הרבה פרשנים ערכו השוואה מקיפה בין דבריהם של ראש הממשלה בנימין נתניהו (בעת שהלה כיהן כראש האופוזיציה בעת מבצע "עופרת יצוקה"),ושר החוץ אביגדור ליברמן.

                     בנימין נתניהו

כראש הממשלה, דיבר נתניהו מתוך אחריות, שיקול דעת ומידתיות.

כלומר: הוא הסביר את ההחלטה המושכלת להגיע להפסקת אש עם חמאס כשהכריז: "אנחנו ערוכים לפעול במקרה שהשקט יופר, המטרות שהצבנו למבצע הושגו".

באשר למתנגדיו, אמר אמש במטה הארצי של המשטרה,כי הוא מבין שישנם אזרחים שמצפים לפעולה חריפה יותר והרגיע: "אנחנו ערוכים גם לזה".

נתניהו האופוזיציונר היה אומר לזה הראשון שההכרזה על הפסקת האש מהווה החמצה, שנבעה מפחד ומשיקול דעת מוטעה.

כמוכן, הוא היה מתלונן על כך ש"לא הלכו עד הסוף" ונרתעו מעימות ישיר עם המחבלים שמאיימים על יותר ממיליון אזרחים ויורים רקטות לתל אביב.

נתניהו האופוזיציונר היה קורא להמשיך את המבצע עד להפלת השלטון הדיקטטורי של חמאס.

אלא שבנימין נתניהו - בכובע האופוזיציונר - הוא לא זה שמאייש את לשכת ראש הממשלה.

גם הוא עצמו כבר יודע את מה שלמד אריק שרון ,ש"דברים שרואים מכאן - לא רואים משם".

ולכן, את תפקיד האופוזיציונר ממלא כעת מי ששימש בעבר ראש לשכתו של נתניהו וקיבל לאחרונה את מושכות הנהגת המפד"ל - נפתלי בנט.

                               אביגדור ליברמן

אביגדור ליברמן האופוזיציונר שקרא "להוריד את חמאס על הברכיים" לבין זה שמאייש את לשכת שר החוץ בירושלים. האחרון, כך נראה, הספיק להפנים את המציאות שהתהוותה באזור - מה שבא לידי ביטוי, בין היתר, כשנאלץ להודות לנשיא מצרים החדש ואיש "האחים המוסלמים", מוחמד מורסי - זאת, אחרי שבעבר שלח את מובארק "ללכת לעזאזל".

ליברמן השני, זה שחובש את כובע שר החוץ, הפך לאסטרטג צבאי.

הוא הודיע שאין צורך לכניסה קרקעית לרצועה, בעוד שראש הממשלה ושר הביטחון הבהירו שמדובר דווקא באיום צבאי אמין שאף עשוי להתממש.

כך גם היה כשטען שלא ניתן לפתוח במבצע צבאי מבלי שיסתיים בכיבוש עזה, זאת - חרף העובדה שאלופים רבים, הרמטכ"ל, שר הביטחון, ראש הממשלה ודפי ההיסטוריה כבר הוכיחו שאפשר לקיים מבצע חלקי - ואף יעיל בהרבה.

                                                       לסיכום

העימותים בין זהויות שני האישים הם נקודת אור שמלמדת על התפקחות ועל הבנה שיש צורך להבחין בין הרטוריקה לבין המציאות. נתניהו וליברמן הפנימו כי מעמדת הצופה מבחוץ, אפשר להבטיח ולהמליץ לעשות כל דבר - אבל המציאות מאלצת את מקבלי ההחלטות להתמודד עם מה שיש. לא נכיר בחמאס? זה שייך למחלקה הראשונה. במציאות, נתניהו וליברמן נאלצים לדבר עם הארגון אחרי שאמרו שאבו מאזן לא רלוונטי. זו הייתה הבחירה שהם קיבלו.

אין ספק שצדק המשורר יעקב רוטבליט אשר כתב ש"דברים שרואים משם לא רואים מכאן".