בשבוע האחרון התחוללה ברחבי בארץ סערה איומה. ירד גשם רב והרוחות הגיעו למהירות של 100 קמ"ש. כבישים נחסמו, דירות הוצפו, משקי בית רבים נותקו מאספקת החשמל, עשרות אלפים לא יכלו להגיע למקומות עבודתם, עצים נפלו, גידולים חקלאים ניזוקו, בתי ספר הושבתו, הנזקים מוערכים ביותר ממיליארד שקלים. למזלי, משפחתי ואני לא נפגענו מהסופה ו'הפגיעה' היחידה בי הייתה, כי ביום ג' אחר הצהריים לא יכולתי לחזור מעבודתי בדרך הרגילה. נתיבי איילון נסגרו בחלקם ונאלצתי לחפש אלטרנטיבה. להמלצת חבר, התקנתי את waze בטלפון שלי ותוכנה זאת הביאה אותי הביתה בדרכים עקלקלות ובאיחור של 25 דקות, אבל בשלום. 

בכל מקום אחר בעולם היו האנשים מתייחסים לימים הקשים שעברו עלינו כאל תקופת הרת אסון ורק התחזית, כי הסערה חלפה ובסוף השבוע תזרח השמש, הייתה מעלה חיוך על פניהם, אבל אנו עם מוזר ובעיצומן של התהפוכות המטאורולוגיות כיכבו בראש החדשות לא הנזקים, כי אם העלייה היומית של המפלס הלאומי. אנשים התייחסו אל הידיעה, כי מפלס הכנרת זינק ביותר מ-70 ס"מ מאז תחילת הסערה והוא צפוי להמשיך ולעלות בעוד עשרות ס"מ בימים הקרובים, כאל מתנה אישית יקרת ערך שקיבלו.

אילו היה בימים אלה נערך סקר דעת קהל - לא על תוצאות הבחירות הקרובות, אלא על  ציפיותינו לגבי מזג האוויר בחודשים שנותרו לנו מהחורף - אני מניח, כי מדגם מייצג מתושבי הארץ היה מצהיר שלא אכפת לו אם ירדו גשמי זלעפות נוספים ונתיבי איילון ייחסמו שוב ובלבד שהכנרת תגיע לרום המרבי וסכר דגניה ייפתח אחרי יותר מ-20 שנים.   

מזג האוויר החורפי והקור העז הביאו לנו אורח נדיר נוסף. שמחנו בשמחתם של תושבי ירושלים שבעי-האכזבות שסוף-סוף זכו לראות את עירם מכוסה בשלג. במקום דיווחים על הפצצות ומעשי טרור שהעיתונות הזרה מפרסמת בדרך כלל מהארץ, כיכבו בה הפעם צילומים מרהיבים של אתרים היסטוריים, עצי-דקל ותפוזים המציצים אך בקושי מתוך המעטה לבן.

גם דימונה זכתה בדוגמית מהפתיתים הלבנים, אבל עיקרה של ההצגה עברה לצפון. בחרמון נמדדו במפלס התחתון (שוב מפלס!) 1600 ס"מ ובמפלס העליון מעל ל-2000 ס"מ שלג, אבל האתר סגור כמובן בגלל סערת השלגים. מעניין מתי הוא ייפתח? כאשר השלג יימס? עם ישראל נכנס להיסטריה, כל אחד רוצה להתחכך בפלא הלבן והביקוש לצימרים עולה בהרבה על ההיצע. אפילו ראש הממשלה הצטלם עם משפחתו מנהל מלחמת כדורי שלג. האם זה היה בעצת יועצי התדמית שלו, או שגם אצל פוליטיקאי משופשף מתעוררת  שמחה ספונטנית למראה המחזה הלא-רגיל במקומותינו?

לפני שנים רבות רצינו גם אנחנו עם אשתי לחזות בנופיה המושלגים של ירושלים. עד היום אני נזכר בחלחלה בנסיעה הזאת עם הקטנוע המצויד במגן רוח שהרוחות הנאחזות איימו להפוך אותנו. זה היה חירוף נפש של ממש, אבל כאמור, אנו עם מוזר. הגשמים נחשבים אצלנו לברכה והשלג לפלא.

חבר שלי שנשלח פעם לצרכי עבודה לאוסטרליה, סיפר לי, כי זאת ארץ משעממת ביותר. אתה פותח את העיתון והכותרות מספרות על מזג האוויר ואירועי הספורט. הייתי שמח מאד לו גם אנחנו היינו נהפכים לעם ככל העמים ובראש החדשות הייתה ממשיכה לככב עליית מפלס הכנרת, (וגם הישגינו בענפי הספורט, השיפור בתוצאות תלמידי ישראל במבחנים הבינלאומיים, סרטים ישראלים המועמדים לפרס אוסקר, ודומיהם), אבל אני חושש, כי לזה דרוש מהפך פוליטי יסודי בדעת הקהל הישראלית ולכך הסיכוי קלוש.