המשורֵר גַ'בּאר ג'מאל אלדין

מְתַעֵד את יהודי עיראק בְּשירים

  

יום א 20 מאי 2012-11-27

  

מאזן לָטיף :

  

בשנת 2012 יצא לאור בהוצאת מסופוטמיה - בגדאד קובץ שירים של מקאמות משירת האחווה האנושית והלאומית - שחיבֵּר המשורר ד"ר ג'בּאר ג'מאל אלדין. קובץ שירים זה מְתַעֵד במקאמות את יהודי עיראק ואישיה הבולטים שתרמו לתרבות העיראקית.

 

הקדמה לקובץ זה כתב פרופסור שמואל מורה בה הזכיר כדלהלן:

 

המקאמות הרשומות בין דפי הקובץ המקסים הזה הנם מיוחדים ומתאפיינים בגילוי הלב ובפנייה למצפון האנושי לְמָה שאירע לעיראק בגין הרֶשׁע אשר הִגְדִישׁ את הַשְּׂאָה ושָׂרַף בִּשְׂדוֹת עיראק הפוריים הַיּבֵשׁ עִם הַיָּרוֹק יחְדָּיו, מֶרְחבֵי עיראק העשירים באוצרות הטבע מִמַּים, עד נפט ודקָלים ואדמה פורייה ומניבה.

 

הָרֶשׁע האכזר הָפַךְ ארץ זו, למדְבּר יבֵש הַמְבַכּה את עֲבָרָהּ המזְהיר והֵמית בהּ את הדְּקלים והוֹביש הנהרות וגָרם לנְבִילת הפרחים.

 

יפה מָצא משוררנו שהדרך הטובה להביע בהּ את רגשותיו ותחושותָיו לאסוֹן שהתחולֵל בעיראק מֵאָז הגירת בניו הֶחָפִים מִפֶשׁע מכל הדתות והעֵדוֹת היא דרך השירה.

 

ראוי לציין שחובה לעצור ולהתבונֵן לשעה קלה, כדי לעמוד אודות אוֹמָנוּת נְדירה זוּ בתרבות הערבית והאנושית, מפני שהשירה נותרָה בזיכרון הערבי כַּפּרמידוֹת של מצרים בְנִצְחיּוּתָהּ. ואכן, זו הדרך להנצָחָה וּלְהַדְגָּמַת המַּצְפוּן הערבי, תַּרְבּוּתוֹ הֲוָיָתוֹ וּשְׁאיפותָיו לכֵן נאֱמר "הַשִׁירָה הִנָּהּ הַסֵּפֶר שֶׁל הָעַרָבִים"

 

ג'בּאר ג'מאל אלדין הזכיר בהקדמתו כי חָפֵץ הוא להאיר את ההיסטוריה של עדָה אצילה שֶׁאהבה את עיראק למרות פְּצעיהָ אך מה היה הגמוּל אלֶיהָ : הַרְחקה, וִיתּוּר עַל האזרָחות, הַחֲרָמַת רְכוש ונכסים. כן זה מה שמצאה עדה אצילה זו שסָּבלה מרֵשע השלטונות, סבֶל מתמשֵּׁךְ מֵאז שלטון המלוכה דרך תקופת המהפכות הצבאיות שכולם הרֵעוּ ליהודים למרות נאמנותם בכל נימי לְבבם ואישוני עיניהם, עד- כי רבים הִגְּרוּ אף כי עדיין דִּקְלֵי עיראק מְנִיבים בתוך נַפְשׁותיהם חוֹטָרִים שֶׁמְלַּבִּים את האהבה גם דרך דורות שלּא חיו בעיראק ולא חַשׁוּ בַּקֶּשֶר הנִּצחי בין בני האדם ומקום הלידה שלהם ובין האדם לאחיו האדם.

 

יהודי עיראק נותרו נאמנים בּקִשְׁריהם לארץ מוצאם האהובה כי שורשיהם שם העמיקו מאז אלפי שנים ולבטח יישארו קשרים כל עוד בני אדם חיים ועיראק חי

 

 

 

בקצידה (שִׁיר עֲרָבִי מְסֻגְנָן וְשָׁקוּל) המוקדשת לשמואל מורה כתב:

 

שְׁמוּאֵל מוֹרֶה!                                       يا ابن موريه

יְדִידוּת נוֹשָׁנָה שֹׂוֹרֶרֶת בֵּינֵינוּ                       إن ودّاً قديماً بيننا

לַמְרוֹת מֵמַדֵּי הַמֶּרְחָק.                             رَغمَ   طولِ   بعادِ

 

פַּעַם הָיִינוּ יַחְדָיו                                   يومُ كنّا

חֶבֶל הַחִיבּוּר הִדֵּק בֵּין בְּנֵי הָאָדָם                  وكانً  حبل وصالٍ يجمعُ الناس

בְּרַחֲבֵי הַמְּדִינָה.                                    في ربوعِ البلاد

 

נִיזַאר (המוסלמי) הָיָה כְּאָח                         فنزار أخ 

לְרוּבֵין (היהודי) בַּשְּׁכוּנָה                           لروبين في الحي

וְתוֹאֲמוֹ בַּתְּחֲרוּת.                                   وصنو   له   في   الطراد

 

בִּטָּחוֹן הָיָה בְּלֵב שָׁאוּל                             وأمان في قلب  شاؤول  

וּבְלֵב פָּאדִי                                         تترى هي نفس الامال  

אוֹתָן הַתִּקְווֹת.                                      في قلب فادي

 

 

המשורר כתב אודות ששון יחזקאל שר האוצר הראשון בעיראק המודרנית שנתמנה ע"י המלך פיצל הראשון. ששון שמר על כספי עיראק ואוצרות הנפט שלהּ. הוא היה קַנֻאי ומָסור מאד לתפקידו, נאמן, ישר וחרוץ, ובקיא בשָׂפות רבות .

 

ראוי היה שהעיראקים יקימו לכבודו פסלים בבגדאד אך הוא מֵת מָות של צְנוּעים כמו הַצּוּפִים בּעָנַוְתְנוּתָם/ איש לא הספידו מלבד שני משוררים אֶל רִיצַאפי ואֶל זָהַאוִי . וכך כתב :

 

שָׁשׂוֹן בְּךָ הִתְכַּבְּדוּ הַחֲבֵרִים וְהִתְבָּרְכוּ              ساسون قد شرّفت بِكَ الأصحاب

אַךְ הִפְסָדְתָּ בְּנִיהוּל פִּנְקְסֵי הַתְּאָרִים               وَتضوَعت من مسكك الألقاب

 

עוֹלָם שָׁלֵם חָב לְךָ לַמְרוֹת לַהֲגוֹ                    دانت  لك  الدُنيا  برغم خطوبها

נָחַלְתָּ הִתְעַלְמוּת  כְּשֶׁאַתָּה מֵטֵאוֹר                 وَمَلكْتَ  عاتيها  وأنتَ  شهاب

 

שָׁמַרְתָּ אֶת נִכְסֵי עִירַאק וּזְהַבוֹ הַשָּׁחוֹר            وحفظت خيرات العراق ونفطه

וְלֹא חָסַכְתָּ מֶרְצְךָ מִפְּסִיקוֹת קָשׁוֹת                 لم تثن عزمك في الخطوب صعاب

 

וְהֵפָצְתָּ בִּשְׂדוֹת הַנְּתִּינָה נְדִיבוּת                   ونثرت في حقل العطاء مكارما

שֶפַּרְחָה וּפִאֲרָה אֻמָּה שְׁלֵמָה וּמֶרְחָביהָ            نبتت فعزّت أمة ورحاب

 

 

כמו כן כתב אודות נכבַּד העיתונות היהודי העיראקי מְנשֶה זַעְרוּר באמרו :

 

נִכְבַּד העִיתּוֹנוּת, הַסִּפְרוּת וְהַסֵּפֶר,                شيخ الصحافة  والأداب والكتب

גּוּר אֲרִיּה זעְרוּר הַשַָׁר שֶׁחַשׁ הִתְנַכְּרוּת           يا شبل زعرور يا شدوا لمغترب     

 

 

סְלִיחָה לַתַּקָּלָה שֶׁמִּסְפַּר חֲרוּזִים                   عذراً إليك إذا جاءتك خاوية

לא מָצְאוּ מְקוֹמָם הָרָאוּי                           بعض القوافي لما لاقيت من تصب

 

מִי שֶׁזָּכָה בְּכל תְּכוּנוֹת הַטּוּב וְהַנְּדִיבוּת            يا  اخذاً بخصال الجود أجمعها

הִקְדַּמְתָּ גַּם בַָּרָצוֹן העָז וּבְטִיב הַעֲרָכִים            وأولُها بمزابا العزم والرتب

 

מִי יִמְנֶה מַעֲשֶׂיךָ הַטּוֹבִים בָּהֶם הִתְאַפְיָינְתָּ         كم من جلائل أعمال حَفلْتَ  بها

לוּ אֲחֵרִים הָיוּ מְעַצּבִּים  אוֹתָם                             لَوْ  صاغها البعض 

הֶם הָיו ּמוֹצְאִים מִכְרַה זָהָב                      كانت منجم الذهب

 

 

גם אל המנהיג השהיד עַבְּד אֶל כָּרִים קאסִם מחולל מהפכת 14 בתמוז - יולי  שֶׁאִפיין את הנאמנות המופתית לעיראק המבוססת על השכנוּעַ של כיבוד הזולת ובפרט המיעוטים במדינה, ושיש להתייחס אליהם כבני עיראק שווים. בראש ובראשונה  ולא מְשַׁנּה מהי  עֲדָתם, דָּתּם, או השתייכותם הפוליטית.

וכך כתב המשורר אודותיו

 

 

שָׁלוֹם עָלֶיךָ חָבִיב הַלְּבָבוֹת                   سلام عليك حبيب القلوب

שָׁלוֹם לִתְקוּפַתְךָ הַזּוֹהֶרֶת                      سلام على عهدك الزاهر

 

שָׁלוֹם לְלִבְּךָ הָרַחַב                               سلام على قلبك الاريحي

שָׁלוֹם לְפָנֶיךָ הַעֲדִינוֹת                          سلام على وجهك الناضر

 

חִצֵּי פּוֹשְׁעִים עֲרִיצִים הִפִּילוּךָ               رمتك سهام الجناة الطغاة

כִּי הָיִיתָ מַתֶּכֶת מִזַּן נָדִיר                       لأنك من معدن نادر 

 

 

וכך כתב המשורר שיר אביב לנשמת הסופר המשורר המנוח אַנְוָר שָאוּל

 

 

כַּקַּרְנַיִים הַבּוֹהֲקוֹת הַיָּפוֹת                    كمثل الشعاع البهي الجميل

שָׂשָׂה נִשְׁמַתְךָ הַנֶּאֱמָנָה לִשְׁמֵי יָהּ         سَرّت للسما  روحك  الصافيه  

 

הִמְרֵאתָּ בְּחָלוֹמוֹתֶיךָ הַמַּקְסִימִים          سَمَوْتَ بأحلامك الفاتنات

וּבִתְכוּנוֹתֶיךָ הַמְּיֻחָדוֹת הַנַּעֲלוֹת            وأخلاقك الفذّة الساميه    

 

וּבְכֹל גַּן  רָאִיתָ הַצִּיפֳרִים                     وفي كل روض رأيت الطيور

מְשַׁנְּנוֹת אֶת לְחָנֶיךָ הַמִּתְנַגּנוֹת             تردد ألحانك  الشاديه

 

עָבַרְתָּ מֵחַיֵּינוּ לְחַיֵּי הַנֶּצַח                  عبرت  الحياة  لدرب الخلود

כַּחֲלוֹף מַשַּב רוּח קָלִיל מִזְדַּמֵן                كما تعبر النسمة الحانيه

 

 

 

כמו- כן המשורר כתב קצידה בשם (הוי זֵר הפרחים) בנאמנות לכבוד לינדָה עַבְּד אֶל עָזִיז שאהבה את עיראק ושאהב אותהּ. וכאשר הופיעה בתחנת עיראק החופשי וסיפרה את זיכרונותיה אודות בגדאד, ואודות שכונת בַּתּאוִיין שֶלְיַד רחוב אל סַעְדוּן היא בּכְתה וגרמה גם לנו לבְכות עִמָּהּ. אישה מִמַּתֶּכֶת אצילָה זֹהָרָהּ לּא נִפְגּם למרות חֲלוף הימים והשָׁנים.

 

 

לִינְדָה!  פְּצָעַיִךְ מִפְּצָעַי                      ليندا جرحك من جراحي

הִנָּךְ רֵיחַ בּוֹׂשֵׂם שֶׁל הַבּוֹקֶר                يا نفحَ عطرٍ في الصباح 

 

לִינְדָה! לְעֵת עַתָּה בֵּיתֵךְ עֲדַיִין אֵיתָן           ليندا لحد  الأن  بيتك  عامر

עַל פִּי העֵדוּת וְהַדִּמְיוֹן הַמֻתַּר               بالشهد والسحر المباح

 

כִֹּי אַתְּ בְּבַגְדַּאד כְּפֶרֶח רַעֲנָן                 ولأنت في بغداد زهر يانع                

לַמְרוֹת הָרְדִיפוֹת וְהַמַּאֲבָקִים                رغم التشرد والكفاح

 

עֲדַיִין פְּנֵי אָבִיךְ דּמוּיְ ּבַּד קְטִיפָה             ما زال وجه أبيك مثل خميلة  

מְלַבְלֵב אוֹ מֵי כִּשָּרוֹן                            غناء أو ماء قراح

 

 

ובשיר המוקדש לנפש המנוחה סִנְיוֹרָה אַבְרָהם מְעַלִּם לאזכרת העשרים לפטירתהּ כתב:

 

סִנְיוֹרָה בְּחָסוּת הָאֵל נִצְחִית                سِنيورة في رحاب الله خالدة

לאֹ יִתָּכֵן שָׁקִּנְאָה תַּשְׁכִּיחַ זִכְרָהּ               هيهات هيهات تمحو ذكرها الغيَرُ 

 

רְאִיתִיהָ מְגִיחָה בֵּין פִּרְחֵי הַגַּנִּים           رأيتها في زهور الروض طالعة

וּבְמַשָּׁבֵי הָרוּחַ פּוֹרְצִים גְּשָׁמֶיהָ               وفي النسائمِ إذْ يحْذو  بهَا  المَطرُ

 

רְאִיתִיהָ נִכְסֶפֶת בְּחֶמְלָה גְּדוּשַׁת             رأيتها في حنين الشوق تملؤهُ

לְחָנִים עֲרֵבִים לְתִפְאֶרֶת הַנְּעִימוֹת           لحنا شجيا  به  الألحانُ تفتخر

 

הוֹי אִמּוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הַשָּׁנִים חוֹלְפוֹת        يا أم سامي وذي الأعوام سائرة

צְעֲדַיהֶם מְהִירִים חוֹלְפֵים וְלאֹ נִכָּרִים       حثت  خطاها فلا تبقي ولا تذرُ

 

 

 

כמו כן כתב ג'בֹּאר ג'מאל אלדין קצידה (השֶׁפע) שֶׁהִקדִישָׁהּ לנשמת המרוחם מְנָחֵם צָאלִח דָּנִיאֵל שהנהיג בשנות העשְׂרים אֶבֶל של העדָה הישראלית בעיראק כְּהִזְדּהוּת עם העֵדה השִּׁיעית  המוסלמית בעשרה במוּחרם יום האֶבֶל על האִימאם חוסֵיין נשמתו עדן וכך כתב:

 

 

הַחֲיוּ עִמִּי אֶת זֶכֶר בְּנוֹ שֶׁל  צָאלח כִּי הוּא                    حيّوا مًعي  ذِكْرى ابن صالح إنه

סֶמֶל הַנֶּאֳמֶנוּת וּפִסְגַּת האֶמוּנָה                                   رَمْز الوفاءِ وقمّة الإيما نِ

 

הוּא אֲשֶׁר הִשְׁתַּתֵּף בְּצַעַר הָאִימַאם חוּסֵיין בַּתַּהֲלוּכָה    هذا الذي واسى الحسين بموكب

לְטוֹהַר הַלֵּב וְהאֶמוּנָה בְּיִחוּד האֵל וּלְכַפָּרָה                  للطهْر والتوْحيد والغفران

וְגַם אִם דַּת משֶׁה הָיְתָה דָּתוֹ אֲזָי נֶאֳמָנוּתוֹ                   إنْ كان َمِن أتباع مُوسى دينُهُ

לְמִשְׁפַּחַת הַנָּבִיא מוּחַמַּד הִנָּהּ דַּת שְׁנִיָּה                       فولاء ال البيت دين ثاني

 

מְנָחֵם הִנְּךָ אִגֶּרֶת לְאוֹרָהּ יִחְיֶה                                   (مناحيم) أنتَ رِسالَةٌ  يحْيا بِها   

כּל אִישׁ חֳפְשִׁי לְאוֹרֵךְ יָמִים                                       كل امْرىء حر مَدَى الأزْمات

 

כן כתב משוררנו לאישיות פטריוטית ועיתונאי גדול סָלִים בַּצוּם לאמור :

 

סָלִים אָצִיל אַתָּה בְּמַתַּנְךָ                                     أصيل في عطائك  يا سليم

הוֹתַרְתָּ פֶּצַע יָשָׁן נוֹשָן בְּזִכְרוֹנִי                         أيا جرحاً  بذاكرتي قديم

 

הִנְּךָ סֵמֶל לַחֲלוֹמוֹת גְּדוֹלִים                                 أيا رمزا لأحْلام كبار

אֲפִלּוּ הַנָּבוֹן הַשָּׁנוּן יִתְקַשֶּׁה לְהַכְחִישָׁם                 يحار بكنهها الفطن الفهيم  

 

בְּמַתַּנְךָ כְּאִילּוּ נָתַתָּ מֵאֵשׁ מֹשֶה                         كأنك في  عطائك نار موسى

הַמְּאִירָה בְּאוֹרָהּ לַיְלָה אֲפֵל חַיָּתִי                        يضاء بنورها الليل البهيم

 

רָוִיתָּ מִמֵּי הַחִידֶּקֶל שֶחָסִים                                 نهلت مياه دجلة وهي تحنو

מְרַחֲמִים עָלֶיָךָ כְּאֵם רַחְמָנִיָּה                         عليك كأنها أم رءوم 

 

וכך כתב לאַבְרָהם עוֹבַדְיָה משׁורֵר האהבה והתשוקה המאוהב בעמֶק הנהרַיים  לאמור:

 

נְהַר שֶׁל אֲהָבָה אוֹ יָם שֶׁל פְּנִינִים                     نهر  منَ الحُبَّ أمْ  بَحْرٌ مِنَ  الدر

הִנְּךָ צַפְרִירֵי שַׁחַר שֶׁל הַנְּהָרַיִים וְאִיֵּיהֶם               يا نسْمَة  الفجر والشطان والجُزُر

 

עַל הַמִּפְרָץ גָּדְלָה נֶפֶש טְהוֹרָה                        على الخليج نَمَتْ روحٌ  مُطَهّرٌَة

בְּבַצְרָה העָשִׁירָה אֵם הַפְּאֵר וְהַגְּדֻלָּה                   في بَصرةِ  الخير أم  الزهو  والكِبَر

 

הָיִיתָ הֶאָצִיל הַגּאֶה וְכל חַיּיךָ מְרוֹמָם                  كُنْتَ الأبي وَطولَ العمْر مُرْتَقِياً

אָהַבְתָּ תְּקוּפַת הַחַיִּים בְּלִי פַּחַד וּלְלֹא אַזְהָרָה         هامَ الزَمان  بلا خوْفٍ  وَلا حذَر 

 

וְאַם יִמְָּנוּ אַנְשֵי הַאֱמוּנָה הֲרִי אַתָּה חֲלֻצַּיהֶם           إن ْ عُدَ  أهلُ الوفا كُنتُم طليعَتهُم

לַמְרֹות הַצָּרוֹת הַאָסוֹנוֹת וְהַעָצְבוּיּוֹת                    رغْم َ المَصاعِب  والأهوال والكَدر

 

בְּסֵפֶר השירים " קצידות משׁירַת האחווה האנֹושׁית הפטריוטית", של המשורר ג'בּאר ג'מאל אל דין  קצידות נוספות רבות אודות אישים בולטים נוספים כמו:

 

מוּרָד אֶל עִמָארִי,              נִירָאן בַּצוֻם,         אַבְרָהם מאִיר מוּעלִּם,

יְחזקאל קַצּב,                    מוֹרִיס שוֹחֵט,        רוּבֵּין רַגְ'וָן,          יוֹסֵף דּוֹרִי

ואחרים

הסֵּפֶר מֵכִיל 200 עמודים גדולים.

 

                                                                                         תרגום מן הערבית : עזרא מורד