דבר מצחיק קרה לי בדרך... אני לא יודע אפילו לאן, כי לא הגעתי לשם! שבט השחמים כולו נחת בבוקרו של יום אביבי בשדה התעופה סכיפהול, כדי לחגוג את ליל הסדר ביחד עם קרובינו ההולנדיים במלון כפרי המרוחק כ-130 ק"מ מעיר הבירה. כיוון שעד חג הפסח נותרו עוד שלושה ימים, השתכנו במלון באמסטרדם והתכוונו לטייל קצת עם הילדים והנכדים באחת הערים היפות והמעניינות באירופה, שאני תמיד נהנה לתייר בה. עד כאן הכוונות. טיסתנו המריאה בשעה 5 בבוקר, כך שכמעט לא ישנו בלילה הקודם, אבל זה אחד הדברים שאתה צריך להשלים עמם בנסיעה לחו"ל, אם אינך הבעלים של מטוס פרטי משלך. לפני ההמראה מהארץ בדקנו כמובן את תחזית מזג האוויר בארץ היעד שלנו ונוכחנו לדעת, שאם כי המעלות במשך היום אינן עולות על 4-5 מעלות ובלילות הן יורדות עד 1-, למזלנו, בימים בהם נשהה בחו"ל לא צפוי גשם. ארזנו בגדים חמים ככל שמצאנו במלתחתנו וקווינו לטוב. מה שלא לקחנו בחשבון היה אפקט הרוח. ירדנו לרציף הרכבת שהכניסה אליו נמצאת בתוך הטרמינל, אבל כבר כשיצאנו מתחנה הרכבת, התחלנו להרגיש את הקור החודר לעצמות שאיננו רגילים לו. עקצוצים באוזניים, קר בפנים, הידיים האוחזות במזוודות קופאות, אבל המרחק עד המלון היה כמה מאות מטרים בלבד ובמהירה נבלענו בפתחו המחומם. בחדרנו, בדקתי מחדש את התחזית ומצאתי, כי מאז אתמול צנחו עוד יותר הטמפרטורות ומהירות הרוח היא כ-35-40 קמ"ש. התחזית למחרת: 1 מעלה בלבד בשיאו של היום, אבל ביתר השעות, המעלות אמורות לצנוח עד 5- מעלות צלסיוס. אף על פי כן, החלטנו, לצאת לאכול משהו ואחר-כך להשלים את שעות השינה החסרות, עד לארוחת הערב של ליל שישי אצל אחד מבני המשפחה המקומיים. לבשנו את בגדינו החמים ביותר – מעיל שלא השתמשתי בו אולי 5-6 שנים, צעיף, כפפות – לקחנו את מפת העיר בקבלה והתקדמנו אל עבר תחנת החשמלית במרחק לא רב מהמלון. בזמן ההמתנה לחשמלית וחיפוש חסר תכלית למפלט מהרוח המקפיאה, פנתה אליי לפתע רעייתי ילידת המקום הבלתי מסביר פנים הזה: "מה אנחנו, בעונש? בוא, נוותר על הטיול, נחזור למלון ונאכל שם משהו ונלך לישון!" ואכן זה מה שעשינו. בחדווה בלתי רגילה אצנו בחזרה לחמימותה המיטיבה של אכסנייתנו, התיישבנו במסעדת המלון, אכלנו ארוחה נהדרת (אני בחרתי בבייקון, פטריות, בצל מטוגן לרוב, גבינת אמנטל מומסת ושמנת, על בסיס לביבות תפוחי-אדמה שכונו בתפריט משום-מה Rösti, אם כי מאכל שוויצרי זה נראה לגמרי אחרת) מלווה בכוס יין מעולה וכעבור כחצי שעה כבר החלקנו אל מתחת הכסתות המפנקות. איננו יודעים עדיין מה נעשה בימים הבאים. יש להניח, כי ניכנס למרכזי-קניות, מוזיאונים ועוד אתרים תיירותיים מקורים ומחוממים שאמסטרדם משופעת בהם, אני עשוי לקפוץ גם לסאונה – המקום המתאים ביותר במזג אוויר ארקטי שכזה – ובשאר הזמן, נביט בנוף היפה (והמשמים) הנשקף מחלון חדרנו החמים ונעים. דבר אחד בטוח, לא אבקר הפעם במדרחוב האהוב עליי כל-כך וגם היכל הספרים הנהדר וחנויות הגבינה יאלצו לוותר על ביקורי הפעם! העובדה, כי זה 50 שנים לא היה להולנדים חודש מרץ קר שכזה, כלל אינה מנחמת אותי. תושבי ארץ השפלה סחופת הרוחות, רגילים למזג האוויר הזה והם גם מצוידים בביגוד בהתאם – בני הדודים שהגיעו משוודיה, אפילו הרגישו הקלה לעומת הטמפרטורות השוררות בארצם – אבל אנו המגיעים לכאן מהקלחת הרותחת של המזרח התיכון, ציפינו ליחס מזמין יותר. מי שצפה בביקורו של אובמה, יודע באיזה חמימות (תרתי משמע) אנו מקבלים אורחים בארצנו!