השנה חגגה משפחתנו את ליל הסדר בצורה שונה. לרעייתי, ילידת הולנד שני אחים החיים באמסטרדם ואחות בשבדיה ולחלקם גם ילדים ואפילו נכדים. היחסים בינינו ובינם, נהדרים. הם מבקרים לעתים בארץ ואף אנו קופצים מדי-פעם לביקור אליהם, אבל המפגשים האלה מצטמצמים בדרך-כלל לארוחת צהריים משותפת, לקבלת שבת משפחתית ולפעמים גם לטיול כלשהו, אבל עדיין לא יצא לנו לבלות במחיצתם יותר מיממה רצופה. יום הולדתה של אשתי חל באפריל והמתנה שביקשה לקבל הפעם, הייתה להקדים את יום ההולדת ולחגוג אותו ואת ליל הסדר ביחד עם כל משפחתה בארץ ומחוצה לה. כמובן נעתרנו לבקשתה וכבר לפני חודשים אחדים התחלנו לתכנן את האירוע. אחיה של אשתי מצא אכסניה כפרית קטנה היכולה לארח עד 40 איש. למשך תקופת האירוח, נמסרת האכסניה כולה לרשות האורחים והם מנהלים בה את חייהם כמו בביתם. שיגרנו את ההזמנות ולמזלנו לא קיבלנו אף לא סירוב אחד. אנו, השחמים, הגענו בטיסות שונות לפני החג ומלבד מזג האוויר המקפיא הלא-עונתי – שכתבתי עליו ברשימתי הקודמת – נהנינו לבלות מספר ימים באמסטרדם במלון מעולה. סיירנו בעיר ולמדנו משהו על תולדות המשפחה ושל יהדות הולנד בכללותה בשואה. עלינו גם על קברי הורי אשתי והאישה הנוצרייה, חסידת אומות העולם, שהצילה את חייה בזמן המלחמה. קרובינו ההולנדיים דאגו לרכישת מצרכי מזון שיספיקו לנו במשך ימי שהותנו ובערב החג התכנסו 32 מבני משפחתנו במלון 'הקבוצתי' Groepshotel de Tienhoeve. את ארוחת החג הכנו בעצמנו בהשתתפותם של כולם, הילדים במיוחד נהנו לשמש כטבחים, עוזרים במטבח, מלצרים, מדיחי הכלים. ליל הסדר העניק חוויה מיוחדת לכולנו, אחד מגיסיי ניהל את הסדר, בצורה מסורתית יותר מזה הנהוג בביתנו, אבל לנו הישראלים היה כמובן יתרון בקריאת הטכסט העברי. המנגינות ההולנדיות לשירי החג שונות מאלה המוכרות בארץ, אבל גם זה לא היווה בעיה: פשוט שרנו כל לחן פעמיים. את 'מה נשתנה' שרו כל הילדים הבוגרים יחד. אחר ליל הסדר, נשארנו באכסניה עוד יומיים. מזג האוויר השתפר – גם באמסטרדם זרחה השמש, אבל הקרבה לים והרוחות החזקות, ציננו עוד יותר את המעלות הנמוכות ממילא – ויכולנו לטייל ביערות יפיפיים בקרבת המקום. בחצר המלון היו משחקים שונים, אבל ערכנו גם חידונים שונים שסובבו כולם סביב הכרת בני המשפחה, הרגליהם והאירועים המכוננים בחייהם. הצטערתי על שאינני יכול לארגן מפגש דומה עם משפחתי שלי, אשר ברובה נספתה בשואה, אבל במשך 49 שנות נישואיי, הפכה משפחתה של אשתי גם למשפחתי. אני שמח בעיקר שילדינו, נכדינו זכו לחוויה חד-פעמית שכזאת, אשר בוודאיי תישאר עמם לעולם!