לפני כמה ימים הקשבתי לנגינתו של פנחס צוקרמן, שביצע את הקונצ'רטו ברה מז'ור לכינור ותזמורת אופוס 77 של יוהנס ברהמס, בליווי התזמורת הפילהרמונית של לוס-אנג'לס בניצוחו של זובין מהטה והרגשתי התפעמות רבה, כמו שרק נגינת כינור וירטואוזית מסוגלת לגרום לי.

תמיד הייתה לי העדפה ליצירות תזמורתיות בהן יש קטעי סולו על כינור. אני נהנה גם משמיעת יצירות בהן קטעי הסולו מבוצעים בפסנתר, או כלים מוסיקאליים אחרים, אבל אלה אינן מביאות אותי לדרגה כזאת של התעלות כמו שהיצירה הנ"ל גרמה לי. זאת אולי גם אחת הסיבות בגללן אני חסיד מושבע של המוסיקה הצוענית. בשעתו, כאשר הוריי רצו לשלוח אותי ללמוד נגינה, בחרתי בכינור, אבל אבי טען שאת הצליל האמיתי, המשובח, האלוהי, יכולים להפיק מהכינור רק גאונים ונגינתם של אלה שאינם כאלה, גורמת עוול לכלי אצילי זה ולאוזנם של המאזינים. לבסוף למדתי זמן-מה נגינה על פסנתר, עד שלימודיי הופסקו על-ידי המלחמה.

נושא אחר שאני מרבה לעסוק בו: חיפוש זיקה להונגריה בכל דבר וכידוע, היצירות הפופולאריות והמנוגנות ביותר של ברהמס הן הריקודים ההונגרים, אותו סט של 21 נעימות המבוססות על לחנים הונגריים עממיים, או מה שברהמס חשב לעממיים, אם כי לעמיתו של דבר הן נכתבו על-ידי מחברים שונים.

סקרן אותי לדעת כיצד נכנסו ליצירותיו של מחבר מוסיקה גרמני זה אלמנטים הונגריים רבים כל-כך?

את התשובה קיבלתי כשיום אחד האזנתי במכוניתי בקול המוסיקה לתוכניתה המרתקת של הפסנתרנית, העורכת והמנחה ד"ר אסתרית בלצן, בהתבססה על המחקרים העדכניים בתחום, סיפרה ד"ר בלצן, כי בגלל התמכרות אביו להימורים, נאלץ ברהמס הצעיר והמוכשר לדאוג לפרנסת המשפחה ובמשך שנים אחדות ניגן בלילות בבתי מרזח ובבתי בושת. בויקיפדיה אומנם נטען, כי אין לסברה זאת תימוכין במחקר, אבל אני מעדיף לקבל את גרסתה של ד"ר בלצן, כי היא נותנת הסבר להיכרותו של ברהמס עם המוטיבים העממיים ההונגריים. כי מה היו המנגינות הפופולאריות שלצליליהן התבדרו עמך באותם מקומות הבילוי המפוקפקים באמצע המאה ה-19? רומאנסות צועניות והונגריות.

ברהמס ערך קונצרטים אחדים בבודפשט. למלחין היו חברים הונגריים רבים. אין לי מידע על כך אם היו ביניהם צוענים, אבל שני הידועים בין ידידיו היו כנרים יהודים, שהשפיעו רבות על יצירתו של המלחין הגרמני. הראשון בהם היה אדוארד רמנ'י (Reményi) שניגןà la Tzigane, בסגנון צועני. הוא התיידד עם ברהמס בן ה-17 ולקח אותו עימו לסיבוב הופעותיו כמלווהו בפסנתר. הקומפוזיציות הראשונות של ברהמס לא קבלו הכרה ציבורית והקריירה שלו החלה להמריא רק כאשר יצא ב-1852 לסבב הופעות זה.

בסיור זה פגש כנר יהודי-הונגרי נוסף, דגול יותר מקודמו, את יוזף יואכים, עמו גם קשר קשרי ידידות שנמשכו כל החיים. יואכים היה זה שנתן לברהמס מכתבי המצלה לפרנץ ליסט ולרוברט שומן.

וכאן חוזרים אנחנו ליצירה עמה התחלתי את רשימתי: הקונצ'רטו ברה מז'ור לכינור ותזמורת אופוס 77. אם אין די בכך שהיא נכתבה עבור יוזף יואכים, "אחד הכנרים המשפיעים ביותר בכל הזמנים" (ויקיפדיה), אבל ברהמס גם התייעץ עימו בכתיבת תפקיד הסולו לכינור והקדנצות – קטעים בהם ניתנת לסולן הזדמנות להוכיח את יכולותיו הטכניות ואת הווירטואוזיות שלו – המוכרות ביותר שנעשה בהם שימוש ביצירה, הן של יואכים עצמו.

זאת לא הייתה היצירה היחידה שברהמס כתב ליואכים. כעבור שנים, כאשר מסיבות שונות התקררו היחסים ביניהם, כתב לו ברהמס כמחווה פיוס, את הקונצ'רטו לכינור, צ'לו ותזמורת, אופ' 102 בלה מינור. היו גם מחברים אחרים, כגון רוברט שומאן, מקס ברוך ואנטונין דבוז'אק שחיברו יצירות עבור יואכים.

לסיכום מחקרי הקטן על יוהנס ברהמס, אוכל לומר, כי באתי על סיפוקי המלא. החיפוש אחר האלמנט ההונגרי מבוסס על סנטימנטים בלבד, אבל הקשר היהודי המובהק שמצאתי לבסוף, מספק גם את גאוותי הלאומית.