לאחר הצלחותיה עם המחזות "חברות הכי טובות" "עקר בית" ואח' כתבה ענת גוב מחזה בשם "אוי אלוהים". נראה לי שזאת תהיה הצגה בעיתית הן במה שנוגע לטיבה והן בקשר לנושאים בהן היא דנה.

מביימת את ההצגה עדנה מזי"א. היא פעילה בתיאטרון הקאמרי כמחזאית וכבמאית ולעתים קורה שבו בזמן מוצגים באחד מאולמות התיאטרון מחזה מפרי עטה ובאולם אחר מחזה בבימויה. כעת מוצגים בקאמרי 5 הצגות בהן היא מעורבת בצורה זו או אחרת. האם זה בריא וטוב לפלורליזם של תיאטרון? שאלה רטורית.  

היום ראיתי את " אוי אלוהים" . זאת הצגה קאמרית בה משתתפים שלוש נפשות בלבד כאשר אחת הדמויות אפיזודית בלבד דהינו כמעט כל ההצגה הנה דו שיח אחד בין שתי הדמויות. זה מספיק כי אחת הדמויות היא אלוהים בכבודו ובעצמו.

למחזה התחלה של קומדיה נחמדה מאוד עם הברקות רבות ובהמשך הוא מתפתח לויכוח פילוסופי עם אלוהים על טיבו. המחזה מציג שאלות שרבים שואלים את עצמם בקשר לאלוהים ושאין להן תשובה. מנותחים פעולות שונות של אלוהים על פי התנ"ך כולל ספר איוב, מה המניעים לכל אחד ממעשיו ונשאלות ונידונות שאלות כגון מדוע יצר את האדם ,האם כדי לייסרו לגרום לו לסבל ולהעמידו כל פעם במבחן למרות שהוא הוכיח את נאמנותו לו. האם הוא-אלוהים אל רחמן או אל נקמן.  

כל זה מתרחש בהצגה לאור העובדה שפסיכולוגית מקבלת טלפון בעילום שם ממישהו הרוצה לקבל טיפול אצלה. תחילה הוא אינו מוסר את שמו וזהותו כי "ממילא לא תאמיני לי". אלוהים בא לטיפול כי הוא בדכאון ורוצה לשים קץ למפעל חייו. לפסיכולוגית זמן של פגישה אחת איתו כדי להציל את העולם.  

בהרבה פירסומים המחזה מוגדר כקומדיה .זה נכון בחלקו הראשון. יש בו הברקות ומשפטים כגון: "לא היתה לך אימא אז את מי נאשים בכל מה שעשית" "למה לא עצרתי את הבריאה ביום החמישי", "לא היתי מרוכז כשבראתי את האדם", "אם הייתי מרוכז לא הייתי עושה שטות כזו", "בראתי את האדם כי הייתי בודד ורציתי חבר ומאז מרגיש עוד יותר בודד", "אין לי אימא אין לי אבא אני יתום מלידה", " אף פעם לא חיבקו אותי", "חותכים חתיכה מה... כדי ליצור ברית איתך ומה מקבלים ממך את ה... כולו".

זה חייב להצחיק. בהמשך הפסיכולוגית עושה חשבון עם אלוהים ויש אמירות בגובלות לא עם קומדיה אלא פילוסופיה. הנה כמה מהן: "רק אלוהים יכול להיות כל כך לא אנושי", אני אמן מולטי-יוצר ומבצע", " יש לך בעיה עם אלימות. אתה לא רוצה שיאהבו אותך אתה מאיים", "בראתי פרסה", "חשבתי שאני רע ולא אל מלא רחמים", "הרגשתי פחד ממני מאז [איוב] התחלתי לאבד את כוחי".

אלוהים ברגע שהשתחרר מהכח נעשה בריא. הכח עבר לאדם. אנו כעת ההורגים ילדים, אנו משמידים בפצצות אטום. הכח משחית. אלוהים נעשה אנושי יותר ברגע שהשתחרר מהכח. אלוהים זה בעצם רק מילה. פרט לבעייתיות שבמחזה עצמו ותוכנו ההצגה מעניינת, מחייכים בה לפעמים.

ההצגה מבוימת היטב. היא קצבית ביותר ומשוחקת טוב. השאלות שהיא מעלה רציניות ביותר כדי לתת להן צורה של פרסה וקומדיה. שירי גולן טובה מאוד כפסיכולוגית השואלת את השאלות הנכונות את אלוהים שאין להן תשובה.

אביהוד תדהר מצויין בהופעותיו הקצרות כאוטיסט ואנו מאמינים לו כי אכן הוא כזה. יוסי פולק טוב מאוד כאלוהים הנמצא במשבר, בדיכאון וזקוק לטיפול פסיכיאטרי. אם נראה את ההצגה כקומדיה היא לא מצחיקה מספיק. אם נראה אותה כמחזה רציני אז הטיפול בנושאים הוא שטחי ולא יסודי.יש בה דברים יותר מדי רציניים בהם דנים כלאחר יד ברמז ובצורה לא רצינית.

בסופו של דבר לאחר חשבון עם אלוהים הפסיכולוגית נשארת עם האמונה באלהים למרות שחושבת שלא קיים...  

לראות או לא לראות: לראות כי ההצגה מבדרת אך להתייחס לכל כהצגת בידור ולא ברצינות לשאלות שההצגה מעוררת.