מס' צפיות - 196
דירוג ממוצע -
הקשרים בין תנ"ך, פילוסופיה ופסיכולוגיה, בעין חדשה
מאת: אורנה ליברמן 06/11/13 (23:48)

הפילוסופיה המערבית, שנראה שהיא בסיס החילוניות, והתנ"ך העברי, העומד ביסוד היהדות, הנצרות וגם האסלאם, נראים כרחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב. ואולם, חגי הופר, בספרו החדש והכפול, מוצא קשרים מפתיעים בין שני  תחומים אלה. למשל, אפלטון, הנסקר הראשון בספרו ומי שמוקדש לו המקום הרב ביותר. לאורך כל הדיאלוגים שלו נראה שעיקר עיסוקו הוא "המידה הטובה" היוונית. כמובן שהמידה הטובה עומדת גם בראש מעייניו של התנ"ך ושל ההולכים בעקבותיו ומכאן כר פורה להשוואות רבות. והופר מגדיל לעשות כשהוא משווה בין חוקי ההריגה, המופיעים ב"החוקים" של אפלטון, פרק תשיעי, ולבין הנאמר בתורה, ומוצא דמיון מפתיע בין שני המקורות. מכאן עולה ההשערה הרדיקלית, כי יתכן ואפלטון הכיר את התנ"ך דרך מורים יהודים, שיתכן ופגש במצרים.

 

בצד הדמיון קיים כמובן גם השוני. אפלטון פועל בצורה שכלית המערערת את היסודות, עד שבן שיחו מוכרח להודות בעובדה שאינו יודע דבר על מה שחשב שידע משהו, וגם סוקרטס עצמו, הדובר אצל אפלטון, טוען כי אינו יודע דבר. לעומת זאת התנ"ך מבוסס על אמונה שכלל לא עומדת לדיון. והערה מעניינת בספר בנושא זה אומרת כי שורש המילה אמת בתנ"ך אינו אחר מאשר אמ"נ – כך שקיימת התייחסות גם להבדל זה. ואולם הספר מתמקד בדומה ונראה שהמוטו שלו הוא המשפט מפרקי אבות -"הפוך בה והפוך בה דכולי בה".

 

ההתמקדות הזו בדומה משדרת לנו מסר אקטואלי ויכולה להוות עבורינו שיעור. המחבר כמו רוצה להגיד לנו שבעולם של ימינו, בו קיימים מתחים כה רבים בין דתיים וחילוניים, כדאי ומעניין למצוא את המכנה המשותף בין מצעי האוכלוסיות.

 

וההקבלה נמשכת גם לפילוסופים נוספים. דקרט, למשל, ידוע בתור מי שאמר "אני חושב, משמע אני קיים". פחות ידוע שלאחר שהוא מציג תפישה זו בספרו הגיונות, פרק שני, הוא מעלה טענה נוספת, שאלוהים לא יכול להטעות אותנו. טענה זו טורפת את הקלפים שהרי מכאן שניתן לתת שוב אמון בנתוני החושים. אלא שבתנ"ך נראה שיש פסוקים סותרים לזאת, כמו למשל: ישעיהו סג, יז: "למה תתענו ה' מדרכיך תקשיח לבנו מיראתך שוב למען עבדיך שבטי נחלתך", וכבר הרמב"ם התייחס לפסוק זה ב"שמונה פרקים" שלו, פרק שמיני, וניסה להסבירו, כפי שמצוין בספר.

 

ואולם הספר לא מתייחס רק להוגים עתיקים, שהנושא הדתי עדיין בער בהם, אלא הוא מגיע עד להוגי זמננו, כמו לוינס, פוקו ודרידה. פילוסופיית השיח של לוינס מושווית לצורת הדיאלוג באיוב; מערכי הכוח של פוקו מושווים לדיני טומאה וטהרה בעיקר; והדקונסטרוקציה של דרידה מושווית למנורה שהייתה עשויה מקשה אחת, בלתי ניתנת להפרדה, באופן המשמש כדוגמא לדת בכללה, או לפחות למה שהיא שואפת להיות.

 

באותו אופן, החלק השני מתייחס לפסיכולוגיה מאז החלה להתנסח לפני קצת מעל למאה שנים. תחילה ההתייחסות היא לפרויד. רעיון הסתמי, שהאני צריך לתווך בינו לבין אני העליון, למשל, דומה באופן חשוד לרעיון יצר הרע הדתי, המנוגד לערכים העליונים, ואולי מכאן אפשר לראות את השפעת יהדותו של פרויד עליו. בהמשך נסקרים תיאוריות של האישיות ופסיכולוגיה חברתית בעיקר, עם נגיעות קצרות גם בתחומים נוספים, כמו פסיכופתולוגיה.

 

גם כאן, המחבר לוקח תחומים שונים ולעיתים מנוגדים ומחבר ביניהם. אולי זו משמעותה המקורית של המילה "מחבר". למשל, את תסביך אדיפוס אנשים דתיים ואף שאינם דתיים, לפעמים, נוהגים לדחות, ואולם בספר הוא מושווה למרד אבשלום, שאף שכב עם פילגשי אביו דוד על הגג, כעצת אחיתופל החכם. מדוע עצה זו חכמה? משום שהיא פועלת על-פי המתווה של התסביך האדיפאלי, נכתב שם.

וזהו רק על קצה המזלג. לסיכום, יש להמליץ על קריאת הספר המעניין הזה הן מבחינת העניין שבו, והחדשנות שבו, והן מבחינת התועלת החברתית שהזכרתי קודם לכן. חגי הופר, בעל תואר שני בקולנוע מאוניברסיטת תל אביב, מנתר בין תיאולוגיה, פילוסופיה ופסיכולוגיה בחינניות ובמיומנות ומעשיר את הקוראים בראייתו המקורית.

 

חגי הופר, פילוסופיה והתנ"ך; התנ"ך בראי הפסיכולוגיה, הופר. ניתן לרכוש את הספר בחנויות צומת או, במחיר מוזל, 50 שקל, בקנייה ישירה, טל:  8617168 052 או לכתובת: שח"ל 8 גבעת מרדכי ירושלים 93701.

הכותבת היא הכותבת היא בעלת דוקטורט בספרות צרפתית, מלמדת עברית ישראלית באולפן צרפתי וכותבת על עברית תנ"כית. פרסמה ספר על לשון המקרא: אורנה ליברמן, שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה, הוצאת סלע ספרים, 2013

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות לכתבה זו התקבלה תגובה אחת לקריאת כל התגובות ברצף
1.
brizb ל"ת
brizb 11.03.16 (05:50)