על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, כל עובד זכאי ליחס שוויוני במקום עבודתו ללא שיקולים זרים. החוק אוסר להפלות עובדים על רקע מגדרי, נטיות מיניות, מעמד אישי, הריון או הורות, וכן בגין גיל, גזע, צבע עור, מוגבלות פיסית, שייכות עדתית, לאום, דת, ארץ מוצא, השתייכות מפלגתית, השקפות העובד או שירות מילואים.

איסור הפלייה במקום העבודה בישראל

עד שנת 1988 היו החוקים האוסרים על הפלייה במקומות עבודה מוגבלים ומצומצמים, והתייחסו בעיקר להפליית נשים במהלך תקופת היריון ולידה, ולקבלת עובדים שנשלחו על ידי לשכת התעסוקה. משנת 1988 ועד לשנת 1998 תוקנו חוקים אלו והורחבו לכדי גרסתם הנוכחית, המוכרת כחוק שוויון הזדמנויות בעבודה ואיסור הפליית עובדים.

חוק שוויון הזדמנויות בעבודה

חוק שוויון הזדמנויות בעבודה מבוסס על זכות היסוד של שוויון לכל אדם, ועל שאיפת החברה בכללותה למצות את מגוון הפוטנציאל האנושי הקיים בה. חוק זה נועד להעניק הזדמנות שווה לכל אזרחי המדינה לעבוד ולהתפרנס בכבוד, מבלי שיופלו או ינוצל לרעה, כאשר לכל אדם יש את הזכות לחוש בנוח במקום עבודתו ולמצות את יכולותיו וכישוריו. לכן, הפלייה במקום העבודה הנה על פי חוק פגיעה בכבוד האדם, חירותו, גופו ונפשו.

יחס שוויוני בעבודה

איסור הפלייה במקום העבודה עוסק בכל הקשור לתעסוקתו של אדם, וכולל איסור הפלייה בעת קבלת עובדים וקביעת תנאי קבלתם, פיטורים ופיצויי פיטורים, או הטבות הקשורות לפרישה לגמלאות. כמו כן עוסק האיסור בתנאי העבודה ושכרה, באפשרויות הקידום, ובהכשרה או השתלמויות מקצועיות. יש לציין כי איסור הפליית עובדים חל גם על העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם. למעשה, המקרים היחידים בהם מותר להפלות עובדים הנם בגין אופי, מהות או דרישות התפקיד.

תביעת מקום עבודה

הפליית עובדים הנה עבירה על החוק, וניתן לתבוע העבריינים בבית משפט לדיני עבודה עד שנה לאחר מועד הפגיעה. אם הוכח כי העובד הופלה, עשוי בית הדין לפסוק פיצויים לטובת העובד גם אם לא נגרם לו נזק, בסכום של עד 70 אלף שקלים. אם נגרם לעובד נזק, עשויים סכומי הפיצויים להיות גבוהים יותר, וזאת בהתאם לנזק שנגרם.