כחלק מסיווג היזם במערכות המשפט הקיימות, המבחן "האובייקטיבי-סובייקטיבי" מוצע על-ידי פרופ' אהרון ברק והוא דומה, למעשה, למבחן הכוונה והשלמתה. המבחן מורכב משני יסודות עיקריים וממבחני עזר אחדים.

• המבחן האובייקטיבי – עניינו פעולות אשר נעשו בטרם נוסדה החברה. במסגרת מבחן זה עלינו לבדוק את טיבן של הפעולות העומדות לדיון ולשאול אם הן נושאות אופי של יזמות. מבחן זה הוא פונקציונלי והפעולות האמורות תיחשבנה כפעולות יזמות אם הן מביאות להקמת החברה, בין במישרין ובין בעקיפין.
• המבחן הסובייקטיבי – עוסק בשאלת כוונתו של מבצע הפעולות. רק אדם המבצע פעולות מתוך כוונה לסייע במישרין או בעקיפין להקמת החברה, ייחשב כיזם.
• סימלוטניות המבחנים – גם שני המבחנים שלעיל, בדומה למבחן הכוונה והשלמתה, חייבים להתקיים בו-זמנית כדי שאדם ייחשב כיזם.
  
  

  על-פי סעיף 1(א) לפקודת השותפויות, קשרים שבין חברי תאגיד שהואגד מכוח דין אחר, כגון בעלי מניות בחברה, אינם נחשבים כשותפות. הוראה מפורשת זו נועדה למנוע את תחולת פקודת השותפויות על חברי תאגיד אחר, כגון חברה או עמותה.

  אולם, יזמי חברה עשויים אף הם להיחשב לשותפים, ובלבד שמדובר ביזמים מקצועיים ושמטרת היזמוּת היא הפקת רווח. לשון אחר, יזמים שהקימו חברה כמסגרת משפטית לפעולות שברצונם לבצע באמצעותה, לא ייחשבו לשותפים, שכן הם אינם מנהלים עסק לשם הפקת רווח אלא מכינים את התשתית הארגונית-פיננסית לשם ניהולו של עסק במסגרת חברה.

  זאת ועוד, במקרים שבהם ביצעו יזמים עסקאות שונות במסגרת הכנת התשתית לחברה אך החברה לא הוקמה לבסוף מכל סיבה שהיא, תחולנה עליהם הוראות פקודת השותפויות בכל הקשור לחובותיהם וזכויותיהם, מכוח הלכות "מעין שותפות".ברם, יזמים מקצועיים, המוצאים את פרנסתם בייזום ובהקמת חברות בעבור אחרים, ייחשבו כשותפים אם היקף פעילותם מתרחב כדי ניהול "עסק".