אם לא יהיו הפתעות מיוחדת בסוף-השבוע תמסור ועדת לנדס את המלצותיה בפני שר התקשורת גלעד ארדן.

כזכור, ועדת לנדס מונתה בחודש ספטמבר האחרון ע"י שר התקשורת ארדן כדי לעשות סדר ברשות-השידור.

ההמלצות היו אמורות להיות מוגשות כבר בחודש דצמבר האחרון, אך הן מתעכבות בשל העיכוב שחל במציאת יועץ חיצוני לועדה.

במקביל הוקמה תת-ועדה שבראשה עומד רם לנדס אשר אמורה לעסוק בעתידה של הטלוויזיה החינוכית.

                         ההמלצות הצפויות מאת הוועדה

1: סגירת רשות -השידור במתכונתה הנוכחית ופתיחתה מחדש.

2: איחוד מערכות החדשות בין הרדיו לטלוויזיה.

3: הפחתת אגרת הטלוויזיה .

4: מכירת נכסים השייכים לרשות-השידור.

5: התמקדות במיקור חוץ.

                                תהליך ניהול הדיונים

רוב דיוני הוועדה, בראשות איש הטלוויזיה והמפיק רם לנדס (בעלי קודה הפקות), עסקו בגיבוש המבנה הארגוני ודרכי הפעולה של הרשות החדשה שתקום על חורבות המבנה הקיים.

חשוב לציין,כי חברי הוועדה מאמינים שניתן לקיים שידור ציבורי בסכום נמוך בהרבה מהתקציב הקיים של הרשות, כ־850 מיליון שקל ב־2013, וכפועל יוצא ניתן להפחית את האגרה הנגבית מהאזרחים.

                 הסבר לגבי הסעיפים השונים

בנושא אגרת הטלוויזיה מסתמנת הסכמה בוועדה כי נדרש מעבר משיטה של גבייה ישירה למנגנון של תשלום עקיף, בדומה לאופן שבו אגרת הרדיו נגבית כחלק מהתשלום על רישוי הרכב.

חשוב לציין כי בעבר הומלץ להטיל אגרה פרוגריסיבית אשר תוטל בהתאם לגובה ההשתכרות ,אך הצעה זו ירדה מן הפרק.

גם ההצעה להטיל את אגרת הטלוויזיה בתוך חשבון החשמל ירדה מן הפרק.

באשר להמלצה לאחד את מערכות החדשות בטלוויזיה וברדיו, השאלה המעניינת תהיה באיזו רמה יבוצע איחוד המערכות: האם כתבי הטלוויזיה ידווחו גם לרשת ב' או שהמיזוג יהיה רק ברמת ההפקה והדסק.

חשוב לציין כי כיום נשמרת הפרדה ברורה בין עיתונאי הרדיו לטלוויזיה, הכוללת גם הסכמי שכר שונים.

זוהי הסיבה שבגינה שובתים אגודת העיתונאים בתל-אביב .

לגבי מכירת נכסים מתברר כי נכון לסוף 2011 היו בבעלות הרשות 54 נכסים.

ולכן,צפויה הוועדה  להמליץ על התכנסות לשלושה או ארבעה מתחמים, שהמרכזיים שבהם יהיו בתל אביב ובירושלים.

רשות השידור שמשרטטת ועדת לנדס תהיה גוף שידור שיקנה את מרבית ההפקות שלו מבחוץ, ויפיק הרבה פחות בעצמו.

מדובר ברעיון בעל יתרונות כלכליים משמעותיים, כיוון שבהפקות חיצוניות קל יותר לשלוט על ההוצאות בהשוואה להפקות מבית שבהן יש נטייה לחרוג מהתקציב. כמו כן הוצאת תקציבים גדולים לשוק הפרטי תיתן רוח גבית לתעשייה המקומית.

לעומת זאת, מבקרי הרעיון יטענו כי להתייעלות הכלכלית יש מחיר ואלו שישלמו אותו יהיו העובדים, שיזכו בבתי הפקה עצמאיים לתנאים פחות טובים מאשר כעובדי הגוף המשדר.

                                               מודל מע"ץ כמודל מועדף על הועדה

כאשר בוחנים את סגירת רשות השידור ופתיחתה מחדש, הדוגמה שמובילה את ועדת לנדס היא מקרה מעצ.

חברי הוועדה אף נפגשו עם נציגי חברת תשתיות הכבישים מעצ, שהיתה בעבר  יחידת סמך של משרד התחבורה, נסגרה ונפתחה מחדש באמצע העשור הקודם כחברה ממשלתית עם שם חדש - החברה הלאומית לדרכים בישראל.

בדומה לנעשה כיום ברשות-השידור גם גוף זה התאפיין בקיומם של וועדים כוחניים, בהסכמי עבודה נוקשים ובחוסר יעילות, והוחלף בהדרגה בחברת ניהול רזה המפעילה קבלנים חיצוניים לפיתוח והקמה של כבישים.

לאחר מו"מ של שנה וחצי מול ההסתדרות עברו רק 180 מ־550 עובדי החברה לגוף החדש.

וכן,120 עובדים נוידו למשרדי ממשלה אחרים והיתר פרשו בתנאים משופרים.

אך עם זאת, ברור לחברי ועדת לנדס  שהשינוי ברשות השידור יהיה מורכב בהרבה, שכן מדובר בארגון הכולל כ־2,000 עובדים, שלא פחות מ־13 ועדות כבר עסקו בו לאורך השנים.

בסופו של התהליך אמורים להיות ממוקמים שלושה ערוצים: ערוץ ראשון, ערות בערבית, וערוץ ילדים ונוער אשר יתבסס על הפקות החינוכית.

קשה לי לראות מהלך זה צולח בקלות, אך לשם עתיד הערוץ הציבורי צריך לקוות שכך יקרה.