בחייו של אדם ובטח של אומה יש רגעים שבהם התקופה הטובה בה הם נמצאים והשפע הגדול אותו הם חווים משפיע עליהם ומסמא את עיניהם מפני דברים שליליים וקשים שיכולים לבוא לעתיד.

משה, כמנהיגם של ישראל, יודע שעליו להזכיר תמיד לישראל את הטובה שעשה ה' לעמו ומצד שני להזהירם שהיצר לא יתגבר על ליבם.

משה מזכיר לעם את שנות ההליכה במדבר לאחר שהוציאם ה' ממצרים, ואת הטיפול בהם וסיפוק כל צורכיהם באוכל ובגדים, והכל למען התכלית להגיע לארץ ישראל שהיא משובחת בפירות ובסגולות האדמה.

משה מזהיר אותם שלא ישכחו מהיכן נובעים כל הדברים הטובים האלה היכולים להקהות את הרגש: "פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת... רם לבבך ושכחת את ה' אלוקיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים....ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה".- ההצלחה של עם ישראל במלחמות שבדרך עלולות להביא אותם לגאווה גדולה, ליוהרה ולהתנשאות.

לכן משה מלמד את ישראל שלא יחושו שזה בזכותם אלא שאותם עמים גורשו מהארץ מחמת מעשיהם הרעים, ושישראל זוכים לנחול את הארץ בגלל זכות אבות שהובטחה להם.

אותה התנשאות שממנה מזהיר ומפחד משה יכולה לשבש את דעת העם ולגרום לו לאבד את הזהירות מהאוייב העתידי.

מתוך שלא יגיעו לגאווה מזכיר להם משה את נפילותיהם: בשעה שהלך להביא להם את התורה והם חטאו בחטא העגל, ואת שאר החטאים במדבר בבקשות המים והבשר, בחטא המרגלים בו הם איבדו את אמונתם בה'.

משה מלמד את העם וגם אותנו כיצד לדעת ולזכור שיש טובה לאדם אך יש גם צורך גדול במשנה זהירות. גאוותו וטובתו של האדם יכולים לקלקל בסופו של דבר את כל מה שזכה ובנה עד רגע זה בחייו.

שבת שלום ומבורך!

תודות : לצחי מיכאלי

"חוויית השבוע שלי"          http://2all.co.il/web/Sites13/hy3/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם