מאת: דדי צוקר

הכנסת אישרה השבוע את זכויות הפנסיה של חבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה. בלשון אחר - ברורה יותר - הכנסת אישרה תשלום פנסיה לעבריין נמלט. וליתר דיוק: לחשוד בבגידה. בשארה לא הורשע ולכן הוא לא עבריין במובן המשפטי, אבל חבר הכנסת לשעבר לא כאן אתנו בארץ הקודש פשוט משום שהוא יודע שאם היה נוחת בנתב"ג הוא לא היה נזקק למונית. היתה מחכה לו בירידה מכבש המטוס הסעה מטעם המדינה.

ולמרות העובדה שהוא נמלט, ולמרות שבשארה מרופד בחשדות כבדים, לא שעתה הכנסת להפצרות חלק מחבריה וסירבה לשלול ממנו את זכויות הפנסיה. הכי קל, הכי פופולארי, הכי מגניב - בקרב הרוב היהודי של מדינת ישראל - להעניש את הח"כ לשעבר בגין החשדות שהוטחו בו. אבל הכנסת עמדה יפה במבחן הפופוליזם. למרות הבונוס שהיתה מקבלת הכנסת ממרבית העיתונות - שהרי עבור מרביתה בשארה כבר הורשע מזמן בכותרות - פעלה הכנסת כמו שצריך לפעול במדינה מונחית חוק. אין טעם לכעוס על הכנסת במקרה הזה. אין גם שום צדק בהטחת אשמות בכנסת. 'נהפוך הוא' היתה אומרת מורתי.

האם מותר למדינה לשלול פנסיה בכלל? עזבו רגע את בשארה. האם עונש של שלילת פנסיה הוא לגיטימי? האם מותר למדינה, בנסיבות כלשהן, להכניס את ידה הארוכה לקופת החיסכון של מישהו, בכלל? זה המקרה - ואין פה שום עניין עם ח"כ בשארה. לצורך הדיון לא נתחשב אפילו בעובדה שהנ"ל כלל לא הורשע.

אני יכול לחשוב על עבריינות מקוממת לא פחות מזו של הח"כ לשעבר, שכלל לא הוכחה. האם מותר למדינה להשתמש בכח הסמכות שלה ולחוקק חוק שיחרים את החסכונות של עבריינים שמעשיהם מחליאים ומקוממים? של אנסים? של רוצחים שפלים? של עברייני מוסר חמורים לא פחות מהנאלח בבוגדים? פנסיה היא חסכון שחסך אדם עבור עצמו, עבור קרוביו, עבור ילדיו, לימים יבואו. לימים רעים וקשים יותר. למה שיהיה מותר למדינה להפשיל שרוולים, לתחוב את ידה לכיס או לקופה של אדם שחסך את כספו בימים שבהם היה שומר חוק? האם למדינה מותר לעשות הכל? בכל מקרה? כמובן שכנסת שהיתה מחוקקת חוק שהיה קובע שמותר לה להחרים חסכונות כאלו -הוא חוק לכל דבר. ואולם-ספק אם יש בית משפט אחד בעולם שעוסק בעניניי חוקה, שלא היה פוסל חוק כזה.

פנסיה נועדה לעמוד גם לרשותם של הסמוכים על שולחנו של מי שהפך לעבריין.לאדם הזה יש  לרוב גם בת זוג וילדים. אלה לא עברו עבירה , לא הורשעו, ולא עשו רע לאיש. למי בכלל יש זכות להעניש אותם על מעשיו של  העבריין שהוא אביהם או בן זוגם? נקמנות היא מורה רע. לנקמנות יש יכולת להוליך אותנו למקומות רעים ולטחון עקרונות שמנחים אותנו בדרך כלל - ולהפוך אותם לאבק פורח. אדם עבר עבירה מכוערת. נישפט ונענש. האם מותר - רק משום שהעבירה, או העבריין, השניאו עצמם, להעניש פעמיים על אותה עבירה? לא. החוק מסמיך רק את בית המשפט לפסוק לאדם עונש אם עבר עבירה פלילית - ולא התיר לאף גורם אחר להעניש אותו. שום תוספות. עונש אחד על עבירה אחת. אז רק משום שהכנסת היא הגוף המחוקק היא תיקח לעצמה לשמש כגורם מעניש שני בנוסף לבתי המשפט?

מכל הטעמים האלה צריך (עם כל הקושי) לעמוד לצידה של הכנסת במקרה הזה. הכנסת - נמנעה מליפול לפיתוי המכוער ששמו לפיתחה, התגברה על הנקמנות, ופעלה כמו מקום מתוקן. ושוב - תזכורת קצרה, אחרונה - הח"כ לשעבר לא עמד למשפט, לא הורשע וככל שידוע  משפחתו גם היא לא הורשעה.

למאמרים נוספים: אתר סקופ