מס' צפיות - 2894
דירוג ממוצע -
רב-תרבותיות, כור-היתוך וקיבוץ גלויות
מה משמעות המושגים ואיך זה משפיע עלינו?
מאת: בן-ראובן 15/02/15 (11:06)

במערכת החינוך הישראלית מקפצים מעל עניין "כור ההיתוך" ו"רב-התרבותיות" תוך לימוד נושא עליות שנות ה-50 וה-60, וכך המושגים גם כן נכנסים לתודעה הציבורית: המושג "רב-תרבותיות" כאנטיתזה ל"כור ההיתוך", ולהיפך.

אך, האם המשוואה הזאת נכונה?

בעניין המיצג התרבותי הנמצא במדינה מסויימת, ישנם שני מושגים שיש לדעת, ושניהם נוגדים אחד את השני: רב-תרבותיות (Multiculturalism) וחד-תרבותיות (Monoculturalism).

חד-התרבותיות היא, בהכרח, היפוכה של רב-התרבותיות.

כשאנחנו מדברים על חברה רב-תרבותית אנו מדברים על כמה סוגי חברות, או מדינות.

הסוגה הראשונה היא חברה רב-תרבותית שמציבה עליה זהות עליונה: החברה הזאת מקבלת את כל התרבויות שמבקשות להתדפק בדלתה ומציבה את תרבותן בשוויון עם שאר התרבויות בחברה – זאת כל עוד אותן תרבויות מקבלות על עצמן את הזהות הכלל-חברתית והנורמות בחברה המקבלת. הדוגמה לכך הן מדינות לאום באירופה, כמו שוודיה, שמקבלות אליהן תרבויות שונות ומגוונות, אך מציבות את התרבויות תחת הזהות "שוודים" – בין אם הזהות האתנית-תרבותית (והרבה פעמים גם לאומית) היא ערבית, סומאלית, אנגלית, דנית, רוסית וכ'ו.

הסוגה השנייה היא חברה רב-תרבותית שעברה כור היתוך: החברה הזאת היא חברת מהגרים, משלל תרבויות, המקבלת על עצמה, ככלל, זהות חדשה יש-מאין תוך מיזוג התרבויות השונות למושג חברתי אחיד – זאת תוך שתרבותם של הרוב האתני-תרבותי במדינה היא הדומיננטית. הדוגמה המרכזית לכך היא ארצות הברית. ארצות הברית היא חברת מהגרים בעלי תרבות שונה ובעלי זהות תרבותית ואתנית שונה, מאוגדים תחת זהות יש-מאין חדשה בשם "אמריקנים", כאשר הבסיס לזהות הזאת היא התרבות האנגלית והגרמנית, קבוצות שהינן עדיין מרכזיות (דמוגרפית) בארצות הברית – תוך שימור הזכות של שאר התרבויות להתקיים ולזהות עצמן בזהותן התרבותי, האתני והלאומי.

כור היתוך, אם כך, הוא אינו מצב של קיום בחברה אלא דרך, תהליך – שיטה. שיטת כור ההיתוך יכולה להיות מופעלת על חברת מהגרים להפוך להיות חברה רב-תרבותית, כפי שהצגתי מעל, וכך גם להיות מופעלת על חברה רב-תרבויות, או חברת מהגרים, להפוך להיות חברה חד-תרבותית.

"כור ההיתוך", מחזה של ישראל זנגוויל כמשל לשיטת יישום הרב-תרבותיות בחברה האמריקנית.

"כור ההיתוך", מחזה של ישראל זנגוויל כמשל לשיטת יישום הרב-תרבותיות בחברה האמריקנית.

חברה חד-תרבותית היא חברה שבה ישנה תרבות אחת, מרכזית ודומיננטית, ושלרוב לא מקבלת אליה אלמנטים רבים מתרבויות אחרות.

הדרך להגיע לחברה חד-תרבותית היא בשימוש בארבע דרכים.

הראשונה, שבוצעה רבות בהיסטוריה, היא גירוש וטיהור אתני – כמו שביצעו הסרבים בסרביה ובוסניה, כמו שביצעו הצ'כים אחרי מלחמת העולם השנייה, כמו שביצעו הבּוּטאנים לאזרחיהם הנפאלים וכ'ו. הדרך הזאת היא, כמובן, מטרידה ולא מוסרית בעליל, אז לא ארחיב יתר על המידה.

הדרך השנייה היא, כאמור, כור ההיתוך. כור ההיתוך החד-תרבותי הוא הדרך של חברה רב-תרבותית, או חברת מהגרים, להתכנס לתוך תרבות אחת תוך יציקה מחדש של כל תכני התרבויות השונות אל תוך תרבות קוהרנטית אחת – מחיקת הזהויות הקודמות והתרבויות הקודמות תוך התכתן לתוך הכור ויציקתן לתוך תבנית חדשה, אחידה. כך נעשה, לדוגמה, בגרמניה אחרי המלחמות הנפוליאוניות, שכל הנסיכויות, הדוכסיות והרפובליקות הגרמניות אוחדו תחת שני שלטונות, ומאוחר יותר תחת ה"רייך השני".

הדרך השלישית, שבה היא מתקיימת ביפן וקוריאה, היא בידוד גיאוגרפי ולאומי תוך מכסות הגירה והגבלת ההתאזרחות בחברה מסויימת.

הדרך הרביעית היא הכרחת קבלת הזהות. השיטה הזו קובעת, לכל קבוצת מהגרים או קבוצה תרבותית חדשה, לאמץ לחלוטין את הזהות החדשה שניתנת תוך עזיבת וויתור על הזהות והתרבות הקודמת.


במדינת ישראל, בקום המדינה, היה נסיון ליצירת אותה הכרחת קבלת הזהות חד-תרבותית – שלילת היצירה הגלותית מחוץ לארץ ישראל ויציקה מחודשת של לאום "ישראלי", עברי, עובד אדמה, סוציאליסטי, פועל, חלוץ.

זה קרה בשנות ה-50 וה-60 וזה השפיע רבות על יהודים מגלויות מדינות ערב והאסלאם וכך גם על ניצולי שואה ויהודים מגלויות באירופה.

העניין הוא שזה לא "קיבוץ הגלויות". הרבה פעמים מייחסים לאותה מדיניות את המושג "קיבוץ גלויות" – אבל זה לא היה קיבוץ גלויות, זה היה פשוט מחיקת זהויות קודמות תוך הכרחת חד-תרבותיות, "שלילת גלויות".

כמובן, שבצורה אגרסיבית כזאת, כל אדם שתשאלו היו במדינת ישראל יאמר לכם מה "העדה שלו" – איפה שהסבים, והרבה פעמים הסבים-רבים שלו, נולדו – אבסורד.

ברצוני להציג תפישה חדשה, תוך שימוש במושג הישן-חדש הזה: "קיבוץ גלויות" – וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים.

"כנענים במצרים", מספר השערים המצרי

"כנענים במצרים", מספר השערים המצרי

העקרון של "קיבוץ גלויות" הוא פשוט – שילוב בין רב-תרבויות לחד-תרבותיות.

בקיבוץ הגלויות לא צריך כור היתוך ולא צריך דבר חוץ משינוי תפישה. שינוי התפישה, גם כן, מאוד פשוט:

כל היצירה העברית (היהודית) בגולה, בכל גלויות ישראל, היא יצירה עברית.

זאת אומרת, כל התרבויות שפיתח עם-ישראל ברחבי הגלובוס הן תרבותו המשותפת של כל עם-ישראל: הכל תחת התפישה של האתנוס כמקשה לאומית אחת – עם-ישראל.

שכן, אדם שסביו וסבותיו שבו מגלות בפולין יוכל לחגוג, כחג אזרחי-לאומי, את המימונה ולאכול חריימה או שקשוקה; אדם שסביו וסבותיו שבו מגלות בתימן יוכל לחגוג, כחג אזרחי-לאומי, את הסיגד; וכד'.

העקרון של "קיבוץ גלויות" היא שמירת הענפים השונים של התרבות העברית שהתפתחו בגלות מתוך גזע העץ התרבותי, שהוא התרבות העברית הקדם-גלותית, תוך ביטול המכסות וההגדרות של "מזרחי", "אשכנזי", "ספרדי", "אתיופי" וכ'ו – הגדרות חסרות טעם ונבובות, שמתקיימות אך ורק בגלל היותן ערוצים בנהר הגדול ששמו עם ישראל.

הבה, כולנו, נקבל על עצמנו את קיבוץ הגלויות.

הכותב הוא עברי.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר