מס' צפיות - 1933
דירוג ממוצע -
השנים האחרונות של אלזה מורנטה
מאת: אורנה ליברמן 03/04/15 (15:39)

אלזה שוכבת במרפאה פרטית מהודרת ברומא, וילה מרגריטה, קומה ראשונה, חדר 127, לאחר נסיון התאבדות לא מוצלח ושני ניתוחי ראש כושלים שהותירו אותה נכה סיעודית. מאז ששברה את צוואר עצם הירך כשיצאה ממסעדה בספרד ונותחה ברגלה, לא הפסיקה להידרדר. הכאבים התגברו ואלזה אינה יכולה לקום ממיטתה. מצבה הפיזי  משתפר קמעה ובשנת 1982 יוצא לאור הרומן האחרון שלה "ארצ'לי", אחרי שש שנות עבודה מאומצת. אך זמן קצר אחר כך חלה שוב הרעה במצבה ושוב אינה יכולה עוד ללכת. בחודש אפריל 1983, לקחה אלזה כדורי וליום ופתחה את ברזי הגז בדירתה. דווקא אז באה לוצ'יה, העוזרת שלה מאז יותר משלושים שנה, שנהגה תמיד לאחר, מוקדם מהרגיל, מצאה אותה בלי הכרה והזעיקה עזרה. שנתיים ושמונה חודשים יחלפו עד שאלזה תמות באופן סופי.

 

השנה היא 1984. אלזה יודעת שלא נשאר לה הרבה זמן לחיות. נוכח המוות המתקרב, היא משילה את הסודיות שאפיינה אותה כל חייה: מן המפורסמות היה שאלזה נהגה להדוף בעקשנות כל שאלה עיתונאית בנוגע לחייה הפרטיים ולהימנע מראיונות. חרצובות הלשון מותרות. אלזה מספרת ללא עכבות למתרגם לצרפתית הצעיר של "ארצ'לי", מעריץ נלהב שבא לבקרה כל בוקר, את מה שהסוותה בסיפוריה, את המציאות שאיננה עוד, החשופה, הגלמית, לפני שהתעטפה במסכות הדמיון ובליטושי הספרות: סוד "שני אבותיה". אמה של אלזה, אירמה פוג'יבונסי,  יהודיה ממודנה, מנהלת בית ספר יסודי, מחנכת, אישה משכילה, מקורבת אל מריה מונטסורי, שפרסמה בכתבי עת מאמרים מלומדים בנושאי חינוך. נשואה לאאוגוסטו מורנטה, סיציליאני, מחנך במוסד לעבריינים צעירים. אירמה מארחת פעם בחודש בביתה גבר נאה, בלונדיני בעל עינים תכולות, פרנצ'סקו לו מונקו, גם הוא סיציליאני, פקיד דואר, שמוצג כ"מכר". זה היה הסדר יוצא דופן בינה לבין בעלה, אאוגוסטו מורנטה, חסר כוח גברא. מורנטה דורש מאירמה שלא תעזוב אותו, שלא תבטל את הנישואים. ילדים תשיג מגבר אחר, הוא עצמו ידאג להכיר לה מוליד מתאים. חמישה ילדים (הבכור נפטר לאחר הולדתו) יוולדו לאירמה ולגבר הנשוי המופיע מידי חודש, ושבו, אגב, התאהבה. עם בעלה החוקי, שנתן לילדיה את שמו, חיה אכן כל חייה, אך באיזה מחיר. אירמה, כבולה בשלשלות נישואים שאינה חפצה בהם, בזה לו ומתעללת בו, אוסרת עליו לאכול עם המשפחה ליד השולחן, שולחת אותו לישון במרתף.  בגיל שבע עשרה, זמן קצר לאחר שנגלה לה הסוד, עוזבת אלזה, הבת הבכורה, את הבית שהאווירה בו מזוהמת ונפיצה. מאידך, ידוע המשפט שאמרה אלזה לעיתונאים שצבאו על פתחה: "אמי הייתה הטהורה בנשים". במקביל לסוד המוצא הביולוגי של ילדיה, שמרה האם, שנתנה להם חינוך קתולי למהדרין, מאוחר ככל שהתאפשר לה, גם על סוד דתה. אירמה פוג'יבונסי נולדה יהודיה, חיה כנוצריה ולאחר מותה, נקברה בחלקה היהודית בבית הקברות ורנו ברומא.

 

זכרונות הילדות לא נותנים מנוח לאלזה. מעולם לא סגרה חשבון ממש עם אמה. כל ספריה סובבים סביב נושא האימהות. אירמה יודעת הספר מיהרה לזהות את כשרונה הנדיר של בתה הבכורה שהייתה כה רוצה אותו לעצמה, עודדה אותה להמשיך בכתיבה והביאה את יצירות ביכוריה לפרסום בעיתוני ילדים. אך הילדה שגדלה שואפת לעצמאות, חיה עשר שנים לבד ונישאת לאלברטו מורביה בשנת 1941. בעלה בא לבקר אותה בקביעות במרפאה עם חברתו החדשה, כרמן. אלזה ואלברטו גרים בנפרד כבר עשרים שנה אך באופן רשמי הם עדיין נשואים. אלזה סרבה להתגרש. משום אדיקותה הקתולית (נישואיהם נערכו, לבקשתה, בכנסיה). ואולי, לפי תחושת המתרגם המעריץ, משום שהחליטה לכבול את אלברטו כל עוד היא חיה. היא יודעת היטב שאם תיתן הסכמתה, הוא יישא מייד לאישה את כרמן לרה, הצעירה ממנו בארבעים וחמש שנה. מה שלא מפריע לשיחה להתנהל בידידותיות ובלבביות רבה. כרמן אפילו מוצאת חן בעיני אלזה כי היא יפה וספרדיה. אלזה מגלה לה שגם בעורקיה זורם דם ספרדי. אלזה מחמיאה לכרמן על יופיה, כרמן משבחת את אלזה על כתיבתה. בשיעוריה באוניברסיטה שבהם היא מלמדת ספרדית היא קוראת עם הסטודנטים קטעים מתורגמים מיצירותיה תוך השוואה לשפת המקור.

 

כשעזבה אלזה את בית אמה ושכרה חדר מרוהט, נרשמה לאוניברסיטה לחוגים לספרות ולפילוסופיה אך נאלצה להפסיק את לימודיה מחוסר אמצעים ואף סבלה רעב. היה זה אלברטו שחילץ אותה מחדרה הדל עוד לפני שזכתה בתהילה משלה. זו באה עם פרסום "כזב וכישוף" שבו, מאחורי תיאור משפחה סיציליאנית, מספרת אליזה-אלזה את תולדות משפחתה שלה, ושבו שלובות חוויותיה משהותה בבית קרובה עשירה.

 

בחורים צעירים ויפים חגים סביב אלזה, אנדרוגנית יפהפיה, כמו פרפרי לילה מאוהבים בשלהבת. האם לא הביעה את רצונה להיות נער, לרוץ, לטפס על סלעים, לשחות, לדוג דגים, כמו גיבור ספרה המפורסם, ארתורו? על כמה סיפורים מימי נעוריה אף חתמה בשמות עט של גברים. ברומן האחרון של הסופרת הגדולה ניתן לזהות את אלזה גם מאחורי מנואלה הבן וגם מאחורי ארצ'לי האם. 

 

אלזה דמתה לנשים בסרטיו של ויסקונטי. במאי הסרטים הנודע, שנולד במשפחת אצולה, שניהל חיים מפוארים בטירות מפוארות, גם כשכספו אזל, צילם על הפליקולה מה שאלזה כתבה על דפי מחברות של תלמיד בית ספר יסודי. על פרשת האהבים ביניהם נטוו אגדות רבות. הוא היה אמור לחטוף אותה כמו נסיך את נסיכתו אך ברגע האחרון חזר בו. מסיפור יחסיהם שנמשכו שלוש שנים, עד 1953, כפי שז'אן-נואל סקיפנו, המתרגם הצרפתי-איטלקי מספר אותם בספרו, בצטטו את וידויה של אלזה,  נחשף גבר מעוות  ששיחק עם טרפו המאוהב כחתול בעכבר. גם ממרחק הזמן ועל ערש דווי, רועדת אלזה כשהיא נזכרת במעלליו. "אכזרי" ו"וולגרי", הם התארים הראשונים היוצאים מפיה כשהיא נזכרת בפגישותיהם.

 

אגדה שהרחיקה לכת. בתיווכו של הרוזן ויסקונטי חזרה אולי שוב אלזה לתקופה זו בימי ילדותה שבה לקחה אותה לגור בביתה המפואר ברובע נומנטנו הסנדקית שלה, מריה גואריירי גונזגה, בית שהיום הוא האקדמיה הגרמנית ("אקדמיה טדסקה"), הנמצאת בוילה מסימו. לפי דבריה של אלזה, הקרובה העשירה, בת האצולה, נתנה באלזה בת השש, בעלת פני בובת החרסינה, שתלתליה הכהים הבליטו עוד יותר את חוורונם, את מבטה ואמרה: "אני לוקחת אותה אל  הגינה שלי." לסנדקית היפה הייתה משפחה משלה, בעל וילדים, אך, לדבריה של אלזה, כפי שמביא אותם בספרו אחד מידידיה שביקר אותה בשנותיה במרפאה, אדריאנו סופרי, היא העדיפה את המין הנשי. לחברתה הייתה בת בגילה של אלזה הקטנה והשתיים שיחקו יחדיו. למתרגם המעריץ, ז'אן-נואל סקיפנו, סיפרה אלזה עד כמה הייתה מאושרת בבית ובגן ברובע נומנטנו שבו גרו יחדיו ילדי המשפחה וילדי המשרתים, באותם תנאים חומריים ורגשיים, העלו הצגות תיאטרון ודקלמו שירים. שם גם למדה אלזה הקטנה להסתיר את רגשותיה, לכזב ולכשף.

 

המרקיזה מריה גונזגה פתחה בביתה באיזור מנטובה מקלט לילדים עניים. בשנת 1907 פגשה מריה גונזגה את מריה מונטסורי והייתה לאחת הראשונות שתמכו בה. שנה לאחר מכן נחנך המקלט לבית הילדים קרלו גואריירי גונזגה, ופעל בשיטת מונטסורי. קרלו היה אביה של מריה גונזגה, פטריוט איטלקי שנלחם לצד גריבלדי. בשנת 1866 נשא לאישה את הפדגוגית הפמיניסטית, בת למשפחת בנקאים יהודיה ממנהיים, מייסדי הדויטשה בנק, אמה הוהנמסר, שהוטבלה לנצרות  לפני נישואיה (משפחתה עזבה את העיירה הוהנמס והשתקעה במיינהם, שם החליפו את שמם מלוי להוהנמסר. הסב מצד האב, נפתלי הירש לוי, יסד בנק פרטי שברבות הימים התפתח, הסתעף ונהיה לדויטשה בנק). בתם הבכורה היא מריה גונזגה, הפילנטרופית והמחנכת, (נפטרה ב-1950), שבשנת 1900 נישאה לקלמנטה מראיני, חבר בבית הנבחרים (נפטר ב-1932). בביתם ברומא התארחה אלזה הקטנה כמה שנים, מגיל שש עד גיל שמונה, הייתה נאהבת ונערצת. בבית הוריה סובבת אמה כסביבון, כלואה בנישואים אומללים, לשונה ארסית וגסה. בביתה של מריה גונזגה התארחה גם מריה מונטסורי באופן קבוע ויש לשער ששם גם פגשה אותה אירמה, אמה של אלזה.

 

ב-1959, כשהגיעה אלזה לסף גיל החמישים, פגשה בניו יורק צייר בן עשרים ושלוש, ביל מורואו, יפה תואר כג'ימס דין. אלזה קוראת עדיין תגר על חוקי הזמן ונראית כעלמה, כדונה אמליה, גיבורת סיפורה הקצר, העונה לאותו שם. בתיווכו של ביל, מחזקת אלזה את החיבור לימי ילדותה בהם הרבתה לצייר ולעטר את סיפוריה ושיריה באיורים. כשהייתה בת שלוש עשרה כתבה ואיירה את אגדת הילדים שהתפרסמה לראשונה בשנת 1942, כשהייתה כבר בת שלושים, תחת הכותר "הרפתקאותיה הנהדרות של קאתרי בעלת הצמה הדקה". מהדורה חדשה ומורחבת תחת הכותר "הרפתקאותיה היוצאות מן הכלל של קאתרינה", תצא ב-1959, ב-1969 וב-2007.

 

 לא נעלם, כמו כן, מעיני המבקרים הרבים שאלזה נמשכה לצייר הצעיר, החולה במחלת הנפילה, הנותן בכוס עינו וגם מסמים לא נמנע, מתוך אינסטינקט אימהי שלא מומש. ביל בא לגור עם אלזה ברומא, ובעזרתו של אלברטו, אף חנך תערוכת יחיד בשנת 1962. מייד לאחר מכן, בזמן ביקור קצר בניו יורק, נדחף, קפץ או נפל אל מותו ממרפסת גורד שחקים במנהטן. אלזה משוכנעת שביל התאבד. בשירים נואשים היא מביעה את צערה. מות האהוב מזכיר לה את שאר המתים, ביניהם אביה הביולוגי, לו מונקו. למרות שהיה זר לה בחייו, התאבדותו ב-1943 ביריית אקדח הכתה אותה בהלם ובכאב (רק שנתיים לאחר המעשה, נודע לה ולמשפחתה על האירוע הטרגי).

 

החברים הנאמנים מקווים שאלזה תעמוד על רגליה, תעזוב את המרפאה, תחזור לדירתה ותכתוב ספר חדש. אך ניתוח בטן דחוף מערער את מצבה של הסופרת בת השבעים ושלוש. בצהרי ה-25 בנובמבר 1985 מגיעים חייה לסיומם הממשי בעקבות התקף לב. אפרה פוזר מעל מימיו של האי פרוצ'ידה, לבקשתה. אחרי שגילתה את המקום המכושף עם אלברטו בחודשים האחרונים של מלחמת העולם השנייה, חזרה אליו לעתים תכופות, לבד או עם חברים, ובו בילתה כנראה מהימים המאושרים בחייה. בשנת 1975 שהתה שם כמה שבועות עם ידיד קרוב וזה היה ביקורה האחרון באי של ארתורו, אלטר אגו יקר.

 

 

ד"ר אורנה ליברמן היא חוקרת ספרות, מיתוסים ותנ"ך ובעלת הבלוג: לשון המקרא – אור חדש על שפה עתיקה.

ספרה "שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה", הוצאת סלע ספרים, זמין גם במהדורה אלקטרונית באתרים "מנדלי מוכר ספרים ברשת" ו-"עברית".

 

מוזמנים לבקר בבלוג:

 

https://liebermanorna.wordpress.com/

 

 

רשימה ביבליוגרפית:

Elsa Morante, Opere, a cura di Carlo Cecchi e Cesare Garboli, 2 voll., Milano, I Meridiani Mondadori, 1988

René de Ceccatty, Alberto Moravia, Flammarion, 2010

Goffredo Fofi e Adriano Sofri (a cura di), Festa per Elsa, Palermo, Sellerio, 2011 (articoli, omaggi e ricordi del 1985, testi di Patrizia Cavalli, Giorgio Caproni, Carmelo Samonà, Natalia Ginzburg, Franco Serpa, Elena De Angeli, Ginevra Bompiani, Fabrizia Ramondino, Giorgio Agamben, Tonino Ricchezza, Goffredo Fofi, Paolo Graziosi, Ninetto Davoli, Daniele Morante, Luca Coppola, Raffaele La Capria, Adriano Sofri, Gianfranco Bettin, Marino Sinibaldi)

Graziella Bernabò, La fiaba estrema. Elsa Morante tra vita e scrittura, Roma, Carocci, 2012

Jean-Noël Schifano, E.M. ou la Divine Barbare, Paris, Gallimard, 2013

http://www.academia.edu/6420366/Mosaico_biografico_Emma_Hohenemser_Guerrieri_Gonzaga

http://www.igonzaga.it/index.php/i-gonzaga-a-mantova

הכותבת היא הכותבת היא בעלת דוקטורט בספרות צרפתית, מלמדת עברית ישראלית באולפן צרפתי וכותבת על עברית תנ"כית. פרסמה ספר על לשון המקרא: אורנה ליברמן, שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה, הוצאת סלע ספרים, 2013

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר