מס' צפיות - 1084
דירוג ממוצע -
פרשת בהר/מאת: אהובה קליין.
מהי שנת היובל?
מאת: אהובה קליין 07/05/15 (00:59)

פרשת בהר- מהי שנת היובל?

מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשת בהר גדושת נושאים, ביניהם: נושא השמיטה, שנת היובל ודיניה, איסור הונאת דברים,  וכל הטוב אשר מבטיח אלוקים למקיימים את המצוות - הלכה  למעשה.

וכך התורה מתארת את שנת היובל: "וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים והיו לך ימי שבע שבתות שנים תשע וארבעים שנה: והעברת שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחודש ביום הכיפורים תעבירו שופר בכל—ארצכם.: וקידשתם את שנת החמישים שנה וקראתם דרור בארץ לכל יושביה יוֹבֵל היא תהיה לכם ושבתם איש אל—אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו: יובל היא שנת החמישים שנה תהיה לכם לא תזרעו ולא תקצרו את ספיחיה ולא תבצרו את נְזִריה: כי יובל היא קודש תהיה לכם מן- השדה תאכלו את תבואתה: בשנת היובל הזאת תשובו איש אל- אחוזתו" [ויקרא כ"ה, ח-י"ד]

 השאלות הן:

א] מהי שנת היובל וּלְמַה נועדה?

ב]  מה המשמעות: "לא תונו איש את עמיתו"?

תשובות:

שנת היובל

כפי שהתורה מצווה: יש לספור שבע פעמים שבע שנים, מגיעים לארבעים ותשע שנים ובסוף תקופה זו יש לתקוע בשופר בכל גבולות הארץ ביום הכיפורים.

ואז בית הדין של ישראל מכריזים על שנת החמישים שהיא- קדושה לה' ובאותה שנה משתחררים אותם העבדים העבריים שרצו להישאר עבדים גם לאחר שש שנות עבדות.

הרמב"ן שם את הדגש על המילה: "דרור" , מילה זו מורכבת לפי הסברו: "דור הולך ודור בא"

והמילה: "יובל" היא מלשון הובלה-והכוונה, שהכול שב באמצעות מצוות היובל אל שורשו הראשון,   שהוא לא אחר ,אלא מלך מלכי המלכים בכבודו ובעצמו.

רבינו בחיי  מפרש באופן דומה: יובל מלשון: "ועל יובל ישלח שורשיו" [ירמיהו י"ז] כל הדורות מובלים אל השורש הראשון לכן היובל מופיע גם בשם: דרור כי על ידו נקשרים הדורות והנבראים בשורש הראשון.

על פי דברי  ספר החינוך: "משורשי המצווה על  צד הפשט, שרצה הקב"ה להודיע לעמו כי הכול  שלו, ולבסוף ישוב כל דבר לאשר חפץ הוא לתנו בתחילה, כי לי כל הארץ".

מצווה זו גם תגרום לתיקון החברה: "ירחיקו עצמם שלא יגזלו קרקע של חברם ולא יחמדוה בליבם, בדעתם הכול שב לאשר חפץ  האל שתהיה".

ועוד מוסיף ספר החינוך: כי עניין היובל מזכיר גם את מלכי הארץ-מלכי בשר ודם שהם נוהגים לקחת  שטחים מהערים הבצורות של השרים ,כדי לתת להם תזכורת מי הוא השולט. לעומת זאת  ה' מצווה אותם לקיים את היובל כדי לזכותם.

כמו כן, מי שאינו מקיים את שילוח העבדים העבריים לחופשי עובר  על לאו  ובנוסף נחשב  לאחד שכופר בחידוש העולם, מפני שהכול צריך לשוב למקורו הראשון.

אברבנאל אומר: כי מצוות היובל והשמיטה- באים להזכיר לנו את שני החסדים שעשה הקב"ה לעם ישראל:

שבת בראשית בתום בריאת העולם ומעמד הר סיני שהתרחש חמישים  יום אחרי יציאת מצרים. שנת היובל הכוללת חמישים שנה מסמלת את חמישים הימים.

הטעם לתקיעת השופר: "במשוך  היובל המה יעלו בהר" - ה' דורש מעם ישראל לצאת לחירות בשנת החמישים  בדומה לחירות לה זכינו בזמן יציאת מצרים.

עם ישראל מצווה לא לזרוע כדי שלא נשכח כי בעבר הלכנו במדבר- בארץ לא זרועה.

"עץ הדעת" לרבי חיים וויטל מסביר: כשם שסופרים שבע שבתות עד למתן תורה, כך אנו מצווים לספור שבע שבתות של שנים מהטעם: המספר שבע מזכיר לנו  את בריאת העולם מתוכם שישה ימים של יצירה והיום השביעי- שבת.

הרמב"ם סובר [בספר המורה] : כי מטרת  מצוות היובל היא שיפור התנאים הכלכליים והחברתיים של האומה והחברה.

וכך הוא מתאר את המצב: "כל המצוות אשר ספרנון בהלכות שמיטה ויובל מהן לחמלה על בני אדם, והרחבה לבני אדם כולם, כמו שנאמר: "ואכלו אביוני עמך" וכו' : ושתוסיף הארץ  תבואתה, ותתחזק בעמדת שמיטה, ומהן חנינה בעבדים ועניים, כלומר השמטת כספים והשמטת עבדים. ומהן תיקון הפרנסה והכלכלה על ההתמדה, והוא בהיות הארץ כולה שמורה לבעלים, אי אפשר בה מכירה לצמיתות, והארץ לא תימכר לצמיתות, ויישאר ממון האדם שמור ועל יורשיו".

[שם, חלק שלישי, ל"ט]

"לא תונו איש את עמיתו"

נושא ההונאה בתורה מופיע באמצע פרשת היובל.

"בעל מלאכת מחשבת" מפרש: כי קיים קשר בין שתי המצוות האלו: "האדם שישכיל לדעת, כי בעלותו על הקרקע בלאו הכי מופקעת, ימנע מלגזול ולהונות".

הכוונה לגבי הקונה. היות ומדובר במכירה לזמן  קצוב יוחלש ייצרו - מהרצון להונות את חברו. אזהרה זו באה מפני החשש שהקונה את הנכס עשוי למכור את הקרקע לקונה שני ויתכן שהוא בתור הקונה הראשון, ירשה לעצמו להונות את הקונה ולומר לו שהוא מוכר לו את השדה לצמיתות ומה שהוא יצטרך להחזיר ביובל אין לו עצמו-כקונה ראשון מעורבות בזה - כי החיוב להחזיר את השדה מוטל על הקונה האחרון בלבד.

כלומר הקונה הראשון חייב לקחת בחשבון שהשדה נמכר לו לזמן קצוב בלבד ובהתאם לכך לבקש את המחיר מהבא אחריו.

מרן  הרב דושינסקי זצ"ל  מסביר את הקשר בין היובל לעניין: "לא תונו.."

לפי  דברי חז"ל  : העובר על שנת השמיטה - מתרושש ומגיע למצב של חוסר ברירה עד שנאלץ למכור את נכסיו ומטלטליו, התורה חששה  שיבוא קונה ויגיד: כי מוכר זה הוא נחשב לעבריין ולכן מותר להונותו . מטעם זה בא האיסור: "לא תונו איש את אחיו.." "לא תונו איש את עמיתו"

חז"ל במסכת בבא מציעא [נ"ח, ע"ב] מתארים את שני הלאווין האלו כך: האחד איסור הונאת ממון.

 והשני: איסור הונאת דברים.

איסור הונאת ממון- הכוונה שכאשר האדם מוכר את שדהו, הרי תוקפה של המכירה רק עד שנת היובל. ועל כן עליו להיזהר לא להונות את הקונה, שהרי תלוי בכמה שנים מדובר עד היובל וככל שהתקופה ארוכה יותר, השווי הכספי גדול יותר ,ואם מדובר בשנים מעטות עד היובל- הסכום קטן יותר, לכן צריך להיזהר לא להונות את הקונה.

הונאת דברים- הכוונה ,לדעת הרמב"ם: כאשר אנו אומרים לזולת דבר שעלול  לצער אותו  להעליב אותו. כגון שנזכיר לו את עברו השלילי בזמן שכעת הוא כבר הולך בדרך הטובה.

לסיכום, לאור האמור לעיל:

שנת היובל היא: שנת החמישים בה נוצר שוויון בחלוקת קרקעות ושוויון בן בני אדם, בשנה זו השדות והאחוזות ישובו חזרה לבעלים והעבדים העבריים יצאו לחירות. התורה מזהירה אותנו ללכת בדרך הישר ולא  להונות איש את רעהו.

הכותבת היא אהובה קליין-אומנית-מציירת ציורי תנ"ך-מדרשי תמונה על פסוקים במקרא. עוסקת בכתיבה מקראית,שירה ופרוזה,מציירת תפאורות ומאיירת ספרים. מורה. בעלת הבלוג: בראי התנ"ך.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר