מס' צפיות - 989
דירוג ממוצע -
פרשת מקץ/ מאת: אהובה קליין.
מדוע זכה יוסף לגדולה במצרים?
מאת: אהובה קליין 09/12/15 (18:48)

פרשת מקץ- מדוע זכה יוסף לגדולה במצרים?

מאמר מאת: אהובה קליין.

בפרשה מתוארים חלומותיו של פרעה ,החיפוש אחר פתרונם, התייעצות עם החרטומים ובסופו של דבר מציאת האדם הנכון לפיענוח החלומות.

הלוא הוא יוסף אשר עולה לגדולה בפרשה.

וכך התורה מתארת  את התנהגות פרעה בתום שני חלומותיו: "ויהי בבוקר ותפעם רוחו וישלח ויקרא את כל חרטומי מצרים ואת כל חכמיה ויספר להם את חלומו ואין פותר אותם לפרעה" [בראשית  מ"א, ה]

בהמשך שר המשקים מציע את יוסף המסוגל לפתור את החלומות: "ושם אתנו נער עברי עבד לשר הטבחים ונספר לו ויפתור לנו את חלומותינו איש כחלומו פתר.."  [שם  מ"א, י"ב]

השאלות הן:

א] כיצד מתייחסת התורה אל פרעה?

ב] מה הייתה תגובתו של פרעה בתום שני חלומותיו?

ג] במה הייתה גדולתו של יוסף?

תשובות.

יחס הכתובים לפרעה.

רבינו בחיי מציין: כי התורה אינה מכנה את פרעה בשם: מלך, אלא רק בשמו הפרטי: פרעה.  הטעם הוא: היות ופרעה חלם על היאור והחלום  מרמז על תחילת מפלתו, ויש גם רמז שבסופו של דבר ילקה במים - בעת יציאת מצרים.  רק במקרה אחד פרעה מוזכר בשם: פרעה מלך מצרים - כאשר  הכתוב מזכיר  את הופעת יוסף  בפניו במטרה לפתור את חלומותיו:  "ויוסף בן שלושים שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבור בכל- ארץ מצרים" [שם  מ"א, מ"ו]

והטעם לכך הוא: כי מעלת יוסף - היא סיבת מלכותו של פרעה, שהרי כל ארץ מצרים הייתה יכולה ללכת לאבדון לולא עצתו החכמה של יוסף.

רבינו בחיי מוסיף ואומר: כי הקב"ה  בכוונה הביא חלומות אלו על פרעה במטרה להפעים את רוחו ולסכל את עצת חרטומיו וחכמיו – וכל זה כדי לגרום ליוסף לעלות ולהתעלות למעלה גבוהה.  האדמו"ר רבי אהרון מקרלין אמר לחסידיו: שישנו הבדל מהותי בין יעקב לבין פרעה, אצל יעקב נאמר: "וייקץ יעקב משנתו ויאמר:.."[שם כ"ח, ט"ז]  זו דרכם של צדיקים, מיד כאשר מתעוררים מקיימים: "ויאמר"- מתפללים, מברכים ולומדים תורה. ואילו  פרעה בתום חלומו הראשון התהפך על צדו והמשיך לישון ולחלום.

תגובתו של פרעה בתום חלומותיו.

רש"י מסביר: פרעה היה מאד לא שקט כאשר התעורר בתום שני חלומותיו – נפשו הייתה מקשקשת כפעמונים. אצל פרעה נאמר: "ותפעם" ואילו אצל נבוכדנצר שגם הוא חלם חלום והוצרך לפותרו, עליו נאמר: "ותתפעם רוחו".                                                                                                                                

רבינו בחיי שואל: יש לתמוה, כיצד יתכן הדבר שהחרטומים לא הצליחו לפתור את חלומו של פרעה שהרי תוכן שני החלומות מוכיחים על שבע שני שובע ושבע שני רעב, הפרות הן סימן לחרישה כפי שכתוב: "ורב  תבואות בכוח שור", והשיבולים מרמזות על קצירה.

מסתבר שהקב"ה סיכל את עצתם של חכמי פרעה והשיב את חכמתם לאחור, כפי שכתוב: "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל" [ישעיהו מ"ד] הקב"ה מנע מהם את היכולת לפתור את חלומות פרעה- על מנת לאפשר ליוסף להתעלות בגדולתו. הוכחה לכך בדברי הנביא: "אך אווילים שרי צוען חכמי יועצי פרעה עצה נבערה". [ישעיהו י"ט]

ועוד נאמר: "ביקש לץ חכמה ואין ודעת לנבון נקל" [משלי י"ד]  וההסבר: "ביקש לץ חכמה ואין"- זה חכמי פרעה  "ודעת לנבון נקל"- זה יוסף. מכאן, נראה לי, לעניות דעתי, כי מכך  שהחרטומים לא הצליחו לפתור את החלום -  הדבר גרם לפרעה להיות נסער.

ולפי "ספרי דרוש": חלקו הראשון של החלום- על הפרות  רמז- בעתיד על מחסור  בשר לאכילה.  דבר זה לא הדאיג את פרעה במיוחד שהרי באין בשר יאכל לחם לשובע. אבל חלקו השני של החלום על השיבולים- מרמז כי בעתיד לא יהיה לחם. דבר זה גרם לפרעה להיות מאד מודאג ולכן נאמר: "ותפעם רוחו".

הרמב"ן מפרש: פרעה חשב שיחלום עוד חלום - בפעם השלישית וכאשר ראה שלא חלם פעם נוספת נפעם רוחו, ומדוע נאמר: "וייקץ פרעה" ? לפי שכתוב בספר השינה: שאם חולמים חלום, לאחר חלום ראשון בעניין אחר - איננו מתקיים, לכן התעורר וחשב עד הבוקר אולי  יראה חלומו בפעם שלישית, אבל בסופו של דבר  פרעה הבין שלשני חלומותיו ישנו פתרון אחד, לפי שנאמר: "וייקץ פרעה והנה חלום" וכאשר יוסף הובא לפניו אמר לו: "..חלום חלמתי ופותר אין אותו" [שם מ"א, ט"ו] והכתוב מדגיש: "..ואין פותר אותם לפרעה"- מכאן ניתן להבין מדוע פרעה היה נתון בדאגה.

גדולתו של יוסף

גדולתו של יוסף נבעה מתוך הכרתו שהכול מאת ה' ולכן אמר לפרעה: "..בלעדיי אלוקים יענה  את שלום פרעה" [שם מ"א, ט"ז]

רש"י אומר על כך: כי כוונת יוסף הייתה: החכמה לפתרון החלומות לא באה  מכוחותיו ,אלא מי שפותר- הוא הקב"ה בכבודו ובעצמו והוא הנותן בפי יוסף את התשובה לפתור את החלום באופן שיהיה לרצונו ולטובתו של פרעה. התוצאה הייתה תגובתו של פרעה: "..אין – נבון וחכם כמוך"!  ומיד  מינה אותו לאחראי על כלכלת מצרים, כפי  שאמר לו: "אתה תהיה על ביתי ועל- פיך יישק  כל עמי רק הכיסא אגדל ממך"[שם מ"א, ל"ט- מ]

על פי רש"י כוונת  פרעה הייתה: שיוסף יעמוד בראש הנהגת מצרים ורק בדרגת הכבוד – פרעה  יהיה גדול ממנו ורק לו יקראו בשם: "מלך" משמעות הכיסא כאן- היא לא כיסא  סתם, אלא מלוכה. כמו שנאמר: "ויגדל כסאו מכיסא אדוני המלך"[מלכים-א, א, ל"ז]

בהמשך פרעה מעניק ליוסף  את טבעתו ועל כך אומר רש"י: כי המשמעות היא ,להיות  שני בגדולה לצד המלך, הדרגה  השנייה בחשיבותה אחר המלך. הבגדים שהעניק לו: "בגדי שש אלו בגדי פשתן- הנחשבים לבגדים חשובים במצרים. הרביד שפרעה העניק ליוסף- זוהי שרשרת המורכבת מטבעות, טבעות. ולכן נקרא בשם זה, כי כל דבר שרצוף חלקים, החוזרים זה אחר זה- נקרא בשם רביד.

כמו שכתוב במשלי: "מרבדים רבדתי ערשי". [משלי ז, ט"ז] והמשמעות: סידרתי חלקי מיטתי זה אצל זה.  ובדומה לכך נאמר בלשון המשנה: "מוקף רובדין אבן" [מידות פ"א, מ"ח]הכוונה: שורות, שורות, של אבנים זו אצל זו. ועוד דוגמא בלשון המשנה: "על הרובד [הרביעי] שבעזרה" [מסכת יומא, מ"ג] ושם הכוונה  לקרקע עם רצף אבנים, זה אחר זה.

יוסף זכה גם למרכבת משנה - שהיא המרכבה השנייה אחר מרכבתו של המלך שמכבודה לנסוע לצד מרכבת המלך.  מעתה  נקרא  יוסף  בשם: "אברך" הכוונה- שהוא שימש אב ביתו של המלך הממונה על  כל הדברים הנחוצים לבית המלך.

והמילה :"אברך" מורכבת משתי מילים: אב - רך- בלשון ארמית המשמעות: מלך ובלשון   הגמרא [בבא- בתרא ד] - לא מלך ולא בן מלך. כפי שאונקלוס תירגם- יוסף היה אב ביתו של פרעה.

ובדברי האגדה: דרש רבי יהודה כי יוסף המכונה בשם אברך מפני שהוא אב גדול ומופלג בחכמה אך צעיר בשנים. לעומתו , רבי יוסי סובר : אברך- מלשון ברכיים- לפי של מי שהיה נכנס אל יוסף היה כורע על ברכיו לפניו. היות והיה לו תפקיד חשוב להיות הממונה על ענייני מצרים.

לסיכום, לאור האמור לעיל  ניתן להסיק: כי בניגוד  לפרעה שתמיד היה מחשיב את עצמו כמלך  בעל גאווה, הרי  יוסף היה עניו וצנוע והכיר בגדולת ה'. וכאשר הובא לפני פרעה הדגיש לפניו כי  כל הפתרון הוא מאת ה'. התוצאה הייתה: כי פרעה הכיר בחכמתו ונתן לו תפקיד מכובד.

גדולתו של יוסף הייתה בכך : שהבין שאין הדברים נובעים מ "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" אלא הכול מאת ה' יתברך, לכן  זכה לעלות לגדולה במצרים.

*

הערה:

ניתן לראות ציורים על פרשת השבוע  בבלוג שלי: בראי התנ"ך.

הכותבת היא אהובה קליין-אומנית-מציירת ציורי תנ"ך-מדרשי תמונה על פסוקים במקרא. עוסקת בכתיבה מקראית,שירה ופרוזה,מציירת תפאורות ומאיירת ספרים. מורה. בעלת הבלוג: בראי התנ"ך.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר