מס' צפיות - 1746
דירוג ממוצע -
מהאלר בפילהרמונית
מאת: מתי זיתי-אלבוים 21/12/15 (06:46)

גוסטב מהאלר  בפילהרמונית

------------------------

הקונצרט השלישי  בסדרה "קלסי במוצ"ש" של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, התקיים אמש , מוצאי שבת 19 לדצמבר  2015 .

היו שני כוכבים שנצצו בקונצרט מצויין:

גוסטב מהאלר הנצחי והמנצח הישראלי הצעיר בן ה-39 אילן וולקוב שקפץ ל"מים הקרים" והחליף את יאפ ואן זוודן החולה..

באותה הזדמנות הוחלפה יצירתו הנדירה של שוסטקוביץ' "סוויטה על פיוטים מאת מיכאנג'לו בואונרוטי"  בחמישה "שירי ריקרט" של מהאלר.

 

הקונצרט נפתח בהכרזה על מותו של המנצח האורח בר-הכבוד קורט מאזור שנפטר בגיל 88 ושהערב הוקדש לזכרו בדקת עמידה ודומייה .

 

חלקו הראשון של הקונצרט  נפתח כאמור בחמישה שירים - על פי פיוטים של פרידריך ריקרט , יצירה לזמר ותזמורת שנכתבה ב 1901  וביניהם שיר אהבה לאלמה.  

סולן היצירה היה הבריטון הגרמני הנודע מתיאס גרנה שנולד בויימר בשנת 1967.

מבחינה מוסיקלית הזמר משתלב וזורם היטב עם  התזמורת והמלודיות של מהאלר, והפיאנו שולט בשירתו על פי הפיוטים, אבל מבחינה קולית מתיאס גרנה קצת מאכזב.

ניכרת היטב אסכולת השירה הגרמנית , עם טונים גבוהים כמעט בפאלצט , אבל זו לא הבעייה . הוזכר כי גרנה השתלם אצל זמר הלידר האבסלוטי, הלא הוא פישר-דיסקאו , הזכור לקהל הישראלי משירתו בישראל.

אבל אצל פישר-דיסקאו , גם בשירת הלידר (לא רק באריות מתוך אופרות) , קולו היה שחור , גדול ועגול עם צבע נהדר, דבר שחסר אצל גרנה שגם בפורטה נשמע מפוזר,מחוספס  וללא צבע.

 

גולת הכותרת של הערב היתה הסמפוניה השישית של מהאלר המכונה "הטראגית"

זו סמפוניה רצינית ובעלת מצב רוח קודר בעקר, שאיננה פופולרית מבין הסמפוניות שלו.

במת ההיכל מולאה בנגני התזמורת המורחבת שכללה 2 נבלניות, וחמישה נגני כלי הקשה , קבוצה מורחבת של קונטרבסים ועוד ועוד.

הפרק הראשון ה"אלגרו" מתחיל במקצב המרש , מוטיב החוזר כמעט בכל הסימפוניות שלו .

ה"אנדנטה" הפרק השלישי והמדהים,עוצר נשימה ביופיו ומעל כולם מרחפת נגינתו הפנטסטית של נגן  הקרן הראשי של התזמורת הלא הוא ג'יימס מדיסון- קוקס , הגונב תמיד את ההצגה בנגינתו החלקה, תוך כדי הטיית ראשו וזקנו הלבן והמרשים.

בפרק האחרון מתעוררת לחיים הטובה הגדולה  והמרש חוזר בקצרה.

מקבת ענקית דופקת ומאיימת , מסמלת את דפיקות הגורל על דלתות בני האנוש.

 

מעניין שאת הפרשנות ליצירה הכבירה בת 77 הדקות, כתב הקרנן הראשי עצמו, בתכניה המופצת למאזינים .

 

גאווה ישראלית: אילן וולקוב ניצח בבטחון מלא, בקצב מרשים וכמעט ללא עיון בפרטיטורה המונחת לפניו, משימה קשה ביותר גם למנצחים וותיקים שעמלו בחזרות מספר לפני ההופעות ואילן עשה זאת בהתראה קצרה ביותר !!

 

נשמח לראותו מנצח עוד ועוד בקונצרטים שיבואו.

 

מתי זיתי-אלבוים

 

 

                                                                                               

 

 

 

 

 

הכותב הוא רו"ח, עתונאי ומבקר מוסיקה, חבר באגודת העתונאים תל-אביב. חוקר, עורך ומגיש סידרת תכניות על "גדולי הטנורים של העבר" ב"קול המוסיקה". עד כה שודרו 16 תכניות בנות 2-3-6 שעות כ"א.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות לכתבה זו התקבלה תגובה אחת לקריאת כל התגובות ברצף
1.
ברוך הבא
מובי דיק 25.12.15 (18:41)