מס' צפיות - 1996
דירוג ממוצע -
סיפור הפרברים / הקאמרי - ביקורת
מאת: אלעד נעים 01/03/16 (22:03)

בשנים האחרונות מועלים בתאטראות בישראל יותר ויותר מחזות זמר, ונראה כי הז'אנר מצליח להגיע אל הקהל הישראלי ולהפוך לפופולרי בקרב התאטראות הרפרטואריים, למרות ששנים התרחקו ממנו בשל עלויות ההפקה הגבוהות ובשל מורכבות ההפקה. כיום כמעט כל תאטרון רפרטוארי מציג מחזמר כלשהו כחלק בלתי נפרד מהרפרטואר הקבוע של התאטרון, ומחזות זמר אלו מושכים אליהם קהל גם אחרי מספר שנים של מאות הופעות.

 

"סיפור הפרברים" (West Side Story) הוא ללא ספק אחד ממחזות הזמר הגדולים ביותר בכל הזמנים, ומדובר ביצירת מופת, אשר מהווה אבן דרך בהיסטוריית מחזות הזמר העולמית, תוך הסתמכות על מוטיבים מהמוסיקה הקלאסית, ולכן הוא גם מזוהה עם ז'אנר האופרה. כמעט 60 שנה חלפו מאז הבכורה בברודווי ומאז הגרסה הקולנועית הראשונה בשנות הששים שזכתה בעשרה פרסי אוסקר, וכעת מועלה המחזמר בהפקה חדשה בתאטרון הקאמרי, כאשר קודם לכן הועלה בישראל בתאטרון הבימה לפני שני עשורים בכיכובם של אקי אבני, של מיטל טרבלסי ושל נועה תשבי ולפני מספר שנים במסגרת בית צבי.

 

בשלהי שנות הארבעים של המאה ה- 20 ג'רום רובינס, שהיה מעורב גם בהצלחתם המסחררת של המחזמר "כנר על הגג" ושל המחזמר "המלך ואני", העלה בפני לאונרד ברנשטיין רעיון לפיו ייצרו גרסה מודרנית למחזה "רומיאו ויוליה" של ויליאם שייקספיר שנכתב במאה ה- 16. אליהם הצטרף ארתור לורנץ ככותב המחזה עם הרעיון המנחה - עבריינות נוער ומלחמת הכנופיות בין הפורטוריקנים לבין הצעירים שנולדו באמריקה. בסופו של דבר, נוצר מחזמר אשר משלב בצורה מיטבית ויוצאת דופן את המוסיקה, את השפה ואת הכוריאוגרפיה.

 

המוסיקה שכתב ברנשטיין בשנת 1957 היא נקודת ציון משמעותית בהתפתחותו של ז'אנר המחזמר האמריקאי, וברנשטיין הוא אחד המלחינים הבודדים, אשר שילב היטב בין המאפיינים של המוסיקה הקלאסית לבין המאפיינים של המוסיקה הקלה ושל המחזמר. כפועל יוצא מכך נכללים בו כמה וכמה מהשירים הטובים והמפורסמים ביותר שנכתבו למחזות זמר - "Tonight", "Maria", "Somewhere", "I Feel Pretty" ועוד, והם שזורים בסיפור אהבה על זמני, טרגי, מרגש וסוחף. כמו כן, ע"פ המוסיקה נכתבו המילים לשירים ע"י סטיבן זונדהיים, בזמנו יוצר צעיר ומזה שנים כאחד מיוצרי מחזות הזמר הפורים והמצליחים ביותר בתולדות המחזמר האמריקני, שהצטרף לברנשטיין ולרובינס בעצתו של דודו, אוסקר המרשטיין, שהמליץ לו לרכוש ניסיון בתחום מחזות הזמר בטרם ייצור מחזות זמר בעצמו. לימים הפך זונדהיים ליוצר פורה בפני עצמו של מחזות זמר רבים, ורבים הטוענים שזונדהיים גם השפיע על המוסיקה של המחזמר "סיפור הפרברים", ולא רק על הפזמונים. בהמשך גם הכוריאוגרפיה של ג'רום רובינס שנוצרה למחזמר, היוותה גם נקודת מפנה בתולדות המחזמר, וזאת קטעי הריקוד המורכבים ומרובי המשתתפים, לצד זאת שבקטעי הריקוד לא היה רק צורך בידורי אלא גם צורך משמעותי בהעברת המסר.

 

"סיפור הפרברים" מגולל את סיפור אהבתם של טוני ושל מריה במחצית המאה ה- 20, אשר בא לקצו בעקבות העובדה שהחברה הגזענית ורוווית הדעות הקדומות אינה מאפשרת להם להתאחד זה עם זה. דמויותיהם של רומיאו ויוליה שיצר שייקספיר מזה שנים מהווים סמל לאהבת נעורים עזה וסוחפת, אשר חוצה כל מכשול ואינה יודעת גבולות, ועל כן סופה הטרגי ידוע מראש. עם זאת, "סיפור הפרברים" שונה מהאופרה הקלאסית בכלל ומ"רומיאו ויוליה" בפרט בכך שכאן הצעירים אינם מתאבדים, אלא טוני נרצח, ואילו מריה כואבת את מותו של אהובה, ומאשימה במונולוג דרמטי ומרגש את החברה אשר הביאה למותו של אהובה. מריה מצטיירת כחזקה יותר וכדמות אשר עשויה להביא לשינוי כלשהו בעתיד ע"י עימות עם המציאות הקשה שחוותה, כך שישנה תקווה כלשהי, וכך גם מסתיים המחזמר בשיר "Somewhere", שלימים גם חתם את כל הופעותיה של ברברה סטרייסנד כסמל לתקווה לעתיד טוב יותר.

 

הבמאי צדי צרפתי יצר הפקה מרשימה מאוד, שמעבר לסיפור האהבה הטרגי בעיקר עוסקת בגזענות, בחוסר סובלנות, באי קבלת השונה, ובכך שבסופו של דבר הגזענות כנראה לא תיעלם מהעולם. לצד הסיום האופטימי לכאורה בצל מותו של טוני, ולצד בחירתה של מריה בחיים, ניכר כי שינוי אינו באופק, וגם בקרב הקהל הלב נחמץ, ונותר רק לקוות לעתיד טוב יותר. לצרפתי ניסיון רב בבימוי מחזות זמר, ולא מכבר סיפר כי מבחינתו "סיפור הפרברים" הוא בגדר סגירת מעגל, היות שזהו המחזמר הראשון שבו צפה בעצמו. צרפתי עשה מספר בחירות אמיצות, ובנה צוות שחקנים ללא ליהוקים המונעים משיקולי פרסום ושיווק, אלא משיקולים מקצועיים, ובדיעבד, ניכר כי בחירותיו היו מדויקות, בין אם יהיו כאלו שיאמרו שליהוקה של משי קליינשטיין היה בגדר תעלול שיווקי. בזמנים שבהם הצגות רבות ובמיוחד מחזות זמר מנסים לגייס שם מוכר, צרפתי בחר בשחקנים שאמנם מוכרים מאוד בתאטרון הקאמרי, אך אינם בגדר ידוענים המסוגלים למשוך קהל רב. זאת ועוד, מחזות זמר כמו "סיפור הפרברים", "מצחיקונת", "גבירתי הנאווה" וגם "קזבלן" בנויים בדיוק לכך - תפקיד ראשי צעיר ומבטיח, שבתום ערב הבכורה יזכה לפריצה הבימתית שלו. יתרה מזאת, "סיפור הפרברים" הוא מחזמר תובעני דווקא בזכות קטעי הריקוד מרובי המשתתפים ובעיקר בגלל הקטעים המוסיקליים, הדורשים מהמבצעים יכולת קולית יוצאת דופן, ונראה כי לנגד עיניו של צרפתי היה הצורך במציאת צוות שחקנים שיעמוד בכך, ויצליח להעביר את המסרים של המחזמר באופן שייגע בקהל. השפעות הבימוי של רובינס ניכרות בבימוי של צרפתי, ונראה כי הדבר נעשה במודע על מנת לשמור על מרכיבים מסוימים במחזמר המזוהים עם המקור, מה גם שלא היה כאן ניסיון ליצור גרסת המאה ה- 21 ל"סיפור הפרברים", אלא להעלות הפקה המתאימה לזמן ולמקום המתוארים במקור.

 

התרגום של אלי ביז'אווי רענן ושונה מתרגומו של אהוד מנור, שהיה מזוהה עם "סיפור הפרברים" במשך שנים. חלק מהבחירות של ביז'אווי התאימו את עצמן להקשר של השירים כמו "I Feel Pretty" שהפך ל"מאוהבת" יותר מלתרגום המילולי, ואילו חלקן חזרו למקורות כמו "Tonight" שתורגם ל"הלילה" במקום ל"עכשיו" בתרגום המקורי, ולמרות הקושי בהוספת ה' הידיעה, נראה כי הבחירה נכונה יותר בשל ההקשר.

 

הכוריאוגרף, אביחי חכם, יצר קטעי ריקוד מרהיבים, תוססים ומורכבים במיוחד ברמה של הפקה בינלאומית בברודוויי או בווסט אנד, שאתגרו את צוות השחקנים והרקדנים, והוציאו מהם את המיטב. הכוריאוגרפיה הנפלאה הותירה לא מעט לסתות פעורות בקרב היושבים בקהל, ובמיוחד קטע ה"Mambo", וכן "America" ו- "Cool", שכולם כללו מחוות לכוריאוגרפיה המקורית של רובינס. לצד כל קטעי הריקוד המורכבים בלטה ההדרכה הקולית של דוקי עצמון, שהביאה את כלל השחקנים למיצוי יכולותיהם.

 

ערן עצמון עיצב תפאורה מרשימה ויעילה, שבשילוב תמונות הרקע הצליחה ליצור את האווירה המתאימה בכל אחת מהתמונות במחזמר, ולכך הצטרפה התאורה המדויקת של קרן גרנק, והתלבושות המצוינות שעיצבה אולה שבצוב ברוח התקופה ובסטראוטיפיות המתאימה לכל דמות.

 

הניהול המוסיקלי של אמיר לקנר היה מצוין במגבלות הקיימות, שכן התאטרון הקאמרי בחר להעלות את המחזמר בליווי תזמורת חיה של שמונה נגנים בלבד בניצוחו של נדב רובינשטיין, כאשר במקור המחזמר נוצר לתזמורת של 31 נגנים. כמובן, הדבר יצר את הצורך בהקלטה של חלק ניכר מהמוסיקה על מנת לתת תחושה של תזמורת מלאה, אולם לא כך הדבר. הנתונים הבסיסיים של אולם הקאמרי 1 אינם מאפשרים הצבת תזמורת מלאה בקדמת הבמה, ודווקא מחזמר כמו "סיפור הפרברים" דורש זאת, שכן חלק מההנאה מהמחזמר עצמו הוא גם הצפייה בתזמורת לאורך המחזמר. סביר להניח שהשיקולים של התאטרון הקאמרי היו שיקולי עלות - תועלת, בעיקר לנוכח העובדה שלרוב היושבים באולם נוכחות של תזמורת מלאה כנראה לא הייתה משנה דבר. בכל זאת, לעניות דעתי, היה מקום לבחון שיתוף פעולה עם תזמורת סימפונית לפחות, גם אם לחלק מההצגות, וגם אם הדבר היה מצריך מכירת כרטיסים יקרים יותר.

 

עידו רוזנברג בתפקיד טוני היה נפלא בזכות שירתו המצוינת, שהולכת ומשתבחת, ובעיקר בזכות הביצוע המשחקי האמין, שהוסיף גם את ההומור במקומות הדרושים. רוזנברג יצר טוני כנה, תמים ואופטימי, והביצועים שלו לשירים "Something's Coming", "Maria", "Tonight", "One Hand, One Heart" ו"Somewhere" היו מרשימים, מה גם שברובם הוא היה לבדו על הבמה, ומילא אותה בנוכחותו הכובשת.

 

משי קליינשטיין בתפקיד מריה היא ללא ספק ההבטחה שהתממשה. לא מעט גבות הורמו ביחס לליהוק הזה, אך קליינשטיין הוכיחה שאין ראויה ומתאימה ממנה לתפקיד. ראשית, התפקיד של מריה בנוי לזמרת סופרן צעירה מהשורה הראשונה, ואכן קליינשטיין מדויקת ללא רבב בכל המנעד הקולי, ושירתה עוצמתית וברורה גם בצלילים הגבוהים. האתגר העיקרי שעמד בפניה היה היעדר הניסיון המשחקי בתפקיד ראשי בתאטרון, אך בסיוע של צרפתי ושל שאר צוות השחקנים קליינשטיין עברה את המשוכה בהצלחה רבה, ויצרה דמות אמינה ומשכנעת, תוך שביצועיה לשירים "Tonight", "One Hand, One Heart", "I Feel Pretty", "A Man Like That" ו"Somewhere" היו מעולים.

 

גלעד שמואלי בתפקיד ברנרדו הפגין יכולות קוליות ויכולות תנועה מרשימות, תוך שיצר דמות אמינה ומשכנעת של אח המגן על אחותו הקטנה מחד, ומאידך של מנהיג מאיים של כנופיית רחוב. לצדו, רונה לי שמעון בתפקיד אניטה הפגינה יכולות ריקוד מהשורה הראשונה לצד יכולת קולית שהתפתחה מאוד מאז ימי "השיר שלנו", כך שנוכחותה הבימתית מחשמלת ומלאת סקס-אפיל לצד אופי מוחצן ומעט קולני שמתכתב עם הסטריאוטיפ הרווח לגבי החברה ההיספנית בארה"ב. הכימיה בין השניים הייתה מצוינת, במיוחד בקטע המוסיקלי "America" ובקטע "Mambo", שהיו חגיגה יצרית ומשגעת.

 

יפתח מזרחי בתפקיד ריף היה מצוין, והביא לידי ביטוי יכולת קולית מרשימה ויכולת ריקוד מעולה. שלמה וישינסקי בתפקיד דוק השמיע את קול ההיגיון השפוי, והצליח להעביר את המסר ביחס לשנאה המיותרת בין הפולנים לבין הפורטוריקנים. עודד ליאופולד בתפקיד המפקח שרנק השמיע את קולו של הממסד באופן שאינו תקין פוליטית, לפיו, "תהרגו אחד את השני, רק לא במשמרת שלי", ולצדו כאנטי-תזה אביב זמר בתפקיד השוטר קראפקי שאף זוכה לקטע מוסיקלי מלגלג בביצוע הלהקה.

 

ולבסוף, חשוב לציין את להקת השחקנים והרקדנים המגובשת והמקצוענית שמלווה את המחזמר לכל אורכו, וכאן יש להדגיש כי אין תפקידים קטנים, וכל אחד מהמשתתפים זוכה להשתתף בקטעים משמעותיים לאורך העלילה, ונדרש להפגין יכולת משחק, יכולת ריקוד ויכולת שירה. בין המשתתפים: תום אפלבאום, אור משיח, אברי ארבל, יואב מילשטיין, יוחאי גרינפלד, זוהר בדש, יגאל משינסקי, רביב מדר, נתנאל בסיל, עוז שושן, אור דנון, איציק עמר, עמית לוי, רותםם יהודה, רוני מרחבי, נטע טמשה, אדר ריקליס, אמילי מגנאג'י, נטלי ליפין, אדל קייסי, שני שאולי, ליאור גלרון, ליאור כהן, נעמה פרידמן, רוני אוזן, נועה הופמן ושני דקל.

 

 

סיכום : הפקה מרהיבה, מהוקצעת ורוויית כישרונות צעירים ומבטיחים, שבתוספת תזמורת מלאה הייתה הופכת לסנסציה. ובכל זאת - אל תחמיצו!

הכותב הוא יועץ תיירות ויועץ עסקי.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה התקבלו 2 תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
1.
brizb ל"ת
brizb 11.03.16 (07:26)
2.
brizb ל"ת
brizb 11.03.16 (07:26)