מס' צפיות - 243
דירוג ממוצע -
ביקורת: "חוף דייטונה" – וירטואוזים על הבמה – על נקמה ועל אהבה – תיאטרון בית ליסי
העלילה עוסקת באלי וג'ו, בני זוג נורמטיביים , המתגוררים בארה"ב וגם לאחר שלושים שנות נישואין, הם אוהבים ומפרגנים זה לזו ומתאמנים לקראת תחרות ריקודים סלוניים.
מאת: חיים נוי 12/03/16 (13:05)

ביקורת: "חוף דייטונה" – וירטואוזים על הבמה – על נקמה ועל אהבה – תיאטרון בית ליסין

 

"חוף דייטונה" מאת המחזאי והשחקן האנגלי אוליבר קוטון, העולה בבית ליסין, הוא מחזה שבו חוגגים שלושה שחקנים וירטואוזים על הבמה ומגישים לקהל חוויה תיאטרלית מרגשת ומותחת, העוסקת בנקמה ובאהבה.

העלילה עוסקת באלי וג'ו, בני זוג נורמטיביים , המתגוררים בארה"ב וגם לאחר שלושים שנות נישואין, הם אוהבים ומפרגנים זה לזו ומתאמנים לקראת תחרות ריקודים סלוניים. לחיים השלווים מגיח לפתע בילי, אחיו של ג'ו, שניהם ניצולי שואה,  שיצא מחייהם לפני 30 שנים ועתה הוא צץ בדירתם עם סיפור מוזר ואפלולי שבמרכזו: חיסול פושע נאצי שנחשב למת ושבילי גילה אותו בשעת נופש בחוף דייטונה הנעים בפלורידה.

סוד נוסף שמעיב על העלילה עוסק בשניים מגיבורי הסיפור שנחשף במהלך הביקור הפתאומי וגורף את כול המשתתפים למערבולת סוערת העוסקת באהבה  עד לסיום המוצלח.

אוליבר קוטון חיבר דרמת מתח פסיכולוגית על הזכות לנקום ברשע המוחלט ועל אהבה אסורה , גדולה מהחיים. זו הצגה שפוערת פצעים ישנים ומעלה שאלות מטרידות העוסקות בנתיבי חייהם של האחים ומדוע נפרדו ומדוע שב עתה בילי לחייהם, בלילה נינוח אחד.

אלון אופיר ביים את ההצגה וגם שזר בה את המוזיקה הנפלאה ואת להיט העבר שלצליליו מחוללים השחקנים. הוא להטט עם שלושה שחקנים וירטואוזים ופרפורמרים מעולים וכך רקח לצופים מעדן תיאטרלי שבו מתמזגים המתח והרגש לכדי הצגה קטנה וסולידית ועם חוויה מוצלחת של הצגה.

לאורה ריבלין מגלמת את אלי, בת הזוג של ג'ו באורח נהדר וקסום. היא נוצרת בזיכרונה את אירועי העבר המשפחתיים ומנסה לשקם את מה שנחשף לנגד עיניה בלילה של הביקור המסתורי של בילי.

רפי תבור מגלם את ג'ו ומשחקו מעולה ונפלא. הוא מנסה לשמור על אורח החיים שהתהווה בדירתו ועם אשתו, נוסף לאירוע הטראומטי שפולש לחייו והכול במשחק עצמתי ומשובח.

אבי אוריה כבילי, אחיו האובד של ג'ו, מגיש משחק קסום ומרגש ביותר. אבי שוחה על הבמה ביכולת מצטיינת וסוחף את המשתתפים ואת הצופים לחוויה רגשית מדהימה.

אורנה סמורגונסקי עיצבה את התפאורה והתלבושות היפות.

 נדב ברנע עיצב תאורה ראויה ונאותה.

דניס בלוצרקובסקי הדריך את השחקנים בתנועות המחול היפות.

יוסף אל דרור תרגם את המחזה לשפה עכשווית וקולחת.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.

צילום- כפיר בולוטין

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, לשעבר עורך ראשי של סוכנות עתים, העורך הראשי של סוכנות הידיעות הבינלאומית IPA,חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים, מומחה למיוזיקלס

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר