מס' צפיות - 393
דירוג ממוצע -
פרשת שמיני/מאת: אהובה קליין.
מדוע לא נאמר לכוהנים,בלשון ציווי-לברך את עם ישראל?
מאת: אהובה קליין 29/03/16 (10:31)

 

פרשת שמיני - מדוע לא נאמר לכוהנים ,בלשון ציווי,  לברך את ישראל ?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשה זו נקראת : "שמיני" מפני  שהיא מתארת בתחילתה את יום השמיני למילואים שחל   בראש חודש ניסן שבו הוקם המשכן בשנה השנייה  ליציאת בני ישראל ממצרים ומאותו זמן הייתה שורה השכינה על  ישראל.

בתחילת הפרשה התורה מתארת כי ביום השמיני למילואים - בו הוקדשו אהרון ובניו לתפקידי הכהונה במשכן - משה קורא לאהרון ולזקני  ישראל, כפי שכתוב: "ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון ובניו ולזקני ישראל.." [ויקרא ט, א]

בהמשך הפרשה: "וישא אהרון את ידו אל העם ויברכם" ,בהמשך  משה רבינו מצטרף ושניהם מברכים את העם: "ויבוא משה ואהרון אל אוהל מועד ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד ה' אל כל העם"  [ויקרא  ט, כ"ב-כ"ד]

 השאלות הן:

א] מה מאפיין את היום השמיני למילואים?

ב] מדוע בנוסף לאהרון ובניו  קורא משה גם לזקנים?

ג] מה המשמעות של ברכת אהרון את העם ?

 תשובות

 היום השמיני  למילואים.

על פי רש"י: היום השמיני  למילואים היה בראש חודש ניסן שבו הוקם המשכן , הרי שבעת  ימי המילואים החלו לפני ר"ח  ניסן  ועל אותו יום נאמר [במדבר ז, א]"ביום כלות משה"- ביום מיוחד זה נמשלו עם ישראל ככלה הנכנסת לחופה וגם היום עצמו לבש חג ונטל עשר עטרות.

 ומה הן עשרת העטרות?

 על פי  תורת כוהנים:

א] "ראשון למעשה בראשית"

- כלומר לבריאת העולם, שאחד בשבת היה.

ב] "ראשון לנשיאים"-כלומר להקרבת נשיאים לחנוכת הבית..

ג] "ראשון לכהונה"- אותו היום ראשון לעבודת אהרון ובניו, עד עכשיו היה בבכורות.

ד] " ראשון לעבודה" - לסדר עבודת ציבור, תמידין ושאר קורבנות של תרומת הלשכה.

ה] " ראשון לירידת האש" – שירדה האש על המזבח.

ו] " ראשון לאכילת קודשים"- במחיצה ועד עכשיו היו נאכלים בכל מקום.

ז] "ראשון  לשכון שכינה".

ח] " ראשון לברך את עם ישראל".

ט] "ראשון  לאסור את הבמות".- כלומר מעכשיו נאסרו.

י] " ראשון לחודשים".

 רבינו בחיי מביא את דברי רז"ל: קריאה זו של משה לאהרון ובניו: "שכך אמר לו משה לאהרון, אחי - הקב"ה רוצה למנותך כהן גדול אמר לו אהרן : אתה יגעת במשכן ואני נעשה כהן גדול ? אמר לו משה : אע"פ שאתה נעשית כהן גדול שמח אני כאילו נעשיתי אני, שכשם ששמחת בגדולתי כך אני שמח בגדולתך, ואימתי בשעה שאמר לו הקב"ה [שמות ג]  "ועתה לך ואשלחך אל פרעה, אמרתי לו :"שלח נא ביד תשלח "- תעביר מעלי השליחות שאחי גדול ממני, אמר לו אעפ"כ, "וראך ושמח בליבו"

 על כך אמר רבי שמעון בר יוחאי: הלב ששמח בגדולתו של אחיו ילבש אורים ותומים, שנאמר: "ונשא אהרון את משפט בני ישראל על ליבו"[שמות, כ"ה] לכן במשך כל שבעת ימי המילואים היה משה מתעסק עם המשכן , היה זורק את הדם ומקטיר קטורת. אמר לו ה': מה אתה סבור שאתה  תהיה  כהן  גדול? קרא לאחיך אהרון שיקבל את תפקידו בתור כהן גדול, לכן כתוב: "קרא משה לאהרון ולבניו..".

הקריאה גם לזקנים.

רש"י מסביר: כי משה קרא לזקנים כדי להשמיעם - כי על פי  דיבור ה' למשה -אהרן  נכנס לשמש בכהונה גדולה וזאת במטרה למנוע מהם ,שמא יגידו כי אהרון נכנס לכהונה מאליו.

אור החיים אומר: כי היה צורך לקרוא גם לזקנים לבצע את הכתרת אהרון לכוהן גדול בפומבי בפני רבים ונכבדים - במטרה להוכיח על שלמות הרצון לפעול על פי רצון אלוקים.

 על פי מדרש חז"ל:

"אמר רבי שמעון בר יוחאי: בכמה מקומות מצינו, שהמקום [ה'] חולק כבוד לזקנים? במצרים: שנאמר: "ושמעו לקולך ובאת אתה וזקני ישראל" [שמות ג, י"ח]  בסנה: "לך ואספת את זקני ישראל" [שם ג, ט"ז]  בסיני: "עלה אל ה', אתה  ואהרון, נדב ואביהוא, ושבעים מזקני ישראל"[שם כ"ד, א]  באוהל מועד[ביום השמיני למילואים]: קרא משה לאהרון ולבניו ולזקני ישראל" אף לעתיד לבוא [באחרית הימים] הקב"ה חולק כבוד לזקנים, שנאמר: "וחפרה הלבנה ובושה החמה, כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים, ונגד זקניו כבוד" [ישעיהו כ"ד, כ"ג]

 ברכתו של אהרון.

 רש"י אומר : כי  אהרון בירך את העם ברכת  כוהנים  כפי שכתוב בחומש במדבר  [ו', כ"ד]

"יברכך ה' וישמרך : יאר ה' פניו אליך ויחונך: ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום: ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם"

פירוש "שער בת רבים"  מתייחס לכך שכתוב בלי האות יוד:" ויישא אהרון את ידו" ולא נאמר: "ידיו". אלא שהוא באמת נשא את שתי ידיו  ,אבל הצמיד אותן כך  שנראו כיד אחת, ולכן כתוב: "ידו"

 מכאן ניתן  ללמוד רמז מדברי  המקובלים הטוענים : כי למרות שהכוהנים חייבים לשאת את שתי ידיהם בברכת הכוהנים,  יד ימין צריכה להיות גבוהה במקצת מיד שמאל. [על פי בית יוסף]

ישנו מדרש- לפיו: באותה שעה שאהרון בירך את העם- זכה במתנות  כהונה וזכה בנשיאת כפיים לו ולדורותיו עד  תחיית המתים.

 הרי לכוהנים לא היה שום רכוש משלהם, על כן כל מחייתם הייתה ממתנות הכהונה ,לכן לא היה יאה  להם  לברך את עם ישראל, אלא נראה  שאינם אומרים את הברכות  מתוך כוונה לברך את עם ישראל אלא למען עצמם. כי תלויים בעם  ונהנים מהברכה השורה  על העם.

אבל כעת משברך אהרון את העם מיוזמת עצמו ומתוך רצונו הטוב- על ידי  כך הוכיח שטבעו הוא- לברך את עם ישראל ולכן זכה במתנות כהונה ובנשיאת כפיים-  לו ולדורותיו עד תחיית המתים.[דברי שערי  חיים]

 והאדמו"ר רא"ם מגור זצ"ל הביא הסבר מעניין  לשאלה- מדוע לא  נאמר  ציווי בשום מקום בתורה - לכוהנים לברך את עם ישראל? אלא נאמר בפרשת נשא [ במדבר]  "כה  תברכו את בני ישראל.."

 וזאת מהטעם: שהכוהנים הם בעלי  מידת  חסד  ומרצונם רוצים לברך את עם ישראל ולא היה  צורך לצוות אותם על כך. אלא להגיד להם כיצד לברך: "כה  תברכו.."

 לסיכום, לאור האמור לעיל:

 ניתן ללמוד: כי יום השמיני למילואים היה יום מיוחד במינו  ואהרון אשר ביוזמתו יצא לאחר  שירד מהמזבח, לברך את עם ישראל- עשה זאת  משום מידת החסד שבו  - ובמידה זו מצטיינים  כל הכוהנים לדורות – ולכן  לא  היה צורך בציווי שיברכו את עם ישראל.

 יהי רצון ועם ישראל יתברך תמיד בהשראת ברכת הכוהנים. אמן ואמן.

הכותבת היא אהובה קליין-אומנית-מציירת ציורי תנ"ך-מדרשי תמונה על פסוקים במקרא. עוסקת בכתיבה מקראית,שירה ופרוזה,מציירת תפאורות ומאיירת ספרים. מורה. בעלת הבלוג: בראי התנ"ך.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר