מס' צפיות - 205
דירוג ממוצע -
המדינה שבדרך / מאת: רפאל בדש
מדינת ישראל הוקמה בחודש אייר שהוא בין חודש ניסן שבו התרחשה יציאת מצרים לבין חודש סיוון שבו התרחש מעמד מתן תורה, האם במקרה? מה הסגוליות שיש בחודש אייר שהוא בין שני חודשים גדולים אלו ומה הלימוד לחיינו מכך.
מאת: רפאל בדש 09/05/16 (11:29)

"הזמן, יש לו תכונה עצמית (ערך מצד עצמו) ותכונה אמצעית (בתור הכנה, אמצעי, למטרה מעבר לו). תכונה עצמית מצד אותם ההופעות והרווחים, העדונים והענוגים של הזמן ההוא בעצמו, והאמצעית היא מצד אותו התוכן שזה הזמן מכשיר ומכין למדרגה יותר עליונה ומלאה מזו שהוא בעצמו מוכשר לזה, בנקודה העמדתית, בחוגו המיוחד לו".

 

"אותו החודש (אייר) הממציע בין הופעת יציאת מצרים להופעת מתן תורה, מצד יחושו אל הגודל שבאלה המעמדים יש לו תואר שביל ממציע...  אבל יש עוד אופן באמצעית שהיא מטרה לעצמה... כח מורכב שמכשיר לקלוט שני אורות".

                                                                                                                    (מר"ן הראי"ה עין אי"ה, שבת ב')

ישנו הרגל לראות את החיים כמאורעות נקודתיים שמתרחשים בזמנים מסוימים והזמן לפני ואחרי המאורעות מוגדרים על ידנו כזמן "בינתיים" זמן לפני המאורע המאפשר לנו להתכונן אליו, והזמן לאחר המאורע מאפשר לנו "להתאושש" ממנו.

מחדש לנו מר"ן הרב קוק שגם זמן שהוא בסמיכות למאורעות יש לו עדיין כוח והארה גם מהמאורע שקדם לו וגם המאורע הצפי להיות אחריו, ויתרה מזה יש לו חשיבות, ערך וביטוי יחודי מצד עצמו עקב היותו החיבור שבין שני המאורעות. הבנה זו גם  מחייבת אותנו להכיר ולמצות את הזמן הייחודי שנוצר.

ננסה לפשוט את דברינו ולהסבירם בעזרת משל עממי שיאיר את חיינו באור מיוחד:

לשואב מים קשיש היו שני כדים אותם נשא משני צידי המוט מעל צווארו מידי יום ביומו להוביל מים לאנשי כפרו

בעוד שאחד הכדים היה חדש  ונשא את אותה כמות המים שנשאבה לתוכו מהבאר אל לכפר שואב המים ,הכד השני היה ישן וסדוק והיה מגיע לכפר כשהוא מלא בחציו.

מדי יום ביומו, במשך שנים רבות היה נושא שואב המים את דליו לאנשי הכפר בכד אחת כמות מלאה של מים ובכד השני רק חצי כמות מים.

כמובן, שהכד השלם היה גאה בהישגיו, מושלם במטרה שלמענה נוצר, אך הכד הסדוק , הרגיש מבויש ואשם בסדקיו ,וחסר אונים בשל אי יכולתו לספק יותר מחצי הכמות שאותה הוא נועד לספק.

יום אחד  פנה הכד הסדוק בבושה אל שואב המים :

"אני בוש בעצמי, ואני רוצה להתנצל בפניך".

 "למה?" שאל שואב המים  "במה אתה מתבייש"?

" הסדקים שבי  גרמים למים הרבים שאתה שואב לתוכי לדלוף החוצה כל הדרך במעלה הדרך עד לכפר, ובגלל חסרונותיי אתה לא יכול למלאת את עבודתך בצורה מלאה אינך מקבל תמורה מלאה למאמציך" ענה הכד.

שואב המים הצטער בשביל הכד הזקן והסדוק, ובחמלה אמר:

"מחר בעודנו עושים את דרכינו בחזרה לכפר, אני רוצה שתשים את לבך לפרחים המקסימים הפורחים לצד השביל".

ואכן למחרת היום בעודם עולים במעלה הגבעה, שם לב הכד הזקן והסדוק לפריחה המלבבת והססגונית של הפרחים לצד השביל, וזה עודד אותו במעט, אך בסוף השביל הוא עדיין הרגיש רע עם עצמו שכן מחצית ממשאו שוב טפטף החוצה, ולכן הוא שוב התנצל בפני שואב המים.

 

שואב המים  אמר לכד הסדוק :

 "האם שמת לב לכך שהפרחים פורחים רק בשביל שבצד שלך אך לא בצידו של הכד השני? זה משום שתמיד ידעתי על הסדק והטפטוף שלך וניצלתי זאת. זרעתי זרעים של פרחים בצד שלך, וכל יום, בעודנו פוסעים בדרכנו חזרה מהנחל, אתה משקה אותם וכך במשך שנים אני יכול להנות מהמראה המרהיב של הפרחים שבדרך ומראה זה משמח אותי מאוד ונותן לי כח ומחזק אותי במשך כל ימי עבודתי כל השנים, אילולא היית כפי שהיית, לא היה לי את היופי הזה להתברך בו ולהתחזק ממנו".

הדרך בין המאורע הראשוני של שאיבת המים מהבאר ועד לזמן המאורע הסופי בהגיעם המים ליעדם לאנשי הכפר יוצרת את הזמן והדרך "שבינתיים" שהוא המפגש בין המים לשביל האדמה שבדרך אל הכפר, ודווקא אותו משכל  שואב המים  לנצל להתחזק ברוחו ע"י  שתילת הפרחים והשקייתם ע"י המים הזולגים מהכד הסדוק ובכך הוא מכפר על "חסרון" של הכד הסדוק ואף מעפיל עליו ביתרונותיה בכך שהנאתו מפריחת השתילים מוסיפה לו כח למלא את יעודו ביתר שאת .

לעיתים ישנה נטיה להתעלם מהזמן והדרך ש"בינתיים" שבין המקור ליעד "שכן למי היא מועילה? " אבל מר"ן הרב פוקח את עינינו ומאיר לנו שדווקא בגלל שהזמן והמקום "שבנתיים" המושפעים מהארות המקור והיעד כאחד יוצרת נקודה יחודית המאפשרת להנות מהיתרונות שבכל אחד מהם יחד. 

ובהמשך דבריו מתייחס  מר"ן הרב לחודש אייר, שהוא החודש האמצעי- המחבר את חודש ניסן (שקודם לו) בו יוצא עם ישראל לחירות, עם חודש סיוון (המגיע מיד לאחריו) שבו העם ישראל מתקדש בקבלת התורה ועול מצוות הוא הזמן שיוצר את החיבור שעל בסיס קיומו נוסדה המדינה היהודים של חירות עם קיום מצוות ד'.

והגם שעדיין לא זכינו לקיום המלא של חיבור זה אי אפשר להתעלם מהפרחים המרהבים שצמחים בדרך.

 

ומפרחים אלו אנו צריכים להתחזק ולהוסיף עוז, שכן תכלית "מדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כסא ד' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ד' אחד ושמו אחד, שזהו באמת האושר היותר עליון"                                

                                                 

                                                                                                                               (אורות פרק ו', אות ז')

 

 

                                                                                                                                רפאל בדש

                                                                                                              מנחה משפחה ונישואין

REFAELB10@GMAIL.COM                                                     

 

 

הכותב הוא יעוץ משפחה ונישואין ומגשר מוסמך

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר