אומרים  שהוא  מצחיק, כותבים שהוא מבוסס על אירוע אמיתי  ואילו אני לא צחקתי, חשבתי  האם רק יהודים  עוסקים במכירת 

נשק, והיה לי עצוב שמכונות המלחמה נעות על דרך משומנת של אינטרסים כלכליים בלבד.  הסרט הזה בדרכו המיוחדת  נכנס

ומראה  כיצד  הדברים מתנהלים מאחורי הפרגוד  בצורה כל כך קלה.

    סטיבן צ'ן וגייסון  סמילוביץ התסריטאים התבססו על  דמויות אמיתיות, דיוויד ואפרים  צעירים יהודיים תלמידי ישיבה ממיאמי, שמוצאים  את פרנסתם דרך מכרזים למכירת נשק לצבא האמריקאי.  הבמאי טוד  פיליפס גייס לסרט זה   שתי דמויות שונות זו מזו:ג'ונה היל-שמן,חלקלק , חף מכל מצפון המצרף ל"עסק" שלו את חברו מהישיבה,אפרים, שמשחק את התפקיד, מילס  טלר,בחור המתפרנס כמאסז'יסט בבתי מלון. "פירורים  קטנים הנמצאים בשולי מכרזים גדולים  הם שנותנים לנו להכנס לעסק 

ולהרוויח מליונים". כך מפתה דיוויד את אפרים  הרווק,שעומד להיות אבא, להצטרף  למכרז  בו הם    יעבירו אקדחים עבור הצבא 

האמריקאי הנמצא באפגניסטן. קומבינות מתרקמות בין מוכרי הנשק  לדילרים היהודים , וכשהם יוצאים  לדרך במשאית 

רעועה הם ניצלים בעור שיניהם כשהצבא האפגני רודף אחריהם  במדבר ורק כוחות אמריקאים שמופיעים מצילים אותם   ממוות

בטוח. מאותו רגע שהם מקבלים מזוודה מלאה  בדולרים, התיאבון  עולה, והם עוברים  לגיוס עובדים נוספים נוסח "הזאב

מוול סטריט". המכרז העומד בפניהם הוא להעביר  מיגוון של  כלי נשק ותחמושת  לצבא האמריקאי המוצב בעירק, מה שיכניס 

לעסק שלהם  300 מליון דולר.  הגו'ב הזה מצריך  את "הראש היהודי" לעבוד שעות נוספות, בזיופים של מסמכים

כדי לקבל את  האוקיי  משלטונות הצבא.  

   וכך   הופכים אלפי כדורים ועוד  מוצרים  שיוצרו בסין, לעבור את  מחסום האימברגו ומשנים את  הכיוון  כאילו יוצרו באלבניה, ועל הדרך עוד ועוד הסתבכויות, המגיעים לשיא כשהשותף   הסמוי שלהם גם הוא יהודי, מקליט  אותם  ומעביר לשלטונות.

כשדיוויד מבין  שהוא מגיע לסוף הדרך   , מגדיל לעשות ואף  גונב את החוזה   שהיה בינו לבין חברו  הטוב, אפרים.

     סוף המעשה מסתיים במאסר שני החברים,  ובתמונת הסיום אנחנו רואים את  אפרים נושא אחר כבוד את מיטת המאס'ז

על כתפו בדרך  לטיפול  הלקוח   הבא.