מס' צפיות - 418
דירוג ממוצע -
פרשת כי תבוא/ מאת: אהובה קליין.
מהו הסוד בהבאת ביכורים?
מאת: אהובה קליין 20/09/16 (00:17)

פרשת כי תבוא - מהו הסוד בהבאת ביכורים?

מאת : אהובה קליין

פרשת כי תבוא פותחת במילים: "והיה כי תבוא אל- הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה: ולקחת מראשית כל- פרי האדמה אשר תביא מארצך  אשר ה' אלוקיך נותן לך ושמת בטנא והלכת אל- המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם: ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת  אליו: הגדתי היום לה' אלוקיך   כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו: ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח  ה' אלוקיך: וענית ואמרת לפני ה' אלוקיך ארמי אובד וירד מצרימה ויגר שם במטי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב::וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה: ונצעק...ויוציאנו ה' ממצרים...ויביאנו אל המקום הזה,,  ועתה הנה הבאתי את- ראשית פרי האדמה אשר—נתת לי ה'..  ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך" [דברים כ"ו- א- י"ב]

 השאלות הן:

א] איזו שמחה מתגלה בהבאת הביכורים?

ב] מהו הסוד הטמון בהבאת ביכורים?

תשובות.

השמחה במצוות ביכורים.

בהבאת הביכורים לבית המקדש מתגלית שמחה גדולה לאותו אדם העוסק בכך ומאין לנו שכך פני הדברים?

מתברר כי המילה: "והיה" מבטאת את השמחה – את זאת אנו לומדים במסכת מגילה- שם מוסבר שכאשר כתוב: "ויהי בימי "-  זה  מורה על לשון  צער.

לעומת זאת: המילה  :"והיה"- היא לשון שמחה, ישנו פתגם קדמונים יפה האומר: "העבר אין העתיד עדיין והווה כהרף עין"- המשמעות היא: העבר כבר התרחש, העתיד עדיין לא הגיע ואילו הווה- המציאות בה אנו חיים היא כרגע מתקיימת ,אך כהרף עין עוברת.

בכל השפות שבעולם, האדם משייך את האירוע תמיד לאחד מהזמנים: עבר- אם דבר מסוים קרה בעבר, ואם מדבר על ההווה  הוא מתייחס למציאות העכשווית החולפת "כהבל פה" [דברי דוד המלך בתהלים.] או לעתיד.

לעומת זאת, אין הדבר כן בלשון הקודש :כאן ישנה  מהפכה, כשמדברים על העבר- זה במובן כאילו זה עומד להתרחש.      ועל דבר שעתיד להיות- כאילו כבר היה !

זוהי הסגולה המיוחדת הטמונה בלשון הקודש-המבטאת דבקות בה'.

בעצם ישנו כאן סוד אלוקי- כל מציאות האדם בעולם הזה- קשורה לזמנים וכאשר העתיד נהפך לעבר-יש צער- וזה במובן - כי העתיד הוא תקוותו של האדם. העתיד לבוא- המצב האידאלי שאדם שואף אליו הוא הדבר שמעניק לו שמחה- בחיים.

מנגד, בעבר התרחשו דברים שאנו  צריכים בלית ברירה להתפשר איתם וכאשר אותו עתיד אידאלי שאנו מייחלים לו -  מתהפך לעבר, זו מן רשעות – העתיד נראה לא כלום- על כל מרכיביו ותקוותיו, אמונותיו ורצונותיו ונחמותיו- זה מכאיב מאד לאדם ולכן המילה: "ויהי" מבטאת צער כי כל הציפיות לעתיד  נהפכו אצלו לעבר, לעומת זאת המצב הפוך  לגבי העבר- דבר שחשבנו שהיה וחלף ,ואותו עבר מקבל משמעות של עתיד- על כך נאמר כי ריבונו של עולם: "קורא הדורות מראש" [ישעיהו מ"א, ד]

מה שנראה בעין אנושית לגבי  מה שהיה-  בעבר, לא כן  אצל הקב"ה: העבר מתגלה כעתיד. וזה  שיא  השמחה ומתי הכוח האלוקי הזה מתגלה כאשר- ישנה תשובה מתוך אהבה , התשובה הופכת את העוונות לזכויות.

והנה כאן  השמחה  מתבטאת על עצם ההגעה לארץ כדברי- האור החיים הקדוש. ואילו על חוץ לארץ נאמר: "ונתן ה' לך  שם לב רוגז" [דברים  כ"ה, ס"ה] ואילו כאן בארצנו השמחה מתקיימת  כפי שנאמר: אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה אז יאמרו בגויים הגדיל ה'...." [תהלים]

 גם המילה: "ראשית" מבטאת שמחה כי כל "ראשית" חביבה על האדם כפי שכתוב: "כבכורה בתאנה  בראשיתה" [הושע ט] במילים אחרות- כל דבר חדש משמח את האדם.

הסוד הטמון בהבאת ביכורים.                                                   

נשאלת השאלה  מדוע היהודי ,המביא  ביכורים - מזכיר את כל ההיסטוריה שהיה עבד  במצרים  – בעודו מגיש את הביכורים לכהן?

על כך  קראתי  בספרו של הרב אליהו שלזינגר - "אלה הדברים" :     כעת היהודי מרגיש - הרגשה של רעננות  והתחדשות עם הבאתו את ביכורי  הפירות שבידו, אך למרות זאת הוא מדגיש לכהן שהוא יודע כי ההיסטוריה  היהודית היא ארוכת שנים ומכילה הרבה תחנות: גאולת מצרים , היציאה   מארץ מצרים,, ואחר כך מתן תורה על הר סיני שעל זה נאמר: "היום הזה נהיית לעם ". ועד הכניסה לארץ ישראל שבעצם התחילה- לא עם  הצהרת בלפור. אלא: "כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש" [דברים כ"ו  ט"ו]

לא רק שאנו איננו שוכחים את העבר שלנו אלא שכל העוצמה העתידית שלנו  נובעת מהעבר שלנו , לכן היהודי מצהיר: "עשיתי ככל אשר ציוויתני" [שם כ"ו, י"ד] עכשיו אני מצפה ממך ה' שתעשה גם אתה את המוטל עליך: "השקיפה ממעון קודשך מן השמים וברך את עמך את ישראל.."[שם כ"ו ט"ו]

וכאן טמון הסוד  החשוב בפרשתנו.

לסיכום, לאור האמור לעיל: כל עניין הביכורים מלווה בשמחה גדולה על עצם היותנו בארץ ישראל ועל היבול  החדש שבידנו - בו זכינו בסייעתא דשמיא ,תוך כדי עמל ויגע בארצנו המובטחת.

מי ייתן ובזכות קיום המצוות נזכה בע"ה לחיות בארץ ישראל מתוך שמחה תמיד והשכינה תשרה עלינו. אמן

הכותבת היא אהובה קליין-אומנית-מציירת ציורי תנ"ך-מדרשי תמונה על פסוקים במקרא. עוסקת בכתיבה מקראית,שירה ופרוזה,מציירת תפאורות ומאיירת ספרים. מורה. בעלת הבלוג: בראי התנ"ך.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר