מס' צפיות - 196
דירוג ממוצע -
ביקורת: "אורזי מזוודות" - הקומדיה ההזויה של חנוך לוין על החיים והמוות – מרגש, עצ
עלילת המחזה מתרחשת בשכונה תל אביבית של שנות ה-60. הדמויות מתרוצצות על הבמה ומנהלות חייהן בייאוש או בחיפוש מתמיד אחר האושר שאינו מגיע והם תמיד אורזים רכוש וחפצים במזוודות.
מאת: חיים נוי 21/03/17 (10:36)

 

 

 

ביקורת: "אורזי מזוודות" - הקומדיה ההזויה של חנוך לוין על החיים והמוות – מרגש, עצוב ומצחיק - בית צבי

 

 

מאת חיים נוי

 

"אורזי מזוודות" העולה בבית צבי ברמת גן היא קומדיה עצובה עם שמונה הלוויות, ממחזותיו המפורסמים של חנוך לוין העוסקת בחיים, במוות והחופשות שביניהם בשכונה תל אביבית.

המחזאי הנודע חיבר את המחזה בשנת 1975 אך פרסמו בדפוס בשנת הפקת הבכורה שהייתה בתיאטרון הקאמרי ב-1983 ופעם נוספת ב-2011.

מילות השיר "לונדון" שהלחינה ומבצעת חווה אלברשטיין לקוחים מתוך אחד המונולוגים מההצגה, אותם משמיעה בלה שוסטר, אחת מגיבורות העלילה.

עלילת המחזה מתרחשת בשכונה תל אביבית של שנות ה-60. הדמויות מתרוצצות על הבמה ומנהלות חייהן בייאוש או בחיפוש מתמיד אחר האושר שאינו מגיע והם תמיד אורזים רכוש וחפצים במזוודות. אלה הן דמויות נבובות, המנהלות חיי בדידות ועם מהלך התקופה נוסעות לשוויץ או מתות.

כרגיל אצל חנוך לוין זו עלילה מרירה עצובה, מתובלת בהומור שחור, בצחוק ודמע, על החיים ועל החידלון על הייאוש ועל התקווה. 8 הלוויות ישנן בהצגה ומי שלא מת, אורז מזוודה ונוסע לגלות את אושרו בחו"ל.

על הבמה חולפים כל העת גיבורי המחזה, נתקלים ושוחים בזרם החיים שלהם, מנהלים רומנים או עורגים לאושר ואפילו ליציאה הגונה בשירותים. אנו פוגשים את הסבתא בובה , אימו של מוניה גלובצ'יק שבני הבית מנסים לאשפזה בסנטוריום עד להחלמתה, לא ברור ממה, אך ברור שזה לתקופה בלתי נמדדת בזמן. הישישה נמלטת שוב ושוב וחוזרת לשכונה עד שמאיימים לכלאה במוסד סגור והיא רק חולמת להיות רקדנית בלט.

אנו צופים בהלוויות של בני השכונה ובמספיד שלבסוף גם הוא מוצא את מותו. בין הדמויות גיבן ומגמגם, האורז הנצחי שמזה חודשים רבים עוזב את אשתו וכל הזמן רק אורז את המזוודה. לא נשכח את הפרוצה השכונתית שלבסוף גם היא מהגרת ל"שוויצריה", ארץ חלומותיה.

השחקנים הגודשים את הבמה בשלל הסצנות מגלמים את הדמויות ההזויות והמשונות שבעצם הם בבואה של חיינו, תאוותינו ושאיפותינו.

גל חיון מגלם את שבתאי שוסטר הלוקה בעצירות כרונית ומת לבסוף וכן את מוניה גלובצ'יק המנסה להפטר מאימו הזקנה. משחקו רבגוני ומרשים.

נטלי מאיר נהדרת כביאנקה שוסטר האלמנה העליזה. נינה שוסטר ,בתם, מגולמת על ידי דניאל היב הנפלאה והמוכשרת. נועה כדריה מצוינת כבלה שוסטר הנערה שמקליטה את עלילותיה והיא מעולה בתפקיד. שני אורן טובה מאוד כהניה גלרנטר המגיחה תמיד עוטה משקפי שמש ורולים לשיער. עודאל חיון הוא אלחנן בנה ומשחקו טוב מאוד.

עידן שמעוני המצוין מגלם את בעלה המנוח של הניה, צבי גלרנטר וגם את המספיד אלברטו פינקוס. עידן נפלא במיוחד בסצנות שבהן הוא צועד בראש ההלוויות במעין תנועת מחול גרוטסקית, חגיגה לעין .אלינור דוד מוצלחת מאוד כלולה גלובצ'יק וגל גולדשטיין מעולה כזיגי בנה.

אנג'לה מינביץ' נפלאה כסבתא בובה, ללא מילים ורק עם הליכה שפופה בדרך לסנטוריום, תמיד שמחה ועלצה.

גיא גבל מגלם את ברונו הופשטטר בטוב טעם ובמשחק מצוין. שני אטיאס מגלמת בהצלחה רבה את צילה, אשתו. תום שיניצקי כבנם אמציה מגלם את התפקיד בנעימות וברגישות.

רן מנחם מוצלח מאוד כמוטקה צחורי. ענבר קופרמן כאשתו, ההריונית תמיד, מגלמת את התפקיד באורח נפלא. יוסי קדוש כאבנר האורז חפציו במשך חודשים - משחק מצוין. אלינה לנצמן נהדרת כמנקת הרחוב וכתיירת האמורה להיות ארוסתו של אמציה.

הוד חבאני כובש את הסצנה בה הוא משמיע תפילת אשכבה. יערה אוחיון כיצאנית נפלאה בתפקיד.

הבמאי גמא פריד הצליח להפיק הצגה מרגשת ומצחיקה ושזר אלמנטים הזויים הראויים למחמאות רבות. פריד גם אחראי לעריכה המוזיקלית המעולה.

מאיה ארבל עיצבה תפאורה פרקטית ומוצלחת ושלל תלבושות יפות. רותם ארבל - עיצוב תאורה ראויה ונהדרת , הממלאת תפקיד נכבד בהצגה.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.

                       

צלם – יוסי צבקר

 

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, לשעבר עורך ראשי של סוכנות עתים, העורך הראשי של סוכנות הידיעות הבינלאומית IPA,חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים, מומחה למיוזיקלס

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר