מס' צפיות - 449
דירוג ממוצע -
לדחוק את הנייר למצב קיצון
על תערוכת "מצבי קיצון נייר ישראלי" במוזיאון ארץ ישראל on the edge"
מאת: מובי דיק 30/03/17 (02:28)

   מה  יש  בנייר,חומר כל כך פשוט שיכול  להתניעו ולהפכו ליצירת אמנות מרשימה שהעין לא קולטת שזה לא בד ולא

חימר, אינו מוצג כמצע לכתיבה ולהדפסה,אלא חומר  לבניה של יצירות מפתיעות  ומעוררות השתאות.

    אוצרת התערוכה ענת גטניו שאספה לחלל המוזיאון 65 יוצרים כותבת "כולם הביאו את הנייר למצב מנוגד וסותר:רכות וקושי,

שקיפות ואטימות, עדינות וגסות,גמישות ונוקשות,,קפאון ותנועה. אלה אמנים המגיעים מעולם העיצוב,אמנים פלסטיים,מעצבי מוצר,מעצבים גרפיים, טקסטיל,אדריכלים , צורפים ואמני נייר מובהקים".

   ניסיתי ללקט מספר עבודות מתוך כל השפע.בלטו אמנים שאופי עבודותיהם נובע מזכרון ילדותם :לידיה שרת "ארגה"

מגלילי  ניר מסטינקטייפ "שטיח פרסי" שהיה בבית הוריה. "השמלה הגדולה"של מירב פלג  מתנשאת לגובה  מולבשת

מחלקים  שונים מעין רקמות כשבשוליה סביב מוקרנים פסוקים מתוך "אשת חייל" מחווה לאמה ולבנות משפחתה שהיו

אמניות ביתיות במרוקו.

   "בתים מנייר ערכת זכרון" של רבקה פוטשבוצקי  מרשימה במורכבותה, בתים שקופים  קשורים לתקרה, מבית קטן  עד לבית גדול עשויים מניר תות,הטבעות חפצים  לפי  צילום מבית משפחת אמה,זכרון שנשאר משם.

    "קונפטי" של שירי כנעני  מגיעים  כמסכים גדולים המשדרים וילונות תחרה.  "גריד 128" של אילן גרובי,הינם דגמים

משוכפלים  מייצגים את מלאכת האוריגמי  העשוי  מדף אחד.

ב"נוף מדברי" תמר  ברניצקי מביאה  2 תמונות החוקרות את היחס בין  שבריריות הניר לעמידות הבד.

"משכן הרצח הראשון" של ליאב מזרחי  מביא דגם של מבנה בזיליקה נוצרית שרק עמודיו  נשארו  ולידו מגזרת המתארת את הרצח הראשון  התנכ"י  לפי ציור ממקורות עתיקים.

   סימן לוין   ב-"זכרון לבן" הוא טריפטיכון  מנוקב  ומחורר ע"י מחטים בגדלים שונים, המביא  את  צילום יער הכרמל  אחרי השריפה  הגדולה.

    רותם ריטובי   ב- "נדידת המונרך  2"  מביאה צורות  עשויות מניר פבריאנו,  בחיתוך לייזר ניראות  כפרפרים מאוסף

או  בחלקן צורות של צוללות וטנקים.

    "בלונדיניות הפוכות" הינה עבודה  של רותי הוביץ-כהן  בה  שתי  צורות הפוכות מוזהבות הגולשות מהתקרה יוצרות ספק ערמות או שלוליות של ניר  הפרגמנט השקוף  המדומה לצילום רנטגני המקצין את גופן המעוות.

   עבודה מרשימה במיוחד הביאו  הראל בן נון ותומר אשכנזי,פסל המתנשא לגובה  5.5 מטר כולו עשוי מצורות מעוינות

קובתיות מחולק לשניים. בחלק העליון הגדול יותר  שטים בצילום וידאו  צללים ועננים מתחלפים ומוארים תוך שילוב של סאונד.

בעבודה זו לקח חלק  אורי אלוני, שברחפן הצילומי שלו תרם  את חלקו  בהאדרת העבודה.

 

הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר