מס' צפיות - 162
דירוג ממוצע -
ביקורת: שני קונילמל – המחזמר הנוסטלגי בביצוע מפתיע
תזזיתי, מודרני קרקסי - תיאטרון יידישפיל
מאת: חיים נוי 05/04/17 (13:48)

ביקורת: שני קונילמל – המחזמר הנוסטלגי בביצוע מפתיע- תזזיתי, מודרני קרקסי - תיאטרון יידישפיל

 

מאת חיים נוי

 

"שני קוני למל" הוא מחזמר נוסטלגי , מצחיק ומרגש, והפקתו בתיאטרון היידישפיל, היא שונה, מפתיעה, תזזיתית, קרקסית-ליצנית, מודרנית, קצב ותנועה מתמדת.

השירים והלחנים הידועים לציבור, מבוססים על הסרט שני קונילמל שבו דרך כוכבו של מייק בורשטיין המזוהה עד היום כקונילמל. השירים שלא נס לחם עד היום ידועים ברובם ומעל כולם השיר אני קונילמל. ההפקה העכשווית ביידישפיל היא אחרת ולמי שמצפה לחזות בהצגת מחזמר סולידית עם הרכב נגנים ולהתענג על השירים המלודיים, נחונה הפתעה. ההפקה היא כולה תנועה אחת  שבה רוקדים ומתרוצצים השחקנים, בתוך מסדרון זמן שבו דלתות נפערות ווידיאו ארט מרוח על פני הכתלים. השירים זוכים לעיבוד שונה ממה שהכרנו, חלקם מקוצרים וחלקם, קשה להכיר וחלק- נגוז.

המחזה נכתב בידי אברהם גולדפדן, הנחשב לאבי תיאטרון היידיש, בין השנים 1878-1880. גולדפדן התבסס על ספר גרמני וכינה את גיבור מחזהו קוני למל. למל פירושו ביידיש כבשה והביטוי המלא פירושו כבשה טיפשה או שלומיאל. לא ברור אם היה זה גולדפדן שחידש את הביטוי הזה או שהיה שגור כבר ביידיש באותה תקופה.

המחזה נכתב בשלהי תקופת ההשכלה והוא עוסק במתרחש בעיירה במזרח אירופה. שדכן העיירה מבקש לחתן את בתו היפה של הגביר עם אברך סתום עין, פיסח ומגמגם, בנו של ראש הקהילה בעיירה שכנה. אולם, הבת מאוהבת בסטודנט מקס ובדרך לחופה מצליחים השנים להתל בכולם ומקס מופיע בדמות קוני למל. העלילה מסתעפת כאשר מגיע קוני למל האמיתי ובדרך מנסה מקס לחתן את בתו של השדכן עם החתן הנכה. זוהי קומדיה של טעויות וסיומה הוא כמובן הפי אנד . המחזה הועלה בתיאטראות בחו"ל ובארץ ובין היתר גם ביידישפיל. המחזה הפך למחזמר בזכות הסרט שהופק ב-1966 עם מייק בורשטיין בתפקיד ראשי כפול , תפקיד שהפך אותו לשחקן מפורסם. השירים מהמחזמר הפכו לנכס צאן ברזל בשירי מחזות זמר בארץ ובמיוחד השיר של קוני למל ועוד שירים שהלחין שאול ברזובסקי המנוח.

את המחזה תרגם לראשונה לעברית מרדכי אזרחי בשנת 1900 ושמו היה הקנאי או שני יקטן-יקשן.

המחזמר תורגם שוב לרגל הפקת הסרט על ידי משה סחר שכתב גם את הפזמונים. המוזיקה של שאול ברזובסקי היא מקסימה והשירים שזכורים לקהל הם קצביים, מתנגנים ומעוררים מחיאות כפים קצובות.

הבמאי אלכסנדר האוזפטר העלה הפקה חדשה ומרהיבה, הלקוחה מעולם הקסמים והקרקס. הדמויות פועלות בעולם קסום, מעין מנהרת זמן שבה הכל תוסס ותזזיתי. הגיבורים מאופרים כליצנים ולבושים בתלבושות ייחודיות. זהו בהחלט עיבוד שונה ומפתיע למי שרגיל למחזמר הוותיק. הבמאי הצליח להפיק מחזמר יפה, מרגש , מבדח ובזכות להקת השחקנים המשובחת, המופע הוא מקצועי, קצבי וקולח.

הכוריאוגרפיה של מיטל טולה דמארי היא מלאת חיים וקצב. כל השחקנים נעים בעצם כל הזמן ובכל מקום.

מושיק יוסיפוב עצב תפאורה שהיא מנהרה בעלת דלתות נפתחות ופתחים רבים שמהם מגיחים השחקנים או נצפים מהם. אנדריאנה לובינה אחראית לוידיאו ארט ואנימציה המתרחשים על הכתלים ובפתח המנהרה וכולה צבעים גועשים ותמונות מאירועים. מישה צ'רניאבסקי עצב את התאורה היפה שהיא בעצם חלק מהעלילה. דליה פן-הלר עצבה תלבושות מהממות, ליצניות או של רקדנית, צבעוניות.

אורן סלע אחראי להלחנה ועיצוב הפסקול שהוא תוסס ושונה מהמקור שאנו רגילים אליו. הקצב קולח ומהיר. האם העיבוד החדש יפה יותר או מוצלח יותר ממה שהקהל ציפה לראות? קשה לומר. עניין של טעם וריח. יהיו רבים שההפקה התזזיתית הזו תהיה לא לטעמם. לדעתי, זהו ניסיון מעניין וחדשני, אם כי רבים יאמרו שהם מתגעגעים להפקה המקורית ולצלילים המלודיים והשקטים מהסרט.

כוכב ההצגה הוא השחקן אמיתי קדר המגלם ברוב כישרון את דמותו של קוני למל. אמיתי הנפלא מבורך בקול נעים וצלול, משחקו הוא מקצועי והוא שרמנטי ונודף משחק מוצלח ומענג. אמתי מגלם גם את הקוסם המופיע בסיפור המסגרת וכאילו שולף את העלילה מתוך מנהרת הקסמים.

אנדריי קשקר מצוין בדמות השדכן קלמן. יש לו יכולת משחק ושירה טובים מאוד. ענוג ושופע נוסטלגיה הוא שירו של השדכן ונדמה לי שהוא קוצר כמעט . אנדריי הוא שחקן ותיק והוא פרפורמר מעולה.

יעקב בודו הוא פנחס'ל הגביר.בודו גילם בעצמו לפני שנים את קוני למל ועתה הוא מגלם בגיל 86 את אבי הכלה, שופע רעננות ומוצלח בתפקיד.

טרייסי אברמוביץ כרבקה, אשת הגביר, משחקת להפליא. היא מתמודדת נהדר עם התנועה והריקוד השמימיים ומשחקה הוא נעים ויפה.

ישראל טרייסטמן הוא שלום מוני , אביו של קוני למל ומשחקו ראוי ומשובח.הוא מגלם את התפקיד בקלילות ובמקצועיות.

הילית דייטש-שני נהדרת בדמות קרולינה בתו של הגביר ומשחקה יפה ונאות, מוצלחת בתנועה וקלילה בתמונות התוססות. הילית היא ברוכת כשרון.

אירמה סטפנוב כליבלה, בתו של השדכן, מגישה משחק ראוי ומוצלח.

יהונתן רוזן מגלם באורח מצוין את מקס בחיר ליבה של קרולינה והוא תוסס ומקצועי.

ניב שפיר מעולה בגילום הכלב על כל הליכותיו, זחילותיו והתנהגותו.

גילי שחר סאלם מעולה כסוס הדוהר , כולה חיוך אחד גדול.

דותן עמרני ורותם מלר מוצלחים באופן מיוחד בסצנת המחול.

המחזמר רווי בהברקות בימוי ובין היתר חבלי כביסה חיים, הליכת מריונטות, גלגולים וכלים פורחים.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.

צילום-  ז'ראר אלו

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, לשעבר עורך ראשי של סוכנות עתים, העורך הראשי של סוכנות הידיעות הבינלאומית IPA,חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים, מומחה למיוזיקלס

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר