את "דון קרלו" של ג'יוזפה ורדי , אחת האופרות המרתקות ביותר שלו, הזדמן לי לראות בוינה בבצוע מיוחד במינו :

המנצח: מ'יון- ואן צ'ונג

הבמאי:דניאלה אבאדו

הזמרים המשתתפים היו:

המלך פיליפ השני=פרוצ'יו פורלנטו

דון קרלו=רמון וורגס-טנור

רודריגו=פלסידו דומינגו-בריטון(זו לא טעות!!-תפקיד בכורה שלו בוינה)

האינקוויזיטור הגדול=אלכסנדרו מויזיוק

אליזבטה=קרסימירה סטויאנובה-סופרן

אבולי=אלנה ז'ידקובה-מצו סופרן

קול שמימי=הילה פחימה-סופרן קולורטורה ( הישראלית בבכורה בוינה)

בקופה לא נשארו כרטיסים , וקהל התיירים והוינאים עצמם, נהרו במיטב מחלצותיהם לראות ולשמוע את תפקיד הבכורה של פלסידו דומינגו הטנור המהולל כרודריגו הבריטון ( לאחר שצלח את תפקידי הבריטון באופרות "סימון בוקנגרה" ו"נבוקו" לאחרונה)

דומינגו כבר הגיע ל 130 תפקידים באופרה, מספר בלתי נתפס שכנראה גם לא יחזור על עצמו כל כך מהר , כי הוא ממשיך בגיל 75 להופיע בקול טוב ובוטח.

אני כבר עוקב אחרי דומינגו מתחילת שנות השישים בתפקידיו הראשוניים על הבמה של אדיס דה-פיליפ , אותו ראיתי ושמעתי והתלהבתי אז בתפקידי טורידו ופאוסט.

מה שקורה היום מאד סיקרן אותי, כי לא ראיתי אותו על במה בתפקידי בריטון. כאמור: קולו בוטח וטוב ומשחקו כרגיל מצויין.

אבל אני שואל עצמי ואתכם: האם לא מוטב היה לו להפסיק לשיר ולעסוק רק בניצוח ( וגם בבמוי) ?

מה פרוש לשיר כבריטון עבור דומינגו?? הרי תמיד היה לו קול בריטונלי ושליטה בטונים הנמוכים ( פחות כך בגבוהים ביותר) ולכן כשאני יושב בקהל ושומע אותו בטונים גבוהים של בריטון- זה בשבילו קלי-קלות.

יוצא שהשירה שלו באופן אבסורדי לא מרתקת..

הרי אין התלהבות בקהל כשהוא "לוקח" טונים גבוהים של תפקיד בריטון, למשל סול או לה, בשבילו זה "משחק ילדים"   ובשבילי אין בזה כל התפעמות של שמיעת טונים גבוהים ויפים מבריטון כרוברט מריל או אטורה בסטיאניני בשנות החמישים- שישים של המאה הקודמת , או כויקטור חבורוסטובסקי של ימינו.

ולכן חשוב לי לשמוע מה דעתכם על התופעה הזו...ואשמח לקבל תגובות מהקוראים....

שאר הזמרים באופרה היו טובים רמון ורגס הטנור המקסיקני, קרסימירה סטויאנובה הסופרן הבולגריה וגם הלנה ז'ידקובה הרוסייה , למרות שהתגעגתי לקולה של היווניה אגנס בלטסה בתפקיד אבולי ,ששמעתי אותה בבכורה שלה על גבי במה זו לפני כ 40 שנה , בנצוחו של פון קאריאן שגילה אותה.

מי שהפליא אותי היה הבס פרוצ'יו פורלנטו. ראשית מבחינה חיצונית נשאר כמעט אותו דבר עם סילואטה מדהימה. עדיין קולו מצלצל היטב כפי ששמעתי אותו לפני עשרות שנים.קול בס-בריטון מרוכז ומושך הנשמע היטב הן בלחישות ובפיאנו והן בפורטה מרעים!!

הילה פחימה "שלנו" היתה טובה וחבל שהתפקיד כאן היה כה קטן ומאחורי הקלעים, אבל צפוי לה עתיד מזהיר לדעתי.

חבל רק שהגרסה האיטלקית הקצוצה הזו הוצגה כאן כארבע מערכות בלבד, בלי המערכה הראשונה המתרחשת בגן פונטבלו ( זו הגרסה המלאה בצרפתית עם חמש מערכות ) אבל הסיבה היא כנראה שהאופרה התחילה בשעה 18:00 ואף אחד מהוינאים לא אוהב להגיע לביתו לאחר שעה 10 בלילה.

אם מנגנים את וגנר, כנראה מתחילים בשעה 16:00 אחר הצהריים.

מתי זיתי-אלבוים