מס' צפיות - 43
דירוג ממוצע -
על הספר "גינת בר" מאת מאיר שלו
ספר מיוחד ומרתק - פשוט נפלא
מאת: חיה הלר 10/07/17 (15:31)
           
                                            
כל ספר שמעורר בנו מתח, הזדהות ובעיקר מחשבה נחשב בעיני כספר טוב  ומשעה  ששקעתי בספר  "גינת בר"  הרגשתי כאילו נפתחה בפני  האפשרות להתבונן הכי
קרוב על חלקת אלוהים קטנה המסמלת במהותה את הדבר האמיתי בעולם זה שהיה מאז ומתמיד תחת רגלינו ומונח ממש לנגד עינינו  ואנחנו  בכלל  לא התייחסנו אליו....
ביומן חייו של האדם ישנם ציונים זוהרים על ניצחונות ותעודות הלל  וגם סימונים של כישלונות וחוויות רעות  והם מתמיינים  על פי קודים פנימיים שבנו ומשתמרים על  גבי זיכרון נשלף. והחיים שלנו הם תמיד מלחמה להישגים !
על כן "גינת בר" בעיני  היא מעין  הרפייה בזמן , שבאה בתקופת חייו המאוחרת  של האדם. מעין הבנה מפוקחת לגבי  שלל  מלחמות חייו .  זאת  גינה הנטועה בלבו של האדם ועמקו שורשיה בו והשתרגו פארותיה בתוכו . נושאת היא גוונים משתנים ופירות לפי עונות  וכולה זיכרונות וריח אדמה.   מעין התבוננות של העומד מן הצד המשתדל שלא לדרוך ולא להתערב בשלמות הבריאה כאדם היודע את מקומו בעולם.  גינה שיש בה אמירה !  הסתכלות אחרת בסביבה שאין בה  "אני"   אלא הצטמצמות וענווה המפנה את עצמה לתת כבוד אמיתי  לאדמה ולכל יצורי הבריאה  שבתוכה, המתפתחים  בדרך טבעית להם  ובחוקיות אין סופית כדוגמת   "גינת בר"  קטנטנה שהיא  מעין תא זעיר המתנהל כחלקת אלוהים של הטבע.
 הספר "גינת בר" בעיני , הוא ההכרה האומרת כי יש ללכת בכבוד בעולמנו זה ממש על בהונות,   תוך ידיעה והשלמה עם אפסותנו ולשחרר סוף סוף  את אחיזתנו  מהדברים  "החשובים" כביכול  עד כדי שכילינו בהם את כל מרצנו ואורך חיינו.  הנה לפנינו הם ניצבים כל גינות נוי ופרדסים שנטענו, כל בתים וכסף וזהב וסגולת מלכים, תענוגות בני אדם שדה ושדות, והנה הכל הבל ורעות רוח !  התנהלותנו הגאוותנית בעולם  כאילו  היינו נזר הבריאה מסתירה מעינינו את האמת הפשוטה שבעצם הכל מתנהל טוב מאוד  בלעדינו ,העולם בשלו מתנהל בחוקיות מחזורית של "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת..."   גורשנו  מגן העדן ואנו עכשיו צמחים ןפרחים מתורבתים  יודעי  טוב ורע  ואיבדנו מזמן את אמונתנו התמימה ויכולתנו להיות  צמחי בר! 
וב"גינת הבר"  של מאיר שלו , שוב תעלנה כלניות ורקפות ויפרחו כרגיל בעונתן  ושוב יכריז החצב על בוא סתו,  ומכל מדרונות ההרים תשמע שירת האלונים  וביניהם יקננו ציפורים נושאי זרעים .  במרחב הפתוח ישאו חיות השדה קולם , רמשים וזוחלים מחפשים אחר אכלם,  הכל מרימים  בבטחה עינם  ומחכים באמונה  תמימה לבוא "גננו" של עולם.
                                      חיה הלר  
                           

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר