שאלת המחיר של חיי ישראלים חטופים עולה מחדש בכל חטיפה ונוסקת לגבהים חדשים בכל סיבוב ונראה שהפכה לשיטה של אויבינו מעין קלף זמין תמידית למקרה שיצטרכו.

ולמרות הוויכוח בתוך ישראל על שאלת המחיר, בעד מה משלמים ומה מותר או אסור ראה זה פלא ישנם כאלה שזה כנראה לא מעניינם. להם אין בעיה באופן אישי לקחת את הסיכון שבישיבה של שנים בכלא החמאס או דומיו (במקרה הטוב).

ישראלים עדיין יוצאים ב"אומץ לב" ואו בשאננות מוחלטת לטייל ברחבי סיני למרות אזהרת המסע שהוציא המטה ללוחמה בטרור. השאלה היחידה שמטרידה את הישראלים הללו (אם בכלל) היא שאלת הביטחון האישי שהרי מותר להם לקחת סיכון על חשבונם.

יורדים לסיני

ואולם אם יתרחש אירוע חטיפה של ישראלי טיפש שכזה הרי שביטחונו האישי יהפוך פתאום לחלק משאלת המחיר אותו יצטרכו שאר תושבי ישראל ה"לא אמיצים" שלא יצאו לסיני לשלם.

במקרה של אירוע חטיפה כמו במקרהו של אלחנן טננבאום מייד עולה משפחתו של אותו ביש מזל לתקשורת ודורשת שישראל תשחרר את אחרוני המרצחים מהכלא רק תחזירו אותו הביתה.

הייתי מציע לאותם טיילים אמיצים שיעשו הגרלת מוות ביניהם ויתנדבו להחליף את חילינו שבכלא האויב ויעשו תורנויות 2 מהם (צריך לפצות את האויב) בכל פעם עבור כל חייל ואו אזרח שלנו שנחטפו (ולא מסיני)

לחילופין :) ישראל צריכה להודיע לאזרחיה לאלתר שמי שמתעלם מאזהרת מסע ויוצא ב"אומץ לב בכל זאת הרי שמובטח לו שבמקרה חטיפה הוא יופקר לגורלו אותו הוא בחר לבדו למרות האזהרות.

אין ספק כי נועמד למבחן מעין זה בזמן כלשהו ואם לא נדגיש בפני אזרחינו כמו בפני העולם שיש גבול לחוסר האחריות הרי שלא נפסיק לעולם לשלם מחירים בדמנו על כסילים וסוחרי סמים במקום על חיילים שנלחמים ומשרתים את כולנו.

 תמונות: Joanne and Matt