מס' צפיות - 24
דירוג ממוצע -
פרשת כי תבוא,מאת: אהובה קליין.
מנוסת האויב בשבעה דרכים,מדוע?
מאת: אהובה קליין 06/09/17 (23:29)

פרשת כי תבוא - מנוסת האויב בשבעה דרכים,מדוע?

מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשה זו נקראת תמיד בחודש אלול- שהוא החודש האחרון לחודשי השנה - על כך ניתן למצוא רמז במאמר במסכת מגילה [ל"א, ע"ב]

"עזרא הסופר תיקן להם לישראל- שיהיו קוראים קללות שבמשנה תורה  [צ"ח קללות שבפרשת כי תבוא] טרם ראש השנה, במטרה שתכלה השנה וקללותיה"

הרעיון הטמון בזה הוא: שאם חלילה נגזרו על ישראל גזירות  קשות מן השמים יהא קיומן אך ורק על ידי קריאת פרשת הקללות שבחומש דברים  - בבחינת: "ונשלמה פרים שפתינו" [הושע י"ד, ג]

באופן זה יקוים בנו דברי הפייטן: "תכלה שנה וקללותיה- תחל שנה וברכותיה"

לאחר אזכרת הקללות, התורה פותחת בנושא הברכות: "וְהָיָה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתָיו, אשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--וּנְתָנְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עֶלְיוֹן, עַל, כָּל-גּוֹיֵי הָאָרֶץ.  וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה, וְהִשִּׂיגֻךָ:  כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.  בָּרוּךְ אַתָּה, בָּעִיר; וּבָרוּךְ אַתָּה, בַּשָּׂדֶה.  בָּרוּךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ, וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ--שְׁגַר אלָפֶיךָ, וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ.  בָּרוּךְ טַנְאךָ, וּמִשְׁאַרְתֶּךָ.  בָּרוּךְ אַתָּה, בְּבֹאֶךָ; וּבָרוּךְ אַתָּה, בְּצֵאתֶךָ.  יִתֵּן יְהוָה אֶת-אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ, נִגָּפִים לְפָנֶיךָ:  בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ, וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ...." [דברים  כ"ח, א-ח]

השאלות הן:

א] באיזה אופן יגיעו אלינו הברכות?

ב] כיצד ננצח את אויבינו הקמים עלינו?

תשובות.

אופן הגעת הברכות.

בפסוק: נאמר: "וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה, וְהִשִּׂיגֻךָ"- יש כאן כפל לשון: "וּבָאוּ עָלֶיךָ"- "וְהִשִּׂיגֻךָ"

אבן עזרא מבהיר: כי הברכות  מעצמן:" וְהִשִּׂיגֻךָ"- יגיעו אליך ללא מאמץ.

ספורנו אומר רעיון דומה: למרות שלא  תשתדל להשיג את הברכות- הן  תבואנה אליך ומוסיף, בתנאי שתעשה תורתך קבע ומלאכתך עראי- לפיכך תזכה שהברכות ישיגוך בלי השתדלות.

הצדיק רבי יששכר דוב מבלז טוען: כי ישנה הבטחה לישראל שהברכות יניבו תוצאות טובות - מתוך השפע האלוקי וגם אם האדם יברך מהברכות  מחוסר  מחשבה, או שכל טוב, הברכות ישיגוהו כפי שהתורה מבטיחה.

רבי משה חיים מסאדילקוב- [נכדו של הבעל שם טוב] כותב בספרו: "דגל מחנה אפרים"- קורה שאדם אינו יודע בדיוק מה טוב לו ויכול להיווצר מצב שהוא דווקא מנסה לברוח מהטוב מתוך שיקול דעת מוטעה בחושבו שהוא בורח מהרע. התורה מבטיחה: כי גם אם האדם יברח מהברכות, מתוך שיקול דעת מוטעה - הברכות ישיגוהו על כורחו.

לזה גם התכוון דוד המלך באומרו : "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי" [תהלים כ"ג, ו] גם כשאיני יודע מהו  "טוב וחסד" עבורי ויברח מהם בטעות , הם ירדפוני.

"בעל  נתיבות המשפט" מצטט את דברי חז"ל  במסכת קידושין [ל"ט,ע"ב]  "שכר מצווה בהאי עלמא ליכא"- הכוונה ששכר המצווה אינו משולם לאדם בעולם הזה, מכאן המסקנה שהשפע שה' ממטיר על מקיימי המצוות- נועד לאפשר להם לקיים מצוות נוספות- מתוך רוגע ללא קשיים מיותרים.

בעל החפץ חיים- מסביר: באמתחתו של ה' ישנן ברכות רבות, אך הברכה החשובה  ביותר היא: "כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" ומאושר האיש שזוכה בברכה זו -  שכן הוא  זוכה ממילא גם לשאר הברכות.

הרב יצחק ניסנבוים אומר על המשפט: "כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ".  – זוהי אחת מהברכות לישראל, היות שבדרך כלל כאשר לאדם טוב הוא עלול לשכוח את ה'  כפי שנאמר: "וישמן ישורון ויבעט" [ [דברים ל"ב, ט"ו]

לכן כאן מבטיחה התורה: שגם במצב שעם ישראל יחוש את כל ברכת ה'- הוא  ימשיך לדבוק בה' ולקיים את המצוות בימים הטובים כמו בימים הקשים.

הרש"ר-הירש מוסיף: כי ברכות ההצלחה והפריחה- באות מאליהן- בלי שתבקש אותן. הן משיגות אותך ואינך משיגן - וברכות אלה רודפות אחריך מהטעם שאתה רוצה לעבוד את ה'.

ניצחון האויבים.

נאמר: "יִתֵּן יְהוָה אֶת-אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ, נִגָּפִים לְפָנֶיךָ:  בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ, וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ...."

רבי יוסף שאול נתנזון [רבה של  לבוב] כותב בספרו: "דברי שאול" -בדרך כלל כאשר יוצאים למלחמה, אין מרכזים את כל החיילים במקום אחד, אלא מפזרים אותם . באופן זה לא יצליח האויב להפתיע את הצבא משום צד, כי אם ינסה יותקף מנגד.

כאן התורה מבטיחה שהנס הגדול יהיה: שהאויבים יבואו מכיוון אחד וכך יהיה ניתן להביס אותם במכה אחת ובזמן שינוסו לכל עבר –עם ישראל בקלות יוכל להכותם מכל הצדדים ולנצחם.

הרש"ר- הירש מסביר: עם ישראל לא יזדקק לשום עזרה של מדינה אחרת, אלא האמצעי היחיד לנצח את האויב הוא - לשמוע בקול ה'.

כי הכל מאת הקב"ה- כל השפע שהוא מבטיח.

 רש"י מסביר:" וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ...." זוהי ברכה לעם ישראל- כי כך  דרכם של הנבהלים- המתפזרים לכל עבר.

ומשמעות: "שבעה"- רבים ביותר- כמו: "וְאָפוּ עֶשֶׂר נָשִׁים לַחְמְכֶם בְּתַנּוּר אֶחָד"

[ויקרא כ"ו, כ"ו]

ה"כלי יקר" טוען: מיד כאשר  האויבים יראו שעם ישראל מוצלחים וברוכים בבואם וצאתם- הדבר יגרום אצלם קנאה ויצאו נגד עם ישראל במלחמה- במטרה לגרשם מהארץ הטובה ולכן נאמר:

"בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ, וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ...."

המעיין בנאמר בחומש ויקרא בפסוק: "וַאכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם.  וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחרִיד"- [ויקרא, כ"ו, ה-ו]

ישאל עצמו: כיצד ניתן ליישב את הסתירה בין הנאמר שם לבין המשפט כאן בפרשה: בנושא המלחמה: "בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ, וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ...."

 הרי אם התורה מבטיחה: שעם ישראל ישב לבטח בארצו, מדוע מדובר  בתוך הברכות על מלחמה?

הרש"ר- הירש אומר על הנאמר: "וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם".   הכוונה לשלום פנימי של עם ישראל בתוך ארצו.

ודעת מקרא מסביר: כי הכוונה לביטחון כלכלי של העם בארצו  ושה' בירך את לחמם שיהיה בשפע.

"אבי עזר": מתמקד במספר שבע: שהוא חשבון שבעת הימים בשבוע- השנה השבעית- כשנת שמיטה שבע שנות שמיטה- הן יובל. בכינור של המקדש היו שבעה מיתרים.

לסיכום, לאור האמור לעיל : ניתן להסיק כי המפתח להצלחה והשגת הברכות תלוי באמונה ובטחון בקב"ה- ומילוי מצוות התורה- הלכה למעשה כמו שנאמר:

"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהבָה אֹתוֹ וְלַעבֹד אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ".

[דברים י ,י"ב] מי ייתן ונזכה למלא את רצון ה' והברכות ישיגו אותנו ובמקרה והאויב ינסה להילחם בנו ולגרשנו מארצנו המובטחת, הדבר לא יעלה בידו וינוס  בשבעה דרכים כשהוא מבולבל ומבוהל ונזכה לישועת ה' –

לעניות דעתי, המספר שבע מזכיר  גם את המנורה בעלת שבעת הקנים שזכה זכריה הנביא לראות ולא הבין את המשמעות, אלא רק לאחר שהמלאך הסביר לו ואמר לו:

"לֹא בְחַיִל, וְלֹא בְכֹחַ--כִּי אִם-בְּרוּחִי, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת".[זכריה ד, ו]רעיון זה היה מכוון למלך זרובבל [ממלכי יהודה -אחד ממנהיגי שיבת ציון שלאחר חורבן בית המקדש הראשון, אשר בנה את בית המקדש השני בשנת 516 לפנה"ס].

אך בהחלט הרעיון משקף גם  את עם ישראל היושב בארצו , כאשר הולך בדרך ה' – ומשמש אור לגויים כאור המנורה עם שבעת הקנים [שהיא  סמל המדינה] זוכה ברוח ה' ובסייעתא דשמיא להביס את אויביו.

הכותבת היא אהובה קליין-אומנית-מציירת ציורי תנ"ך-מדרשי תמונה על פסוקים במקרא. עוסקת בכתיבה מקראית,שירה ופרוזה,מציירת תפאורות ומאיירת ספרים. מורה. בעלת הבלוג: בראי התנ"ך.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר