מס' צפיות - 269
דירוג ממוצע -
להיות זבוב על קיר
התיאטרון הקאמרי מציג את "תמונות מחיי הנשואין"
מאת: מובי דיק 31/01/18 (18:52)

   בשנת 1973 יצא סרטו של  אינגמר ברגמן השודי לאקרנים, בכיכובם של  ליב אולמן וארלנד יוזפסון, הם מעלים תמונות  מחיי זוג  צעיר,הוא יוהן מרצה באוניברסיטה , היא מריאן עורכת דין.

   אצלנו הפכו הבמאי גלעד   קמחי בשיתוף איתי טיראן את הסרט למחזה. התוצאה, הצגה קאמרית  של אפרת בן צור ואיתי

טיראן,יחד עם צוות של מפרקים   העוסקים  בהרכבה והזזה של קירות ורהיטים, בתפאורה של ערן עצמון,כך  שהבמה  שהיתה ביסודה  ביתית ושקטה ונקיית קוים מקבלת כל פעם  טוויסט עם זוית אחרת של הדירה .

    הוא,יוהן-טיראן טיפוס  אירופאי,רזה ויבשושי משהו עוסק רוב הזמן בקריאה בעודו יושב על כורסא, היא- מריאן- בן צור,תוססת ,ועסוקה במלאכת  הבית ובין לבין היא "חופרת"נון סטופ :"אתה לא חושב  שנמאס  לנו  להגיע  שבוע שבוע להורים  לארוחה?"

"אתה חושב שצריך לדבר על  זה". הם משוחחים  על נפשות קיימות  אבל לא  ניראות:שתי הבנות, ההורים משני הצדדים וגם על המאהבת פאולה. במהלך ההצגה מרגישים את  הר הגעש החבוי מתחת לשטיח שמתפרץ  תוך כדי דבריו השקטים  הנאמרים כאילו דרך אגב "התאהבתי  בסטודנטית ושמה פאולה,  לא יפה במיוחד אבל נהדרת". וכאן  פורצים השדים במחול מקאברי, ואכן סצינת העזיבה של יוהן מבוצע כאן  כמחול. היא נאחזת  מאחור על גבו והוא זורק אותה שוב ושוב.

   ישנם שני שיאים בהצגה האחד כשהוא  זועק "די, נמאס לי ממך, מהסקס  שלך, אני  שונא את הילדות המפונקות האלה,את ההורים ולא איכפת לי מה  אומרים כולם". הפיק השני מתרחש  לפני חתימת הסכם הגרושין, כששניהם מזדווגים על הרצפה תוך כדי מאבק אלים.

  עם חלוף הזמן מתחולל השינוי בעיקר  על מריאן. היא הופכת להיות אשה  חזקה עם שפת גוף סקסי,היא מתגברת על  האהבתה ליוהן  ואף מתאהבת בשני גברים בזמנים שונים. יוהן הופך להיות סמרטוטי, בלי משרה  שחשק בה  ובלי פאולה.

    הזוג הנפרד הזה ישלים עם החיים וייהפכו להיות חברים כשכל אחד צועד ממקומו  הוא. 

     איתי טיראן עושה כאן עבודה  שמתאימה למראהו  החיצוני והפנימי, קצת יבשושי ומרוחק. אפרת בן צור בעלת גוף סקסי

שכאן תכונה זו באה לידי ביטוי.

   זוהי הצגה דינמית גם בתפאורה שלה. הקהל צוחק ממקום שבעצם כואב,   המשותף לכל אחד שעבר את התהליכים האלה

והסיטואציות שכל  זוג חווה.

   כך אפשר לתאר את  הבמאי אינגריד ברגמן כמי שישב כזבוב על קירות,אסף והביא  את כל הדברים המשותפים שעובר

 כל  אחד שכבל עצמו בברית הנשואין.

הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר