מס' צפיות - 1975
דירוג ממוצע -
כמו ציפור קטנטנה..
זה נשמע אולי עצוב, אך את האמת על היותו בעולם הזה, האדם מבין רק בשניותיו האחרונות. כל שהיה, מתגמד לסרטון חיים קצרצר ומתאדה בנצח של שכחה.
מאת: מריאן קפלון 05/03/18 (11:44)

כמו ציפור קטנטנה..

 

כמו ציפור קטנטנה, אשר בשמיים,

את עזבת את הגוף ופרסת זוג כנפיים,

החיים, שבגדו בך כל פעם בחיוך,

לא יוכלו עוד למנוע  אל החופש לעוף.

 

את השמחה לא לגמת,

רק שרדת את הבכי,

עם כאב עז נרדמת

וצריבות על הלחי...

את נלחמת בחיים,

בגורל החצוף...

שיהיה מעט נאים,

גם אם זה בתוך הכלוב.

 

כמו ציפור קטנטנה, שהעזה לחלום,

למעט אהבה, כה ייחלו זוג עינייך,

שרינה עוד תמצא את דרכה לאור יום,

בנשיקות ענוגות של האהוב על שפתייך.

 

את השמחה לא לגמת,

רק שרדת את הבכי,

עם כאב עז נרדמת

וצריבות על הלחי...

את נלחמת בחיים,

בגורל החצוף...

שיהיה מעט נאים,

גם אם זה בתוך הכלוב.

 

כמו ציפור קטנטנה, שרצתה לשחקים,

את נכנעת לחיים, שעד עפר שוחקים,

אך מאפר שוב רוממת חלומך מחדש,

כדבורה מסמנת מסלול אל הדבש.

 

את השמחה לא לגמת,

רק שרדת את הבכי,

עם כאב עז נרדמת

וצריבות על הלחי...

את נלחמת בחיים,

בגורל החצוף...

שיהיה מעט נאים,

גם אם זה בתוך הכלוב.

 

כציפור קטנטנה, שם לבד מול טורפים,

את הטבת לנווט בין הימים הטרופים,

בין בגידות שבגוף לבוגדים לך בלב...

את תקוות החיים, - את מהלת בכאב.

 

 

את השמחה לא לגמת,

רק שרדת את הבכי,

עם כאב עז נרדמת

וצריבות על הלחי...

את נלחמת בחיים,

בגורל החצוף...

שיהיה מעט נאים,

גם אם זה בתוך הכלוב.

 

כמו ציפור קטנטנה, את חרדת לסכן,

לבדך, בלי עזרה, להעמיד את הקן,

אך למרות הגזרות, מול קשיים שעולים,

את הצלחת לגדל בו גם זוג גוזלים.

 

את השמחה לא לגמת,

רק שרדת את הבכי,

עם כאב עז נרדמת

וצריבות על הלחי...

את נלחמת בחיים,

בגורל החצוף...

שיהיה מעט נאים,

גם אם זה בתוך הכלוב.

 

כמו ציפור קטנטנה... שכאן על חלוני,

את דמותך בזיכרון מעלה דמיוני...

בשמחות הקטנות נאחז כדי לנצור,

אותך אימא שלי... ולשחרר אל הדרור.

 

את השמחה לא לגמת,

רק שרדת את הבכי,

עם כאב עז נרדמת

וצריבות על הלחי...

את נלחמת בחיים,

בגורל החצוף...

שיהיה מעט נאים,

גם אם זה בתוך הכלוב.

 

כמו ציפור קטנטנה, מעתה ולעד...

זיכרון בראשי מעלה שוב מצעד,

חג פורים רק בזכות תענית של אסתר,

כדי לזכור, לשמר, לחיות... לא לוותר.

 

מוקדש באהבה אין סופית לאמי אסתר (אספיר) זכרה לברכה.

©נולד לכתוב.

הכותב הוא מהנדס תוכנה בעל תואר במנהל עסקים. מנהל טכני למכירות ,רכש ולוגיסטיקה. מגשר ומאמן חברתי עסקי ופעיל לקידום החינוך והבריאות

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר