כן, בטח. יואל מרקוס מהארץ השווה את בזבוז הכסף הגדול על החגיגות לשיטת לחם השעשועים מרומי העתיקה בה נהג הקיסר אוגוסטוס לספק בידור לתושבי האימפריה על מנת להשכיח את העוני והסבל,אבל כאן זה אפילו לא ניסיון- אף אחד מהמוזנחים כבר לא אוכל את זה. לא נראה לי שמהקרווילה של מפוני גוש קטיף (ואחרי זה אנחנו מתפלאים שהם שונאים אותנו) או מהבית ההרוס בעוטף עזה השמיים פתאום נראים יפים יותר בגלל קצת לייזר.

את המצב העגום של מערכת החינוך, עיירות הפיתוח והאוכלוסיות החלשות, או את הפערים החברתיים העצומים אנחנו בדרך כלל מתרצים בכך שאנחנו צריכים להשקיע בצבא יותר ממדינות אחרות,טיעון זה מתקבל על הדעת אבל 140 מיליון בשביל לחגוג 60?! אולי לא הסכום שיציל את המדינה אבל בכל זאת אם נניח היו מקצצים את החגיגות ל-50 מיליון (עדיין הרבה יותר מבשנה רגילה) ומפנים, 50 מיליון לחינוך, 20 מיליון למיגון בתים באזורי קו האש,10 מיליון לפיצוי המפונים  ו-10 מיליון לבריאות (מישהו אמר בית חולים באשדוד?) לא היה יותר טוב? (עזבו את המספרים, זוהי סתם פריסה חלקית של מטרות מעט נעלות יותר).

באמת רוחמה, לא משנה לנו עם יש לנו זיקוקי דינור או מופע לייזר. באמת רוחמה סרטים על תולדות המדינה אנחנו יכולים למצוא בבמה של כל ישובשכונה, אז לא חבל להוציא הון על להראות סרט לכולם? העם אמר את שלו- 70% תומכים בביטול החגיגות וקרוב ל-100,000 כבר חתמו על עצומה. אבל שיעשו משהו? חס וחלילה.

גם נהיה קלישאתי לומר שאנחנו צריכים לשמוח כי אחרי 60 שנה של איומים קיומיים אנחנו עדיין כאן, וזה באמת הישג גדול אבל יודעים מה? אולי זה גם זמן לחשוב לא רק על מה עושים עם אויבנו אלא גם על מה אנחנו כן יכולים לשנות בעצמנו.

למרות שאני בגילי כמובן לא יכול לספר לכם מה היה כאן בתקופת בן גוריון אני יכול לכתוב כאן בודאות שלא על זה הוא חלם שהכריז על הקמת מדינה יהודית .

שממנהיגים כמוהו שעם כל השחיתויות היו אידיאליסטים מובהקים נשארנו עם הצמד אהוד את אהוד בע"מ שעסוקים בעיקר בלשחק ים יבשה בין ימין ושמאל שהמיקרופון של הכרוז כנראה נתקע על "ימבשה" וזה למה אנחנו יוצאים קרחים מכאן ומכאן.

שהכסף שנלחם להביא כדי לפצות את ניצולי השואה לפני 50 שנה נגזל מהם עד היום ואנחנו ממשיכים לבזות את זכרם שהשואה הפכה לסתם כלי של פעילים פוליטיים לזעזע אותנו. שהנוער הגיע לתחתית כל המדדים ונהיה האלים ביותר אי פעם. שהדת שאיחדה אותנו בדרך לכאן עכשיו מפלגת אותנו למדינת תל אביב ומדינת ירושלים. שאת יום העצמאות ה-60 לא כולם יוכלו לחגוג בלב שלם.