מס' צפיות - 1503
דירוג ממוצע -
פרשת חוקת/ מאת: אהובה קליין.
מדוע נענשו ישראל- במכת הנחשים?
מאת: אהובה קליין 20/06/18 (08:19)

פרשת חוקת - מדוע נענשו ישראל במכת הנחשים?

מאת: אהובה קליין.

בפרשה כמה אירועים , ביניהם מכת הנחשים – עונש שנתן הקב"ה לעם ישראל בעקבות תלונותיהם- כפי שהכתוב מתאר: "וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר, דֶּרֶךְ יַם-סוּף, לִסְבֹב, אֶת-אֶרֶץ אֱדוֹם; וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ-הָעָם, בַּדָּרֶךְ.  ה וַיְדַבֵּר הָעָם, בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה, לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לָמוּת בַּמִּדְבָּר:  כִּי אֵין לֶחֶם, וְאֵין מַיִם, וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה, בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל. וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּעָם, אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, וַיְנַשְּׁכוּ, אֶת-הָעָם; וַיָּמָת עַם-רָב, מִיִּשְׂרָאֵל.  וַיָּבֹא הָעָם אֶל-מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ, כִּי-דִבַּרְנוּ בַיהוָה וָבָךְ--הִתְפַּלֵּל אֶל-יְהוָה, וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת-הַנָּחָשׁ; וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה, בְּעַד הָעָם.  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף, וְשִׂים אֹתוֹ, עַל-נֵס; וְהָיָה, כָּל- הַנָּשׁוּךְ, וְרָאָה אֹתוֹ, וָחָי.  וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת, וַיְשִׂמֵהוּ עַל-הַנֵּס; וְהָיָה, אִם-נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת-אִישׁ--וְהִבִּיט אֶל-נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת, וָחָי".[פרשת חוקת כ"א, ד-י]

השאלות הן:

א] על מה התלוננו עם ישראל?

ב] מדוע נענשו דווקא במכת הנחשים?

תשובות.

תלונותיהם של עם ישראל.

רש"י מסביר: כי ברגע שאדום לא נתנו רשות לעם ישראל לעבור דרכם ועל ידי כך, התארכה להם הדרך וטורח הדרך קשה עליהם - "וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ-הָעָם, בַּדָּרֶךְ".  דעתם לא הייתה די רחבה לקבל את הטרחה  הזו, זה היה גדול עליהם. הם הביעו את אי היכולת לעמוד בסבל הזה.

דעת מקרא סובר: כי נמאסה עליהם טרחת הדרך ובמיוחד -כאשר הכיוון היה לצד ים סוף זה גרם להם לחששות: ששוב  הם עלולים לנדוד זמן רב מידיי, כמו שנדדו בעת הראשונה לכיוון ים סוף.

רבינו בחיי : מביע תמיהה בדבר תלונותיהם של עם ישראל? הרי מים היה להם בשפע ,אחרי שמשה הכה  על הסלע, מזון גם היה להם, מן - לחם מן השמים אשר ירד- מידי יום ביומו, אלא הבעיה הייתה:  שהם השוו בינם  לבין שאר אומות העולם -  שמקבלים מזון בשפע- בין אם הם זכאים ,או חייבים [בעונשים]  בעוד שאצל עם ישראל, הלחם יורד כל יום מחדש  ואין ה' מעניק להם מנה  הגונה של מן - למשך תקופה  ארוכה!

אפילו המים ,שיש לכל העולם באופן בלתי פוסק, הרי אצל עם ישראל- ברגע שמרים נפטרה גם באר המים נסתלקה מהם במדבר.

ומאחר וכל העניינים מתנהלים אצל עם ישראל על פי העונש, או השכר, עם ישראל מחודש בהנהגת ה'- יותר משאר העמים. גם לגבי הלחם מן השמים- היו להם השגות: הוא לחם קלוקל- שהם נאלצים לאסוף אותו כל יום מחדש והוא עתיד להתקלקל במעיים שלהם ונפשם מאסה כבר במזון זה. הרי זה בנגוד לטבע! משום שהאוכל הזה נספג בגופם ולעולם – לא נפרש מהם. וזוהי הדיבה שבני ישראל הוציאו על המן- בדבר  כה מכובד ונעלה- הם הטילו פגם באמצעות לשונם הרע !

הרי בכך שהם זכו- למן- שהוא מזון משמים- זוהי מעלה   בדומה למלאכי השרת ,אך הסיבה לכך שהמן הופיע, יום, יום מחדש -  על מנת שהם יבטחו תמיד בה', כמו שכתוב: "הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲ‍דוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ.."   [תהלים קכ"ג, ב]

ה"כלי יקר" מסביר: הם התלוננו  על הלחם והמים יחד, כי שניהם היו רוחניים וקלים- וכל הדברים הקלים עשויים להועיל  לבעלי מנוחה, אך לא להולכי  מדבריות, מהטעם כי- מאכל כבד  מועיל ומתעכל טוב אצל בעלי יגיעה.

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מסביר: כי לעם ישראל לא הייתה כבר סבלנות- נפש החיים לא הייתה מסוגלת לשאת בסבלנות את תלאות הדרך.   הם לא היו מרוצים גם מהנהגת ה' לכן התלוננו:

"לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לָמוּת בַּמִּדְבָּר" למרות שלא הייתה להם כל הצדקה להתלונן - לא חסר להם דבר!

העונש - מכת הנחשים והשרפים.

רש"ר מסביר: שהקב"ה שיחרר את הנחשים ולא עצר בעדם,  הנחשים האלה היו כל הזמן מצויים במדבר, אך עד כה נעשה  לעם ישראל- נס  ואלוקים הרחיק אותם מהם. כעת הקב"ה הסיר  מחסום זה והנחשים במדבר חזרו לטבעם  הרגיל ונשכו את העם.

 משה מתאר כיצד  התרחש הנס – שהנחשים עד כה לא פגעו בהם:

"הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא, נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, וְצִמָּאוֹן" [ דברים ח, ט"ו]

מכאן שהנחשים והשרפים, הם חלק טבעי של המדבר.

מטרת נשיכת הנחשים הייתה: לעורר את העם להבחין בסכנות  שעורבות לו  במדבר ולהביאו למסקנה: כי רק ה'  הוא זה שהרחיק  מהם את הנחשים עד  כה וכעת השיב אותם והם  נשכו את העם.

"עקדת יצחק" מפרש: עד כה  כל חיי עם ישראל  התנהלו במדבר  לא בדרך הטבע ,אך משנמאס להם לחיות חיים על טבעיים והתחילו להתלונן על הלחם ה"קלוקל" הראה להם ה' – מה הם חיי טבע ומה משמעותם- לכן  הביא עליהם את הנחשים.

"חת"ם סופר" סבור: תלונתם של עם ישראל – באה על רקע פגישתם עם חיים ארציים הם הבחינו בפירות בשטחי שכניהם כמו שנתאוו לסיר הבשר בקברות התאווה- לכן נענשו בנחשים – היות ובמשך תקופה של ארבעים שנה  ראו נחשים , אבל לא ידעו- כי הנחשים בכוחם להזיק. אך כעת שהתחילו להתלונן כשראו אצל אחרים – פירות,  נענשו מידה כנגד מידה כי ראיית פירות ותאוותם חייבת גם  בראיית נחשים הבאים להזיק להם.

אומנם כל עוד ראו פירות ולא התאוו- גם לא סבלו מהנחשים ,אך כעת השתנו   התנאים.

רבינו בחיי מבהיר:  בעוד שעם ישראל- לאור כל הנסים שראו במדבר- היה צפוי שיתחזקו באמונה בה' ,אך לפי שחטאו בהוצאת דיבה נענשו בעונש הנחש הידוע כמוציא דיבה [בתיאור שיחתו עם חוה בגן עדן]

דרשו  רז"ל: יבוא הנחש שאוכל  סוגים שונים של מזון –אך בפיו הכול בטעם אחד ויעניש את אוכלי המן שאוכלים סוג אחד של מזון ,אך מרגישים הרבה טעמים!

מעניין המדרש  המתאר: במדבר היה ענן אחד מתוך שבעה עננים ותפקידו היה להרוג את הנחשים והעקרבים שלא יזיקו לעם, וזה היה דבר פלאי!

אך כעת משעם ישראל הוציאו דיבה-דווקא  בדבר שלהם שימש משהו טוב- מידה טובה , מיד שלח הקב"ה את הנחשים והשרפים שהיו ממילא במדבר- ולא הסתפק בנחשים, אלא שלח להם את –הַשְּׂרָפִים- השורפים,] כי עד עכשיו הענן היה שורף אותם כדי שלא יזיקו לעם ישראל וכיון שעם ישראל חטא- כעת הנחשים הם היו השורפים!

ובכך שהם כינו את המן – "בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל"- לשון ביזוי- נענשו.

ה"כלי יקר" מסביר: כנגד שתפלו על המאכל – נענשו בנחשים לפי שנאמר על הנחש:" וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ" [ישעיהו ס"ה, כ"ה]

וכנגד שתפלו על המים שולחו  בהם השרפים- כשאין מים- לא ניתן לכבות את האש!

בספר "מטה שמעון" ראיתי הסבר יפה: עם ישראל נענשו בנחשים ובשרפים היות והנחש עסק בלשון הרע ונתקלל לכל ימיו ועם ישראל לא למדו ממנו ודיברו לשון הרע על הקב"ה -לכן יבוא נחש שהתחיל בלשון הרע ויפרע ממספרי לשון הרע- לפי שנאמר: "וּפֹרֵ֥ץ גָּדֵ֖ר יִשְּׁכֶ֥נּוּ נָחָֽשׁ" [קהלת  י, ח]

 לסיכום, לאור האמור לעיל- עם ישראל נענשו במכת הנחשים והשרפים במדבר-  מידה כנגד מידה, הם הוציאו דיבה על  כל הדברים הטובים שהעניק להם ה' במדבר- בדומה לנחש שפתח בלשון הרע  בשיחתו בגן עדן עם חוה ונענש  קשות לנצח- ויש לראות בזאת כפיות טובה- ומידה רעה!

למדנו ממשה רבינו שהייתה לו הכרת הטוב גם לדומם –במכת הדם במצרים, אהרון היכה על היאור ולא משה!  לפי שהייתה לו הכרת הטוב ליאור שהגן עליו  בהיותו בתיבה.                                   

הכותבת היא אהובה קליין-אומנית-מציירת ציורי תנ"ך-מדרשי תמונה על פסוקים במקרא. עוסקת בכתיבה מקראית,שירה ופרוזה,מציירת תפאורות ומאיירת ספרים. מורה. בעלת הבלוג: בראי התנ"ך.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר