מס' צפיות - 421
דירוג ממוצע -
מי כתב את התורה
מאת: אלברט שבות 07/08/18 (19:28)

על-מנת למנוע אי אילו אי הבנות אתחיל ואומר כי אני כותב השורות מאמין באמונה שלמה בקיומו של בורא עולם, ולמעשה ההבנה שלי לגבי מציאותו חצתה את מחסום האמונה: אני יודע כי הוא קיים כפי שאני יודע כי השולחן עליו אני כותב קיים או התפוח בו אני נוגס קיים. השאלה "מי כתב את התורה" עלתה בגין המשמעות המקורית של תוכן התורה, בכל שורה ומילה. בין המשמעות המצויה למשמעות המקורית הפרידה יחידת זמן אשר במהלכה האנושות היתה צריכה להגיע לרמה מסוימת של חקר היקום, כאשר בלעדי החקר הזה לא היה ניתן להסיר את המעטה מעל המשמעות המקורית של מילות התורה.

 

לציין כי אין המדובר במעטה המסתיר תחתיו סוד, התורה לא מכילה סודות היא מכילה נתונים אינפורמטיביים גרידא שתפיסתם וספיגתם דורשות רקע מסוים של הבנת מבנה היקום. אנו נעמוד על הנקודה הזו ונרד לעומקה על-פני הטקסט שבידינו.

 

מהנאמר יוצא כי בפרק הזמן "האבוד" שבמהלכו האנושות התפתחה והגיעה עד לרמה הדרושה בהבנת מבנה היקום, היה צורך בשמירה קפדנית על טקסט התורה לבל ילך לאיבוד ויישכח, ובעיקר נדרש הצורך לשמור על שלמות הטקסט ומקוריותו, על המילים והאותיות לבל ייפלו בין כיסאות המפרשים לדורותיהם, המבארים המפענחים והמתרגמים..

 

זה המקום לציין כי האנושות, לא רק עם ישראל, מעודה ומהרגע שנגלה לעיניה הטקסט הזה- ראתה בו כטקסט מיוחד, היא הבחינה- אם תרצה בחושה השישי בייחוד הזה ועל כן הבדילה אותו מיתר הטקסטים, קידשה אותו ושמרה על קדושתו לאורך כל הדורות. כל הדתות המונותאיסטיות המאמינות באל אחד נוצרו עקב הטקסט התורני הזה, והמדובר בימינו בשלושת הדתות, יהדות נצרות ואסלאם, כאשר שתי האחרונות נוצרו במורד השובל הארוך שהותירה אחריה היהדות אשר דבקה באל האחד והיחיד ובתורתו הקדושה.

 

למיותר לדמיין מה היה נותר מהטקסט המקורי של התורה אילו גורלו נמסר בידי הנצרות או האסלאם, כאשר שתיהן, להדגיש, האמינו בקיום התורה והעידו עליה כטקסט אלוקי מהשמים. הטענה המעשית מצביעה על תכונת הצורך בדת חלופית כפלטפורמה לרפורמה חברתית שתתאים לצורכי השעה. הנצרות גם האסלאם ביטאו נאמנה את הצורך בעידכון הדת היהודית, והתכונה הזו של "הצורך" בעידכון הדת אף לא פסחה על היהדות מעודה ועד עצם היום הזה, מהצדוקים בימי בית המקדש השני ועד הרפורמים והקונסרבטיבים של ימינו המבטאים סוג של יהדות ליבלרית מתקדמת הנקראת כיום "יהדות פרוגרסיבית".

 

ולמרות ההגיון הגולמי הטמוע בצורך להכניס שינויים בכל דבר ולהתאימו לרוח הזמן, היהדות האורתודוקסית עמדה על תילה והדפה את כל מי שניסה להכניס שינויים לדת היהודית והלכותיה. לא תמיד ידה היתה על העליונה אך במבחן התוצאה המסכם מבחינים כי הדת היהודית לא זזה אף קמצוץ מיסודותיה, ובזכות העקשנות התיאולוגית הזו טקסט התורה נשמר גם נשמר עד קוצו של יוד. תכונת העקשנות הזו וקנאת האינסוף לתכולת התורה זיכתה את היהדות בתואר החמור הנושא על שכמו את המשא הכבד, ומובילו באופנו המקורי אל יעדו המקורי מבלי שנופל ממנו חלקיק.

 

השאלה המתבקשת, ומבלי להכנס לזהות כותב התורה אם זה אדם, חוצני או אלוקים בכבודו ובעצמו, מה ראה יוצר התורה להביאה אל ייעדה לפני זמנה? מדוע יצר במו ידיו את יחידת הזמן אשר במהלכה האנושות היתה צריכה להגיע לרמה מסוימת של חקר היקום בכדי לעמוד על תוכנה? מדוע יצר את תקופת הדמדומים המעורפלת שממנה נגזרה בפועל המשמעות "המצויה" הרחוקה שנות אור מהמשמעות המקורית; מתוכנה המקורי. מדוע בעצם לא הוריד את התורה היום הזה בזמן הזה. השאלה והתהייה הזו היא אשר תכריע בסופו של יום ותחשוף את זהות המחבר שכתב את התורה והביאה עד פתחנו.

 

אנחנו נחזור בהמשך אל השאלה הזו אך כעת ניגש יחד אל הנקודה המרכזית: מהו הנתון הנחוץ בהבנת מבנה היקום שבלעדיו לא ניתן היה לעמוד על המשמעות המקורית של מילות התורה. לנתון הזה חיכינו זמן כה ארוך שהשתרע על כברת דרך ארוכה מורכבת מאתגרת ולא פשוטה. הנתון שבעטיו אנו תרים הוא תוצר של מדע האסטרונומיה. זהו מדע החוקר באמצעות תצפיות את מבנה היקום ואת תנועת גרמי השמים, התהוותם והתפתחותם.

 

כדור הארץ היפיפה שלנו הוא גרם מגרמי השמים. אינני מתכוון לעמוד על התהוותו והתפתחותו אך ברצוני לחתוך מתוך סרט ארוך שהופק כל כולו ע"י מדע האסטרונומיה תמונה אחת ברגע קט אחד ולעמוד עליה. הבה נצפה בתנועת עלה נידף אחד על כדור הארץ. כדור הארץ והעלה השייך לו לא היו קיימים במתכונתם הנוכחית ברגע קט זה אילו כוכב השמש לא היה קיים. יתכן והיו קיימים ללא השמש אך לא במתכונתם הנוכחית. אולם התצפית המדעית מראה עוד כי גם השמש לא היתה קיימת במתכונתה הנוכחית אילולא גלקסית שביל החלב הנמנית על עצמיה. ואף הגלקסיה האדירה לא היתה קיימת במתכונתה הנוכחית אילולא צביר הגלקסיות שאף הוא גרם שמיימי אדיר מימדים ששביל החלב משתייך אליו.

 

שרשרת ההשתייכות אינה נעצרת בקבוצה שמיימית זו כי אף צביר הגלקסיות שלנו הנקרא "הקבוצה המקומית" משתייך לפטרון גדול ממנו הוא "צביר-על הבתולה" המונה 100 צבירי גלקסיות הדומים לקבוצה המקומית. התצפית האסטרונומית מובילה אותנו אל עוד יחידה הנקראת "לניאקיא" היא קבוצת צבירי-על הכוללת את "צביר-על הבתולה" שבה שוכנת הקבוצה המקומית שלנו, גלקסית שביל החלב שלנו, מערכת השמש שלנו וכדור הארץ שלנו.. קיים עוד אוסף של "צבירי-על" הנעים כיחידה כאשר כל אוסף כזה נקרא "קיר גדול". וכך עד שמגיעים ליקום הנצפה- נכון להגיד ליחידת היקום הנצפה שהצליחו לשרטטה בעזרת קרינת רקע אלקטרומגנטית.

 

לציין כי עובדת השתייכות גרם שמיימי נתון לקבוצה זו או אחרת אינה קביעה תצפיתית בעלמא, כי לכל השתייכות מדדים מוגדרים המסבירים בגדול את המתווה של השפעת הקבוצה על אותו העצם ואת קיומו במתכונתו הנתונה. ניקח למשל את העצם "כדור הארץ" הנע סביב השמש במהירות של 105,000 קמ"ש ומשלים מסלול של 900 מליון ק"מ בשנה. זהו איפה מדד אחד מיני רבים המוביל להסבר, גם אם אינו מפוענח דיו, למתכונת קיומו של כדור הארץ כאבר מאברי השמש.

 

גם השמש נעה סביב מרכז גלקסית שביל החלב במהירות של 800,000 קמ"ש ומשלימה מידי 250,000 שנה מסלול של 1,500 טרליון ק"מ. המסקנה הישירה היא כי גם כדור הארץ וכל מערכת השמש נעים עם השמש סביב הגלקסיה במהירות אדירה ומשלימים עימה את אותו המסלול. מכאן נגזרת עוד מסקנה כי המתאר המדויק לקיום כדור הארץ במתכונתו הנתונה מותווה ישירות גם על-ידי גלקסית שביל החלב וגם ע"י צביר הגלקסיות של הקבוצה המקומית, וגם ע"י צביר-על הבתולה וגם ע"י "לניאקיא"- קבוצת צבירי-על, ומשם מגיעים לקירות הגדולים וליחידת היקום הנצפה שמתווים באופן ישיר, הגם והמתווה אינו מפוענח דיו, את קיום כדור הארץ במתכונתו הנתונה. זו אינה השערה כי אם עובדה הנשענת על מדע האסטרונומיה בעת החדשה באמצעות התצפיות שנערכו על מבנה היקום ותנועת גרמיו.

 

מכאן המסקנה הנחרצת כי מתכונת קיומו של כל גרם שמיימי הנע ונד במרחב, יהא גודלו אשר יהיה, מוסברת באמצעות היחידה הגדולה ממנו שמשתייך אליה ונמנה על אבריה. מכאן אף היקום הנצפה הוא חלק מיקום בלתי נצפה וכן הלאה לאינסוף; זו אם תרצו הגדרת האינסוף: יחידות של עצמים אינסופיות שהולכות וגדלות ואינן עוצרות בשום גבול; הן לא יכולות לעצור אחרת לא תהיה סיבה לתנועתן ולעצם קיומן.

 

המסקנה הראשונה היא כי לא יתכן ליקום סוף והיקום איפה אינסופי. אולם המסקנה הזו מופרת מיידית כאשר עורכים תצפית נוספת להסביר את תנועתו של העלה נידף. ברגע שנִצפית התנועה הכי קטנה של עלה נידף ולו של מ"מ אחד, תנועה שניתן להבחין בהתחלתה וסיומה, בו ברגע נקבעת עובדת סגירת המעגל הכולל שגרם לתנועת העלה הנידף. דומה הדבר לכבל חשמלי שזורם בו חשמל ומנורה קטנה מחוברת אליו; אנו נבחין בתוצאת הזרימה הזו רק כאשר נסגור את המעגל או אז הנורה המחוברת תדלוק; ללא סגירת המעגל הנורה לא תדלוק לעולם.

 

אם כן התצפית שנערכה על העלה נידף שבמסגרתה הבחננו ומדדנו את ערכי תנועתו, סוגרת בוודאות את מעגל העצמים שבהקפו התרחש המופע של תנועת העלה, דבר שמוביל אותנו למסקנה כי מעגל העצמים של היקום סופי הוא בהחלט והיקום איפה סופי בהחלט.

 

שתי תצפיות שתי מסקנות, אחת סותרת את אחותה. הראשונה מצביעה על היקום האינסופי בהחלט והשנייה מצביעה על סופיות היקום בהחלט, והשאלה איננה אם לברור את המסקנה החזקה ולאמצה; שתי המסקנות הן תוצר המציאות ושתיהן איפה נכונות בהחלט, ואם-כן נוצרה זה עתה המסקנה השלישית במספר: המציאות היא זו שמכילה את שתי המסקנות גם יחד: יקום חומרי אינסופי בהחלט שבמסגרתו ניתן לחוות את תנועת העצמים מבלי שהעצמים ינועו; זו המסקנה המסכמת; זאת המציאות.

 

יוצא כי הצופה שערך את שתי התצפיות חי בעולם של עצמים אינסופיים דוממים בהחלט שאינם נעים לא לכאן ולא לכאן. עם זאת הוא חווה את תנועת העצמים, הרגיש את תנועתם ואף מדד אותה, למרות, שוב, שהעצמים עצמם לא נעו בפועל לשום מקום, וזוהי בעצם המציאות שלנו, של היקום במלואו ובשלמותו. אסביר בשורות להלן את המציאות המוזרה הזו, היא המציאות שלנו, של עולמנו, של היקום הגדול והנורא שלנו.

 

היקום מורכב ממסה אינסופית של חומר מוצק. העצמים במסה הזאת לא נעים לא לכאן ולא לכאן כי פשוט אין להם מקום לנוע, אין מרחב שיאפשר את תנועתם. תאר לך כדור גדול של ברזל מוצק, כה מוצק ששום חלקיק לא יכול לנוע בתוכו כי אין בו מרחב, הוא מלא עד אפס מקום בחלקיקים צפופים.

 

לכדור הזה תכונה אחת ויחידה: הוא אינסופי, הוא היקום, הוא לא ממלא את המרחב כי אין בנמצא מרחב- רק המסה המוצקה הזאת בנמצא, ובתוכה גם המרחב משתקף לצופה כגוף מוחשי. תכונת האינסופיות של המסה החומרית המוצקת מקבלת למעשה משמעות כפולה: היא מסה אינסופית שעונה על המסקנה הראשונה, וגם מכילה אין סוף מסלולים חומריים אפשריים עבור כל צופה וצופה.

 

הצופה הוא אני ואתה וגם הציפור הפיל התולעת והחד תאי... אנחנו, הצופים, סוג של רצון שמקבע את מהותו באמצעות המסה האינסופית המוצקת של היקום, כל צופה והמהות שלו, היינו והמסלול הייחודי שמבטא אותו בתוך המסה. הפיל הוא חיה גדולה ועצומה שצורתו הייחודית כחומר טמועה כהווייתה בתוך המסה על כל אפשרויות גודלה מיקומה התפתחותה ותנועתה. הפיל, כרצון שאין לו קיום גשמי בפועל בוחר בכל רגע נתון באפשרות אחת מכל אפשרויות האינסוף העומדות לרשותו, דהיינו בוחר במצב פיזיקלי אחד מתוך אינסוף מצבים פיזיקלים הטמועים במסה האינסופית. זהו מעין מסלול של גוף פילי המשכפל את עצמו בצפיפות אינסוף ובהדרגתיות כך שמכסה את כל התנועות והגדלים האפשריים. הוא יבחר להניע את רגלו קדימא אחורה או לצדדים והוא ימצא בכל רגע נתון את המסלול הייחודי של גופו השלם המתמזג עם התנועה שחפץ בה. אולם לא רק גופו החיצוני מתמזג עם התנועה הייחודית שבחר בה כי אם גם יתר האברים המרכיבים את גופו, כליתו, ליבו, ריאותיו... הוא יכול לבחור במצב פיזיקלי נתון שבעטיו כליותיו ולריאותיו ניזוקו, והוא ימצא את ראותיו ניזוקות אם ייכנס למצב נתון בו ניזקות הריאות הגם ולא התכוון לכך.

 

ולא רק אבריו הפנימיים מתמזגים עם המצבים הפיזיקלים בהם בוחר, אלא אף כל מרכיבי הסביבה מתמזגים ומותאמים לכל תנועה ורצון. העצים, האבנים, היצורים, הטבע האוקיאנוסים, הכוכבים, הגלקסיות, היקום האינסופי הוא הסביבה האינסופית שבכבודה ובעצמה תתמזג ותותאם לכל תנועה ותנועה של פילנו היקר, רציונלית היא או לא. במילים אחרות כל היקום הגדול והנורא משכפל את עצמו בצפיפות אינסוף ובהדרגתיות כך שמתמזג עם כל התנועות והמצבים האפשריים של כל פיל ויצור.

 

ההבדל בין גופה שלמה ומושלמת של פיל מת המוטלת ביער לפיל חי ובועט הוא במסלול הייחודי של רצון הפיל. לרצון הזה קוראים נפש או נשמה והיצור, כל יצור, חייב לבחור את מסלולו הייחודי בתוך המסה המוצקת בהדרגתיות, על-כן אין באפשרותי להתחבר למסלולו של גוף יפה וחתיך שזה עתה נפרד ממנו בעליו; חייב אני להתחיל את כל המסע עימו בהדרגתיות וגם להפרד ממנו בהדרגתיות. קיים כמובן מוות פתאומי אך אינני מתיימר כאן להבין ולהסביר את כל המצבים האפשריים הקיימים במציאות. הכלל הוא שהכל מתהווה ברצף הדרגתי.

 

נחזור למציאות הפיזיקלית של היקום ואל תכונה נוספת השוכנת ליד תכונת האינסוף. הזכרתי לעיל כי היקום מורכב ממסה אינסופית של חומר מוצק, והעצמים הצפופים בתוכה דוממים ולא נעים, אין להם מקום לנוע, אין מרחב שיאפשר את תנועתם, ואנו כצופים בלתי גשמיים מצאנו את המסלול לחוות את תנועת העצמים מבלי שינועו בפועל. הווה אומר כי בהעדר תנועה אין שינויים בעצמים ובהעדר שינויים אין קיום לממד הזמן. מכאן המסקנה העקרונית כי כל מה שאנו חווים, בעבר בהווה ובעתיד, כלשוננו, מתחולל והלכה למעשה בהבזק אחד שאינו נמנה על שום יחידת זמן.

 

כל ההתרחשויות מתחוללות איפה באחת, בהבזק אחד, ותחושת הזמן שאנו חווים מקורה במרחקים השונים בין העצמים. תכונת האינסופיות של העצמים והמרחקים השונים ביניהם מעניקה לנו לחוש את חוויית הזמן, הגם ואנו חולפים על-פני כל העצמים בבת אחת, בהבזק אחד שאינו נמנה על יחידות הזמן. זה כולל את כל מחזורי החיים האינסופיים שלנו הכוללים מטבעם את המוות ואת הלידה, ולאמיתו של דבר המוות הוא תחנה אחת מתוך תחנות האינסוף של קיומנו. החיים הם אינסופיים ומשתרעים על-פני יקום חומרי אינסופי שחווים אותו בהבזק אחד. קשה לדמיין את זאת וקשה עוד יותר לקבל את זאת אך זו רבותי המציאות שלנו בכבודה ובעצמה.

 

נסכם על דבר אחד: המציאות הזו מורכבת, ועל-פניו שום דבר לא ישתנה אם נמשיך בחיינו מבלי לקבל את המציאות המוזרה על כל המורכבות שלה. אנו נמשיך עם מחזורי החיים שלנו, ניוולד ונמות עד אין סוף, נחזור ונשנן את מחזוריות חיינו האינסופיים מבלי שום קשר ביניהם; נחייה לסירוגין באופן מקוטע. המצב החלופי הוא שיהיה קשר בין מחזור למשנהו כך שהמוות לא יהיה עבורנו כסוף פסוק כי אם תחנה בלתי רצויה בעליל שממנה עוברים לתחנה הבאה, ויתכן אף שנצליח לדלג על התחנה הזאת ונפסיק עם המחזוריות. אינני יודע איך זו שאלה גדולה ממני, זהו תחום של מדע אדיר שיש לחקור ולבחוש, אבל אני כן יודע שהמודעות היא שם המשחק. היא זו שתחבר בין מחזור למחזור, היא זו שתקשר אותנו עם העולם החדש בעל אפשרויות חדשות אינסופיות שהיו נעולות בפנינו, שלא היה לנו שום פתח אליהן.

 

עוד דבר שאני מציע לסכם עליו. ללא עזרה חיצונית אין ולא היה לנו שום סיכוי להכנס לדף החדש הזה. אין ממד זמן!? יצחקו ממך. ממני צחקו לפני מספר שנים כאשר ניסיתי להעלות את הטענה על בדל שפתי. מישהו ומתישהו היה צריך להסב את תשומת ליבנו לענף החדש הזה, לאידיאה הזאת, לצד השני של המחשבה האנושית המנוגד בתכלית לצד הראשון, סותר אותו. אבל הפניית שימת ליבנו היתה מותנית בתנאי אחד: להיות מוכנים למושגים החדשים ולהגיע אליהם בכוחות עצמנו. להסיק את המסקנה הראשונה של אינסופיות היקום והמסקנה הסותרת השניה של סופיות היקום, או אז לחבר ביניהן ולהגיע לאבני יסוד החדשים של המציאות. רק אז, כך "העזרה החיצונית" שהציעה את עזרתה, תתחיל לשאול ולתהות על המציאות החדשה ואני ארווה את סקרנותך ואגיש את התשובות הרלוונטיות. כך התורה, ואני דובבתי אותה תקופה ארוכה עד שהגעתי לשלב הזה והבנתי את התנאי שלה.

 

הפסוק הפותח "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" חייתי איתו כשנתיים, ישנתי איתו הלכתי איתו חייתי איתו, עד שהבנתי כי המושג "אלהים" אינו אלא שמו של הצופה, זה אני אתה הפיל והחד תאי... למה דווקא "אלהים", למה דווקא צירוף האותיות האלה והקשר שלהן לצופה.. וכמובן עמדתי על זה ופרסמתי את זה אך שוב, נגעתי במציאות קשה לעיכול ולא הייתי מספיק מגובש להציג את מרכולתי והקיבולת היתה בהתאם.

 

ומה עם אלהים המקורי- המונח שגדלנו עליו.. דווקא כאן הייתי מוצק בדעתי כי רק אלהים שהיכרתי בילדותי יכול "לארגן" מציאות כזו.. מציאות בה מעוגנות כל האפשרויות לכל היצורים גם לחד תאי ואין ספק כי יש קטן ממנו, וגם לאדם – גם אין ספק שקיימים יצורים תבונתיים ממנו שחולקים איתנו את ההבזק הזה, אך מרחק של שנות אור מפריד בין מיקומנו בתוך כדור הברזל המוצק בעל המסלולים האינסופיים.

 

ואיך עשה זאת? איך ניתן ליצור כדור מוצק אינסופי שזולתו אין כלום? גם כאן הייתי מוצק בדעתי והשכלתי להבין כי השאלות הללו הן מחוץ לתחום שלי כי אין לי היכן לצאת מחוץ לכדור הזה, וסביר להניח כי מי שעשה את הכדור נמצא בכל זאת מחוצה לו, אך שוב, אין לי גישה לתחום האחר. הדבר הנוסף שהיה לי לעזר בגיבוש עמדתי היה אי-ציון שמו ואף שום רמז על קיומו בספר "העזרה החיצונית" שמצאתי, בתורה.

 

ואם כבר נגענו בציון השמות, המונח "יהוה" הוא אחד מכלי-עזר היסודיים לקידום המציאות. אני ניצב בתוך הכדור העגול בנקודה א' כאשר עומד לרשותי רק ההווה, אין לי את ממד העבר ולא את העתיד, הכיצד אדע איפה מהם מאפייני הנקודה ב' שמרחק מה מפריד ביני לבינה? הכיצד אדע לכלכל את צעדיי ולכוונם. שאלה זו יכלה להיות רטורית אילולא המציאות שלנו, והתורה תייגה את השאלה כתקנית וענתה עליה בקפידה: אהיה אשר אהיה או במילה אחת יהוה. רוצה לדעת מה יהיה "בעתיד"? -זה המתווה שאתה בונה בהווה. וגם כשאתה עומד על ה-נ.צ ב' המשוואה בעינה: המתווה שהינך מכוון אליו הוא המתווה שאתה שוקד עליו. בשלוש מילים: אהיה אשר אהיה, ובאחת: יהוה, יהיה ההווה.

 

אפשר לנהל שיחה אישית בעזרת המונח הזה: ויאמר יהוה אלי: עננים כבדים בשמים וגשם זלעפות מגיע.. תפוס מחסה או מטריה. ולחילופין אנו מנהלים שיחות פרטיות עם עצמנו. ויאמר אלהים אלי: אל תלך עם החנפן הזה הוא לא ידידך. ויאמר יהוה אל משה, אל אברהם, וידבר אל אהרון לאמר... אני יודע לפענח את "משה" אך אשאירכם בסקרנות למען הרייטינג.

 

לסיום ניגע בשאלה שפתחנו בה: מי כתב את התורה. עליתי על אם הדרך הזו לפני שנים ועברתי הרבה תהפוכות; כן בזהותו של כותב התורה. הטקסט שנחשף לעיני היה מדהים, טקסט מסוג אחר... תבונות לא מהעולם הזה, פשוטו כמשמעו. זיהיתי את התנאי של "העזרה החיצונית" ועמדתי בו; עמדתי על אבני המציאות החדשה הטריה והתחלתי לשוטט בתורה בקריאה שוטפת לטקסט. לא היה לי ספק כי הטקסט המתאר את המציאות שרק מי שעומד מחוצה לה יכול לתארה הוא המחבר שיצר אותה. בשלב מסוים פקפקתי בזהותו- לא בקיומו, זאת כאשר הבחנתי בהקבלה בין העמדת משמעות הטקסט שגדלתי עליה מול משמעות הטקסט שנחשף לעיני והדהים אותי. ראיתי מולי מחבר שפברק בעבודת נמלים את מילות הטקסט כך שייקלט על שני אופניו. החלטתי כי אלהים בורא המציאות אינו יכול להיות במעמד של מפברק, ואם כן חוצני שעבר אותנו בשנות אור פתח לנו בטובו פתח שניכנס דרכו לעולם האחר כאשר נתפתח דיינו ונשיג את התנאי הראשוני לקליטת הטקסט. החזקתי בהערכה הזו לתקופה עד שנתקלתי בעוד סוגיה שהזכרתי בפתח דברי: מה ראה יוצר התורה להביאה אל יעדה לפני זמנה? וכן, הסוגיה הזו היא אשר הכריעה בזהות המחבר שהביא את התורה עד פתחנו.

 

אני אתה וכולנו נולדנו אל הטקסט התורני, היכרנו אותו בילדותנו וגדלנו עימו. כולנו ללא יוצא מן הכלל גם הורינו גם סבינו גם כל הדורות שלפנינו. במקביל כולנו נולדנו אל המציאות, אל אותה המציאות המוזרה שמנסה כאן לבארה ולעמוד עליה. אין זה סוד כי אי-הכרותנו למתווה המציאות לא מנע מאיתנו לחיות אותה, להיוולד ולמות ולהוליד ילדים ושוב להיוולד ולמות מבלי להשתעמם, מבלי שידענו שלמעשה אנו חווים את מחזוריות חיינו על אותה הפלטפורמה באותו המקום כמעט ללא שינוי הנראה לעין. אני מוצא, איפה, רק הסבר אחד למציאות התורה על שתי המשמעויות שלה וכמוה כמציאות: את שתיהן קלטנו על שני אופניהן. התורה היא חלק אינטגרלי מהמציאות, מהכדור המוצק האינסופי הזה, כה מוצק ששום חלקיק לא יכול לנוע בתוכו.

הכותב הוא יהודי המתגורר כיום בפנמה. נולד בחלאב-סוריה, ממנה עלה לישראל בשנת 1980; בן 19 היה. חי בארץ כ-10 שנים במהלכן עשה שרות חובה ועבד כקופאי בבל"ל. לעיתים הוא נוטל עט, מתחבר אל עצמו ומעלה את חוויותי

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר