מס' צפיות - 1422
דירוג ממוצע -
עזרא מורד על ספרה של שוש מדר - ״הָעִסָּה וְהַצֵּל״
מאת: עזרא מורד 09/11/18 (17:23)

הספר "הָעִסָּה וְהַצֵּל", פרי עטה של שוש מדר יצא לאור בינואר 2016 ואוייר על ידי הגברת דיאנה שמעון. זהו סֵפר הביכורים של המחנכת שוש מדר ונכתב על רקע עיסוקיהָ בפיסול בעיסת נייר: חומר פשוט ובסיסי, ממנו ניתן ליצור צורות שונות.

זהו סִפור דמיוני בו עיסת הנייר והצל מנסים לברר מהותם. גם לעיסה יכולת  להשתנות אין סוף פעמים וליצור צורות שונות וכמוה כמובן גם הצל .

הספר הוא ספור דידקטי בחרוזים המסַפֵּר אודות:

"עִסַּת נְיָר רָצְתָה לְטַיֵּל, עָמְדָה לְיַד חַלּוֹן, רַאֲתָה אֶת הַצֵּל 

מִי אַתָּה? שָאֲלָה אֲנִי הַצֵּל! לָהּ הוּא עָנָה״

בהמשך מתפתח דו- שיח בין העיסה לבין הצל. הצל נשאל איך הוא משְתנה? ואיך הוא תמיד נראה אַחֵר? והצל עונה:

"אֲנִי הַצֵּל רַק נוֹפֵל לְרַגְלֶיךָ, וּמִכָֹל דְּמוּת הַיּוֹצֵאת מֵחֲלָצֶיךָ" ביטוי שאינו שגור בלשון הילדים.

ואז אומרת לעיסה הילדה יונית:

"אֲנִי אוֹתָךְ אָלוּש וּבִשְׁתֵי יָדַי אָחוּשֹ, אֶמְעַךְ, אֶצְבַּט, אֶפְחָס, כָּךְ תִּהְיִי לִי יַלְדָה נְסִיכָה וכְָל מָה שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת וּצְרִיכָה“. שוב הביטוי "אפחס" אינו שגור בפי הילדים.

הספור, מלמד את הילד שניתן ליצור מיני צורות מעיסת נייר: ילד עם בלון, ילדה, רקדנים, אדם וחוה ועוד. שוש מדר מזכירה בספור שמות של אומנים כמו: בוטיצ'לי, גוגן, מונה, רנואר ועוד. 

את שוש מדר לימדתי וליוויתי כמחנך במעברת קסטינה החל מכיתה ד' עד כיתה ח‘ בבית הספר האחים. היא היתה והינה רצינית, שקטה, חרוצה, ודעתנית. 

את סִפְרָהּ זה הקדישה לְאִמָהּ, לאה גוהמי שהכרתיה כצדקת ישרה וצנועה שאכן טמנה בְלֵב בתה, שוש, זרעי אהבה ורגישות לסובבים אותה.  

שוש מדר הייתה מחנכת בחסד, באותו בית ספר "האחים" שנקרא על שם בניהָ של הגב' רבקה גובר ז"ל  כלת פרס ישראל, בו לָמְדָה וְלִמְּדָה שוש מדר, עד צאתה לגמלאות.

ספרה זה "הָעִסָּה וְהַצֵּל" ראוי שיופץ לילדים.

הכותב הוא איש חינוך, משורר, סופר ועורך ספרות. למידע נוסף: "עזרא מורד" בוויקיפדיה

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר