מס' צפיות - 80
דירוג ממוצע -
חגיגת הצ'לים הגדולה
הקונצרטים המפורסמים לצ'לו בתזמורת הקאמרית הישראלית
מאת: מובי דיק 24/11/18 (08:09)

     זה היה  ערב המוקדש לכלי הכי אנושי- הצ'לו. וויאלדי,שומן וסן-סנס, כל אחד מהם בסדר כרונולוגי נשמע מעל במת המוזיאון

התל-אביבי. מעמד של ערב מורים ותלמידים, שני מורים אהובים שהעמידו תלמידים רבים, כך זה קורה מאז ומעולם,מנטורים, רבי  אמן  שמעבירים את הנסיון שלהם לדורות הבאים ויש מהם  אף עולים על מוריהם.

    לנו יש את צבי פלסר והלל צורי,זוג חברים, כמעט תואמים  שכל  אחד מהם    "תרם"את הצ'לו שלו  לערב מרתק. על כולם ניצח אריאל צוקרמן: דק גזרה מניף ידיו במרץ תוך שהוא  מעיף מבט לעמוד התווים הפרוש לפניו. צוקרמן  שראשית הכשרתו המוסיקלית היתה החליל, למד במינכן, היה עוזרו  של איוון פישר ומאז 2014 הוא מנצח על תזמורות שונות וחשובות בכל אירופה והמזרח.

   הראשון בערב זה היה המלחין אדום השיער אנטוניו וויאלדי, שאין לטעות בסגנון שלו. את  הקונצרטו לשני צ'לו  הלחין עבור  נגניות מוסד היתומים   בוונציה  בתחילת המאה ה-18. כאן  שתי הצ'לניות במצב הריון מתקדם מלאו   את התפקיד : נועה חורין

 ויוני עציון.

    הקונצרטו לצ'לו של  רוברט שומן היחיד שהוא חיבר לכלי הזה, הושמע רק אחרי מותו,  ניראה כי  המוסיקה הזו מסמנת  דו -שיח   סמלי בינו לבין רעיתו  הפסנתרנית, קלרה.  את  תפקיד הסולן מילא כאן בהתלהבות  הלל צורי.

    קאמי סן-סנס יצר שני קונצרטי לצ'לו, כאן בחרו לנגן את הפופלרי ביניהם,מס.1  אופוס 33, כתוב בפרק אחד. למרות שהיצירה הזו תובענית במיוחד לסולו הכלי, צבי פלסר, פשוט נהנה לדרוך את הקשת ובקדנצה  המוסמן  באלגרטו קון מוטו

 הוא פשוט הניח  לעצמו לעוף על כנפי המוסיקה.

    הקטע האחרון הבלתי ידוע  ומפתיע היתה יצירתו של יוליוס קלנגל "מזמור ל-12 צ'לי" שהוקדשה הערב לזכרו של המנצח 

האהוב,נועם שריף, ז"ל, מי שהיה  מנצחה של התזמורת שנים רבות. יוליוס שחי בתחילת המאה ה-20 היה מורה דגול וניגן מרבית חייו עם תזמורת  הגוונדהאוס של לייפציג. העמיד תלמידים רבים ביניהם    ידועים כמו גרגורי פיאטיגורסקי ושנים שהגיעו  לארץ והשתקעו  בה :יהויכין שטוצ'בסקי ועמנואל פוירמן.

    על הבמה במעגל ישבו 12 נגני צ'י והשמיעו יצירה קצרה  שנוגנה  בעבר פעמיים : פעם ראשונה עת יוליוס חיברה ליום הולדתו  של מנצח ידוע  הונגרי, ארתור ניקיש ובפעם השניה  הושמעה במותו של ניקיש בשנת 1922. המוסיקה די חד-

גוונית,שקטה, כל  צ'לו מצטרף לצ'לו עד אשר כל ה-12 חוברים יחד.

    זה היה ערב   של מוסיקה ידועה ואהובה, האולם הגיב בהתלהבות במיוחד  הצעירים שהיו נוכחים, מחאו כף וצעקו   "בראוו" לעברם של  כל  הצ'לנים  ובמיוחד לעבר המורים פלסר וצורי.

 

הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר