מס' צפיות - 473
דירוג ממוצע -
מורה לחיים
סרטו של ראשיד האמי "המורה למוסיקה"
מאת: מובי דיק 31/01/19 (07:55)

    עוד סרט ז'אנרי בסגנון "לאדוני באהבה" ו"היה שלום מיסטר ציפס", שסופם ידוע מתחילתם.

    הכל מתחיל בכיתת בית ספר של ילדים המגיעים משכונות עוני,רובם בני מהגרים מארצות שונות. המורה הפעם   זה  סימון,כנר המגיע  לכיתה כשהוא מצויד בכינורו, נקלע יום  יום לעין הסערה ומנסה להרביץ תורה בילדים שלא שמעו מעולם צלילי כינור  ועל  אחת כמה וכמה  מוסיקה קלאסית.

  המורה סימון  הוא  אניגמה כי איננו יודעים   בעצם מדוע  כנר ידוע "מתדרדר" עד לכדי הוראה של תלמידים  אלה. המשימה שהוטלה  עליו היתה  להגיע  עד לסיום שנת הלימודים  עם הקבוצה שתבצע  את "שחראזדה" של רימסקי קורסקוב על

הבמה יחד עם התזמורת הפילהרמונית בפריז.

   בעת שהוא נלחם באצבעותיהם של הילדים  לאחוז בקשת ובגוף הכינור,מציץ מחלון הכיתה ארנולד,ילד ממוצא אפריקאי.

סימון מזמין את הסקרן  פנימה  ומאחר  וארנולד אומר  שהוא מאוד רוצה להצטרף  לקבוצה, הוא מקבל  כינור לידו שמרגע זה

 יהיה   החפץ הכי קרוב  אליו.  ארנולד מתאמן  בבית בכל רגע פנוי,הצלילים החורקים  מרחיקים  אותו מהדירה,והוא עולה

לגג הבנין   כדי להתאמן. הילדים האחרים  לא מתקדמים, הם תקועים  עם הריבים  והאלימות, ולסימון המצב  הזה מביא 

להרהורי פרישה. בו בזמן ארנולד מתקדם  בצורה מפתיעה וסוחף אתו את אהבת המורה  שהופך להיות גם המנטור שלו.

   סימון שמקבל הצעה לסיבוב קונצרטים עם רביעיה ידועה  מודיע זאת למורה  המחנך שמאוד מתנגד לצעד המפתיע של סימון.

   אולם הנסיון הזה מביא את  סימון  למחשבה שבעצם  הוא   כבר לא נהנה יותר מנגינה "סטרילית" והוא חוזר לכיתה.

 קצר חשמלי ששרף את הכיתה על כל  הציוד שבה, מעמיד את   הפרויקט של סוף השנה בסכנה.. סימון  מבקר אישית  כל משפחה    ומשפחה של  הילדים, ומודיע להם על כך..ההורים בפרץ התלהבות  נרתמים למשימה  ,מקבלים  שטח של  מוסך  עזוב   השייך לאחד ההורים , משפצים  במו ידיהם  את המקום ומכשירים אותו להמשך התירגולים  המקבלים כבר צורה של

אנסמבל הראוי  להיות מושמע באולם הקונצרטים.

   ארנולד   שכבר מתחילה נועד להיות הסולן   ביצירה "שחראזדה" מוביל את  חבריו "הכנרים",  לביצוע מושלם.

האם  העתיד יהיה  טוב יותר לילדים אלה?  אולי, מי יודע,  ישנם גם ניסים כאלה היכולים להתרחש, בו מורה לחיים

נפגש עם אדמה קשה שאולי תצמיח את  הזרעים  שהוא טומן בה:אהבה ומסירות.

הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר