מס' צפיות - 163
דירוג ממוצע -
לבן,שחור ו....."הספר הירוק"
בעקבות הסרט "הספר הירוק" תסרט ניק וללונגה,במאי פיטר פארלי
מאת: מובי דיק 09/02/19 (08:10)

     הריאנוע והקולנוע     משופעים מאז ומתמיד  בחיבורם  של אנשים שחורים לעולם הלבנים. אנחנו מכירים  את הסרטים:

"נחשו מי בא לסעוד" "הנהג של  מיס דייזי" "כחום היום" ו "מחוברים לחיים". באותם סרטים  הלבנים הם המרכז,השחורים

נילווים אליהם. כאן בסרטם של ניק וללונגה ופיטר פארלי התפקידים מתחלפים.

     הדמויות המרכזיות  בנויות על ספורם האמיתי של  דר' דון שירלי, פסנתרן ידוע משנות העשרים של המאה הקודמת,

המעסיק את הנהג  המכונה "טוני ליפ" להיות שומר ראשו  בעת שהם  נוסעים  בדרכי הדרום הגזעני של ארה"ב.

   שירלי  נולד ב-1927 מקורו מג'מיקה, ומגיל  10 הוא כבר  מופיע בבארים ובתי קפה.

סול יורק האמפריסריו האגדי מציע לו לעבור  מהסגנון הקלאסי  למוסיקה פופולרית  וכך הוא משתלב בכל הסצנה הפורחת  בניו יורק : הוא חובר ל"בוסטון פופס"  ללהקות ריקוד ידועות במטרופוליטן אופרה,ולדיוק אלינגטון.  גם איגור  סטרוינסקי וגם   גרשווין  מתפעלים מנגינתו.

    כשהוא  מקבל חוזה  עם חברת תקליטים  להופיע בכל רחבי הדרום הידוע באפליה הגזענית של שנות החמישים והשישים,

הוא מחליט לקחת את  ליפ      האיטלקי, חמום המוח ובעל  אגרופים ידוע.

    באותה תקופה  עוד בטרם היה   הווייז גם לא מפות דרכים, על הנהג השחור  היה להצטייד ב"ספר ירוק" בו כלולים הוראות

של "תעשה  או נכון יותר אל תעשה".

   דר' דון שירלי ששמו  האמיתי הוא :מהראשלה עלי,שם הלקוח  מהתנ"ך :למהר שלל חש בז,בעל אצבעות ארוכות,

המשחקות על הקלידים בעל  מראה ארוך ואצילי,דמות הפוכה משירלי האמיתי. אלא שלצופים  זה לא מפריע, הם נהנים

ממשחקו המצוין  המתאים  לאיש גלמוד, בלי משפחה, החוזר לביתו המפואר לאחר כל  לילה של   הופעה. ואילו הנהג טוני 

ליפ שמשחק אותו ויגו מורטנסן,   הוא טיפוס "סופרנוסי" מהיר חימה וקל  אגרופים.

    כששירלי מתרווח  זקוף על המושב האחורי  במכונית הארוכה  בלי סוף, הם מעוררים סקרנות מכל הרואים אותם.

ליפ לא מפסיק ללהג,פותח  את הרדיו בקולי קולות ותוך כדי כך  "מציג"     לפני הבוס שלו,את  גדולי הזמרים והלהקות 

של אותה תקופה, כי   שירלי שקוע בעולמו המוסיקלי הרחוק  מאותה  המוסיקה  הפופולרית הצעקנית.

   כשהם  העצרים ב"פרי ציקן" והפסנתרן לא יודע  מה לעשות עם העצמות, פותח ליפ את החלונות ומעיף אותם  החוצה,

כך עושה שירלי בהססנות ואחר כך  די בהנאה.   אולם כשפחית שתיה מועפת  החוצה אף היא , פוקד עליו   שירלי "תחזור ותרים את הפחית". כך האחד מלמד את השני.

    לקראת סוף  המסלול ותום זמן הקונצרטים, כשמסעדה יוקרתית בה היה  צריך  להתקיים קונצרט, מסרבים  לתת לפסנתרן לאכול, קמים השניים ועוזבים את המקום. 

    

הם מגיעים בדיוק לליל חג המולד ,כל משפחתו של   ליפ חוגגים יחדיו, ואילו  שירלי צריך  לחזור לטירתו  הקרה, נפתחת הדלת

ושירלי מגיע ומתקבל  בנשיקות  כיאה למשפחה  איטלקית.

    כשהבמאי  פנה לשתי המשפחות,של  שירלי ושל  טוני ליפ, לקראת  הכנת הסרט,משפחתו של שירלי סרבה למסור פרטים, אצל  ליפ ,הבן ניק וללונגה, השתתף בהכנת התסריט. למרות זאת  נראה כי הבמאי והתסריטן השאירו  מרחב לדמיונם של הצופים  באשר לטקסטים   המושמעים בין הנהג לבוס.

הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר