מס' צפיות - 252
דירוג ממוצע -
מה מהמשותף בין המוסיקה שהושמעה במאה ה-17 בסן מרקו בוונציה לבין מה ששמע
למה ששמעו וניגנו בלה-פלטה בבוליביה. תזמורת הבארוק ירושלים בתוכנית "מוסיקה מסן מרקו".
מאת: מובי דיק 19/02/19 (14:08)

    גילוי יבשת אמריקה התרחש בתחילת המאה ה-16, הנוצרים שהגיעו  באוניותיהם הביאו  איתם  את הנצרות שנכפתה על ילידי היבשת. המוסיקה שהיתה  חלק נכבד בטקסים  הכנסיתיים  נטמעה במוסיקה   העממית המקומית.

   בקונצרט של התזמורת הבארוק ירושלים עם הנושא המיוחד "מוסיקה מסן מרקו" אפשר למצוא השפעות מרחיקות לכת בין המוסיקה  שנוגנה והושרה בבזיליקות ובקתדרלות האירופאיות לבין המוסיקה הדתית העממית הדרום אמריקאית.  בדוגמאות המובאות בקונצרט זה  אנחנו יכולים  בהחלט לראות שבמאות הקודמות המוסיקה הדתית היתה משוחררת ועליזה  שלא כך  המיסות והרקויאמים הנשמעים כיום בכנסיות  ובאולמי  הקונצרטים.

    במסגרת פסטיבל " מוסטונן-פסט "טאלין תל אביב"  מביא לנו  המנצח אנדרס  מוסטנון עם  האנסמבל הורטוס מוזיקוס

(הגן המוסיקלי)  את מיטב המלחינים  שפעלו במאות ה-16 וה-17 בתפר בין הרנסנס לבארוק, יצירות שנכתבו או  פורסמו בוונציה ובוצעו בקתדרלת סט.מרקו   ע"י : ביאג'ו  מאריני, קלאודיו מונטוורדי, לודוביקו גרוסי דה  ויאדנה, ג'וספו גוואמי,

ג'ובני גבריאלי, ג'ורג'יו  מאניירו.   מאחר  וכולם חיו באותם שנים לבטח הושפעו זה מזה, כך שקשה לאוזן הבלתי מקצועית

להבדיל מי חיבר מה.

      המוסיקה של אז וגם כיום נעזרת בכלי התקופה  כעוגב, תאורבו, דולציאן, ויולה דה גמבה, ויולונה, צ'מבלו  וכמובן כנורות.

מאחר  ורוב היצירות האלה נוצרו  במיוחד למבנה היחודי של  הקתדרלה   הביצוע  מתחלק לקבוצות קטנות כעין מקהלות המפוזרות  במקומות שונים   בכנסיה ובמרחקים  זה מזה.

    המנצח והאנסמבל מאסטוניה נבדלו מהנגנים  הישראליים ע"י חלוקים צבעוניים רקומים, מוסטונן בשיער ארוך לבן, מנצח  בכנורו או  בקשת עצמה,חי את המוסיקה הקופצנית במימיקה ובשפת גוף המהפנטת את  הקהל  "לרקוד"    כל אחד במקומו הוא. 

  

  בעוד הטקסטים הלטיניים  מדברים על חטאים ומשבחים את ישו ומריה, המוסיקה  משדרת שמחה ואופטימיות כמעט בלי קשר

לכתוב.  וכך יש לנו בצד אחד  את ככר  מרקו בוונציה  כפי  שמכונה"סרניסימה" (הרפובליקה השלווה) עם אלפי היונים

ומגדל  הקמפנילה עם 5 הפעמונים, ומצד שני,בחלק האחר של  העולם, נוהר  קהל אחרי פיסלה של המדונה הנישא על כתפיים

בחוצות העיר לה פלטה בבוליביה, לרגל חגיגות "גבירתנו הבתולה מגוודאלופה"  עם מיסה בסגנון עממי, פיאסטה  קריאולה,

 שהן חגיגות    דתיות ספרדיות  המתרחשות כבר מתחילת המאה ה-16.

    ולנו המאזינים  בקונצרט זה ניתנה ההזדמנות להתבשם מהקולות שיצאו  מאותה קתדרלה בלב  וונציה עוד בטרם מליוני  התיירים המציפים ומשקעים עוד יותר את העיר.

הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר