מס' צפיות - 1356
דירוג ממוצע -
כל כך מ ע ט על כל כך ה ר ב ה
על הסרט "הבאוהאוס בן 100" שהוצג בפסטיבל "אפוס 10"
מאת: מובי דיק 30/03/19 (17:02)

     אלה היו ארבעה  ימים גדושים מכל טוב   שהניב מוזיאון תל אביב,  ארבעה  ימים  עם הקרנות חד פעמיות  שלא נחשפו

עד כה  בישראל. הסוגות השונות כמו אדריכלות, אמנות פלסטית,תיאטרון,קולנוע על קולנוע,מחול ומוסיקה והקהל  יכול היה רק 

להצביע לעבר     המבחר של 48  אירועים    ה"ממתקים" שקרצו "קח אותי, טעם ממני".

     אני במקום להתביית על "בסקיאט" או "ז'אק ברל:השגעון לחיים" או אולי "מכתב לתיאו" בחרתי ב- "הבאוהאוס בן  100".

   המילה הזו  המהלכת קסם לכל מי שמחשיב עצמו  כמבין  באדריכלות, יכול היה לשאוב מידע שהגוגל או ספרים  לא  יכלו  לעשות זאת,  הסרט הזה  היה אמור לחדד את   התקופה, את הרוח המיוחדת של  קמפוס לאוטופיזים, לחזות  בפניהם של  המורים  המצוינים  כוולטר גרופיוס, אוסקר שלימייר, ליאונל פייניגר,פול קליי, מרסל ברויאר, יוסף  אלבארס, ווסאלי קנדינסקי או המורה  הנשכחת לטקסטיל  גונטה  שטולזל, לא ראינו אף אחד מהם למרות שהארכיונים   מלאים בהם.

    הכל התחיל בוייאמר בשנת 1919, בכיכר הגדולה  ניצבים  על כנם  פסליהם   הגדולים של גטה ושילר המשקיפים על כמה

מבנים שנשארו  מבית הספר ומשמשים היום כמוזיאון  מוזנח. בשנת 1933 בין שני מלחמות העולם  המוסד עובר לדסאו.

    ומה  הצופים ראו בסרט לפי עבודה של נילס בולברינקר ותומס מילש, ראינו   בעצם  ציטוטים  בהחלט שוליים מהמורשת 

הבאוהאוסית: בית ספר  בסטוקהלום בניהולה של רוזאן  בוש,המתגאה  בחללים הנותנים לכל תלמיד אפשרות של התבודדות, קבוצות קטנות של עשיה משותפת  של  ילדים. ראינו  דוגמאות   בודדות של תרשימים גאומטריים של אוסקר  שלימייר

לפיהם נבנו המודלים בצבעי לבן אדום וכחול, ותנועות הריקוד הזויתי. ראינו כמה קוביות מודולריות  לפיהם עיצב גרופיוס בשנת  1923  את בתי הטור של" המאסטרים ".

   ראינו איך הסיסמא "נחיצות לא מותרות"  שהנחתה את הקוו של בית הספר , הופכת בתהליך של שרטוטים לפיהם יכול  כל

קונה   לרכוש דרך האינטרט  חלקי ריהוט ובמו ידיו לבנות  את  הפריט, עידן שלא ידע את  "איקאה", ראינו איך בתוך

קרוון  ישנה קוביה של כ-6 מטרים  המאפשרות לאדם   בודד לחיות בסכום של  100 יורו תוך  שכל האלמנטים ההכרחיים

כמו שולחן,מיטה, ארון, נשלפים מתוך   הקירות או מהרצפה.

   וכדי לעבור לחלק בו מנסים יוצרי  הסרט להעביר  את  רוח היצירה של  הבאוהאוס לכדי ימינו  אנו, הם מתמקדים  בדיור הפבלות של   קארקס בוונצואלה, כך שאולי  המושג "אמנת אתונה" תתרום משהו לידע  שגרופיוס וקורבזייה  עברו בכמה בירות  באירופה כדי לנסות ולעצב  ערים גדולות.

   כך נמנע מאתנו המראה  של  עבודת אריגה,    או של  קרמיקה מיוחדת,שנוצרה בבית הספר, או לראות יותר מהדמויות הגאומטריות  שיצרו   שלימייאר וקנדינסקי     שלפעל לפי ספרו "נקודה וקו למשטח".

   ומה רע  היה אם יוצרי הסרט היו מביאים כמה   צילומים מהבתים שנבנו   

בישראל  ע"י אדריכלים שלמדו בבאוהאוס והביאו  את  הרוח  של   אז לכאן. ולא  יפלא הדבר כי שמעתי פי מורה דרך  בברלין  שהסביר לקהל  שומעיו  "מי שרוצה לראות את סגנון הבאוהאוס האמיתי,יגיע לתל אביב העיר הלבנה".

הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר