מס' צפיות - 1310
דירוג ממוצע -
מריה קאלאס- אגדה ואישה
במסגרת פסטיבל מדיטרנה. הסרט "מריה קאלאס במילותיה". במאי טום וולף,קאופרודוקציה :איטליה, יוון,צרפת.
מאת: מובי דיק 20/06/19 (13:45)

   "בזמן שהמילים נגמרות, נכנסת המוסיקה" אומרת מריה קאלאס,אייקון תרבותי של המאה  ה-20, מי שהיתה והינה הזמרת האופראית הגדולה ביותר  של  הזמנים המודרניים.

    בסרט נדיר זה אפשר  לראותה מזויות שונות, מאחורי הקלעים,בחזרות,בעת  האופרה, מוסרטת  ע"י מצלמות מעריצים   של 8  מילימטר ושל צבא פפרצ'ים על  המצלמות המסורבלות שלהם.

    קאלאס נינוחה מול המראיינים האמריקאיים הידועים ביותר של התקופה, מפלרטטת קלות,בנינוחות, אמונה על כל השאלות הטריויאליות, עונה  מה שנוח  לה  ובעיקר  מודעת לזיויות הנכונות של המצלמות.

  "נולדתי באיטליה,גדלתי בניו יורק בתקופה בה שלטו השחקניות דיאנה שור ושירלי טמפל, אבל אני התמקדתי כבר מגיל 8 בלימודי הפסנתר והסולפאז'"   שואל המראיין "איך היתה ילדותך" אבל היא עוקפת אותו  בתשובה סתמית "לא היתה  לי ילדות מופלאה". בזמן המלחמה נתקענו ביוון ובגלל גילי הצעיר 13, לא יכולתי להתקבל לקונסבטריון,     אבל עם  שקר קטן הצלחתי ".

    בעלה הראשון היה מנגיני בטיסטה שלא רואים אותו כמעט בסרט, הוא לא מוזכר עד  לזמן שהיא מחליטה להתגרש ממנו ואז פורצת סערה של  התעסקות ברכילות ובמשפטים שהם ניהלו. 

   כל זה לא העיב על חייה המקצועיים עד לתאריך  2 בינואר  שהיה קו פרשת  המים לגביה. "זה היה בזמן שהייתי צריכה לשיר   בבית האופרה  ברומא את "קסטה דיווה" מהאופרה "נורמה" של בליני.  זה היה במלחמה  ואני קבלתי חדר אפל וטחוב

שקור נכנס  דרך חרכי הדלת והחלון. התקררתי ,הסתבר שהיה לי ברונכיטיס. הכדורים   שקבלתי לא עזרו לי לעבור בשלום את   כל  האופרה, ולמרות שידעתי שהמלחין  בליני נמצא באולם,  הייתי חייבת להפסיק. אז החל  הלינץ' ,ביקורות שליליות,קהל זועם שלא שכח את התקרית במשך שנים.  נזכרתי במילותיה של ויולטה מהאופרה "לה טרוויאטה"  :כל תקווה נגוזה".

   הרומן שלה במטרופולין  הופסק בגלל חילוקי דעות עם המנהל," רציתי לשיר  אופרות חדשות ולא לחזור בלי סוף על הרפרטואר הרגיל ". במשך  9 שנים היא פרחה,הידיד ,המאהב היווני  אל הספנות אונסיס החזיר לה  את  האדמומיות  בלחיים. היא היתה מאושרת למרות שויתרה על משפחה וילדים למען האמנות. כמו"כ היא מוותרת על  אזרחות אמריקאית ומקבלת עליה אזרחות

יוונית רק כדי להיות עם אונסיס. אבל הוא  מפתיע אותה, מתחתן עם ג'קלין קנדי. שוב אכזבה  המשתווה ל-2 בינואר ההוא. 

    השנים  חולפות, האופרות  מושמעות בכל בירות אירופה ומחוץ ליבשת, עדיין  ההופעות מושכות את כל המי ומי, המלך אדוארד שהתפטר,המלכה מרי ובתה אליזבט, הפרוות והיהלומים, גודשים את   היציעים המוזהבים . ב-1970 היא מתיישבת בפריז.

חוץ  מהסרטת "מידאה"  בטורקיה, היא ממעטת לצאת ולהופיע, אונסיס חוזר אליה, מכה על חטא.אבל שנותיו מסתיימות.

ההובי שלה כעת  הוא לאסוף מתכוני בישול ולימוד נגינה בפעמונים. בגיל 53  בפריז,שירת חייה נפסקת.

    המיוחד בסרט זה שלאורכו ברקע נשמעת מוסיקה מהאופרות, האריות המושרות מפיה כמו  מ- "נורמה" "לה בוהם" ו"כרמן"

מתחילות ומסתיימות באין מפריע. וכשאתה רואה את  הג'סטות המינימליסטיות הנילוות לקולה אתה מבין מה זאת זמרה נכונה שלא זקוקה לשום מאניירות.

הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר