מס' צפיות - 1915
דירוג ממוצע -
אני, אדון עמית סגל, לא מוכן להכיר בשואה כתבוסה לאומית
מאת: zvidoc 01/05/08 (08:52)

יוצא ובימים קשים אלו אשר כמו כל שנה אנו מתייחדים עם קורבנות השואה, חללי צה"ל וטרור, בא לו חכמולוג ומנסה להטיף מוסר לאומה היהודית בצורה הגובלת בגסות ובחוסר ידע משווע. אני סבור כי כוונתו תמימה אך שגיאותיו בהבנת בנושא חמורות מעין כמוה ופרסומם פגע בזכר הקורבנות, בניצולים ובדור שני וכל אשר מכיר בשואה כמעשה בו המילה השמדת עם, היא שיא  של כל הזמנים.

 

אדון סגל היקר, קצת פחות יקר עתה, ע"מ לנסות להבין את הבלתי נשגב מבינתנו, דור הצברים אשר ראה ורואה את מלחמות ישראל, חוסר ההבנה שלך כי במשך כ- 60 שנות דורת לא היה ליהודים כמעט באופן מוחלט, כל אפשרות להרים ראש , לנהל מדינה עם צבא, לחלוק בעבודת האדמה ולהרגיש בני בית במקום בהם הם חיו, יש צורך לקרוא מעט ולו אפילו רק על המאה 18-19 של יהודי אירופה.

 

יצא לי לקרוא לפני שבוע ספר אשר כתב האיש אשר הציל פיזית ונפשית את אבי ז"ל ואת חבריו ומאוחר יותר לחנך באותה מסגרת גם את אימי , תיבדל לחיים. איזאק פוגאטץ' ז"ל, היה מחנך דגול וסופר והוא כתב באחרית ימיו ספר על מנדלה מוכר ספרים, אשר נפל לידי וכאמור קראתיו לאחרונה: ע"מ להכיר את מנדלה מוכר ספרים ואת שלום עליכם ככותבים אידיאיים ועבריים, הוא מקדיש פרק היסטורי ארוך בו הוא סוקר את אורך חיי היהודים תחת הצארים הרוסיים בין המאה ה-18 עד תחילת המאה העשרים. תקופה בה היהודים, בפקודת הצארים ויועציהם, סבלו מפוגרומים, חוקים מגבילים מעין כמוהם, הרחקה מיישובים חקלאים, הרחקה מאזורי גבול.

 

הגבלה חופש הפולחן ושליחת קטינים לשלושים שנות שרות צבאי בהם רובם מתו בגלל תנאים מחפירים, בקיצור רצח עם איתי , אך בטוח ודריסת כל ניסיון להרים ראש., אחרי המהפכה הרוסית המצב משתפר אך ורק לאלו המוכנים להיכנע למשטר החדש אשר מגביל בעצם את חופש הפולחן ומגלה קבוצות שלימות לחינוך!, באותה תקופה קורים דברים דומים בארצות מזרח אירופה האחרות ורק בגרמניה יש קצת רווחה לאלו אשר נוהגים בצורה הדומה לבני המקום.

 

בתנאים אלו רוצה אדון סגל להחזיר את ההיסטוריה אחורה וללמד את הנספים, הניצולים, לוחמי הגטאות והמחתרת איך היה צריך לנהוג???

 

אני מתפלא על תגובתי החריפה, מאחר וגם אני בתור צבר, דור שני לשואה, לא הייתי גאה כל כך בעמי עד אשר החלתי לחקור את תולדות הורי ומשפחתם.  לאחר ובני השתתף באחת המשלחות הגדולות לפולין העניין רק גבר.. זו אקטואליה פשוטו כמשמעו.

 

במלחמת ששת הימים הייתי בן 12 וחפרתי שוחות בבית ספרי בנתניה, כאבתי כבר אז את מסכת שירי הניצחון והתיגר, מצאתי בהם פגם לאור חינוכי גם בבית וגם בבית הספר. המציאות תפחה על פנינו במלחמת יום-כיפור, המלחמה "שלי" בה גויסתי ונשלחתי לסיני בלי טירונות יחד עם כל כיתתי, ללמדך איש צעיר: רק אחרי מלחמת יום כיפור התחלנו לשמוע את סיפורי השואה מפי הניצולים, זו הייתה תופעה עולמית, הופיעו הרבה ספרים בעברית אנגלית צרפתית וגם גרמנית, תהליך הנמשך עד עתה.

 

מסקנה מכך: טראומה אחת משחררת טראומה קודמת וכך זה תמיד היה. אנשים אשר גויסו והשתתפו במלחמות או סתם שירות צבאי ,נכנסים לשיח לוחמים" כשאר הצבא כבר הרחק מאחוריהם  ולא אדון סגל ישנה עובדות אלו.

 

אני סבור כי דרישותיך להקים יד ואתר למלחמות ישראל הוא לגיטימי, אך אינו עומד בשום פרופורציה עם זיכרון השואה וכל אשר קדם לה. ההנצחה הכי חשובה היא עצם קיומינו, ולמרות כי גדלתי בבית ציוני, השנים האחרונות והתנהלות המדינה עשו  את שלהם ואיני שרוף בלתי תקין על מדינתנו, אך דבריך הלא נכונים ולא צודקים מעוותים את ההיסטוריה וגורמים לי להגיב כאילו הייתי הציוני הבלתי מתפשר..

 

אפשר לקרוא גם את כתבי בנושא בימים האחרונים:

 

https://www.parshan.co.il/index2.php?id=1422&lang=heb

https://www.parshan.co.il/index2.php?id=1413&lang=heb

https://www.parshan.co.il/index2.php?id=1388&lang=heb

https://www.parshan.co.il/index2.php?id=1387&lang=heb

הכותב הוא דור שני לשואה , בן למשכילים אקדמאים, מכונאי בדימוס, מדריך יישומיי-מחשב בפועל. אוהב מוסיקה קלאסית, ברוק רנסאנס ומודרנית. קורא-תולעי בשלש שפות ובעל דעות שמאל מתון - http://forum.kan-naim.co.il/viewforu

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה התקבלו 3 תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
1.
לא חושב שהבנת את דברי סגל
יצחק 03.05.08 (09:29)
2.
נראה לי שהוא הבין טוב מאד ל"ת
דורה 03.05.08 (17:24)
3.
לא אתייחס פה לשגיאות הכתיב המרובות
חנה אייזנמן 03.05.08 (21:57)