מס' צפיות - 159
דירוג ממוצע -
חלומייס ומחויילס (חלומות ומחולות) מחזור שירים בעברית מילעלית
ערב ליום הולדתו ה-132 של המשורר יעקב שטיינברג
מאת: מובי דיק 01/10/19 (18:11)

     מחזור שירי " לילות קיץ"  של ברליוז ,מילים תיאופיל גוטייה. 

     "מסע החורף" ו"הטוחנת היפה" של שוברט,מילים וילהם מילר.

     "4 שירים אחרונים" של ריכרד שטראוס,מילים הרמן הסה ואייכנדורף.

     כל אלה ועוד  הינם לידר של מלחינים ידועים, אבל אצלנו  בסוף ספטמבר השנה, נולד מחזור שירים  משלנו "מחולות" מילים יעקב   שטיינברג,  מוסיקה דורי פרנס.

     בישראל סוגה זו לא נפוצה למרות שפאול בן חיים,יחזקאל בראון ונועם שריף נגעו בה, אבל "מחולות" יוצאת דופן כי כתיבת הטקסטים בעברית בהברה אשכנזית אינה מושרת אלא מדוקלמת, כל אלה  עשו  חיים לא קלים למלחין דורי פרנס,מוסיקאי,איש תיאטרון שהבין שלפניו שירי תוגה ועצב "איכשהו  לא היה לי קל איתם. הלחנתי גירסה ראשונה  ב-2005 ורק ב-2018 הוצאתי

אותם מהמגירה" כך פרנס.  רק כששמענו  בערב הבכורה את המחזור "מחולות"  הבנו מדוע היה למלחין מחסום ראשוני

לברור מתוך 35 השירים   11 מהם. השירים ספוגי עצב,בין קיץ לסתיו, שירה העוסקת  בחיים  ומוות בעולם נחרד, שירים  שמקורם  במרחב סלבי,שדות שלג, שירים שנכתבים בעט  נובע, הנוגעים   בקצה שמחת החיים, במחולות, אולם  שטיינברג

עצמו  נשאר בפינה  וצוחק צחוק  ספקני. יחד עם זאת הם נקראים "מחולות" ולא  "קינות".

    החיבור  של המוסיקה עם דורון תבורי,בריטון,הוא העושה את ההבדל בין לידר מושר לבין ביצוע הטקסט העברי בהברה

אשכנזית, שכמעט  היא עצמה  הופכת למנגינה.

    מי היה שטיינברג שחי בין ראשית המאה ה-19 לסופה. משורר שחי בקרבנו באותה שורה של משוררים וסופרים עבריים:

ח.נ. ביאליק, שאול  טשרנחובסקי, זלמן שנאור, י.ל. פרץ, סוקולוב. שיריו חוללו הד במאמרים רבים כשל: דוד שמעוני,קשת

ישורון, מתי מגד, אברהם קריב, אשר ברש  ודן מירון. יחד עם זאת נראה כי נשכח  והתפוגג.

   טוב עשתה  לילך  נתנאל דוקטור לספרות שהאירה  את עינינו בסקירה  ובדיבור שירי ורך,אודות  נער בן  14 שעוזב  את

הבית   בטריקת דלת כשבכיסו שירו הראשון  :"מעולם לא היה שלום אמת ביני לבין אבא" שיר בתולי שהינו תוצאת טראומה

מילדות. ספרון דק ומרופט של שירי יל"ג שגילה אביו בחדרו. ספרון זה נחבט ארצה ונדרס ע"י אביו בגסות,מקרה שחורט  ואורג את  חוטי העצב והדכדוך  של שיריו מאז. ואי אפשר שלא להשוות את חותמת  הטראומה  הזו גם אצל  פרנץ קאפקא הסוגר

אחרי שנים חשבון עם אביו במכתבו אליו  בספרו "יונה שעל הגג".

   כשקבוצת הנגנים  מתזמורת הקאמרית הישראלית תפסו  מקומם וכליהם, ליד הפסנתר המלחין דורי פרנס וליד המיקרופון

דורון תבורי, ניתן האות ולאט לאט המילים, התנועות הריקודיות והמוסיקה  הנשמעת מוזרה  כמעט א-טונלית, מחלחלת לקהל השומעים, הראשים מתחילים לנוע מצד לצד, האצבעות  מטופפות. גם  הגליסנדו הצורם של הכינור מפציע  ומצביע על  המוות 

עם קלשונו,דמות מקובלת וידועה   בתחריטי הנחושת של אמני  הרנסנס.

  גם המילים המוקרנות ליד ציוריה של בתיה קולטון, מחזירים אותנו לאוירת  הנכאים המותארים  בציוריהם  של אוטו דיקס  וגורג' גרוס, אלה השנים שהתרחשו  גם על יעקב שטיינברג  בנדודיו מארץ מולדות לארץ ישראל.

הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר