אני לא אדם דתי, וגם לא אדם מאמין. כך יוצא, שכל שנה ביום כיפור אני מוצא את עצמי מנצל את הזמן הנועד לחשבון נפש לעשות דברים אחרים. מעבר למפגש החבר'ה המסורתי של ערב יום כיפור (שהופך לדליל משנה לשנה, וזה עצוב), אני לוקח את הזמן ומתעל אותו לכל מיני השלמות. גמיעת עמודים רבים בספר, למשל, או צפייה בסדרת טלוויזיה שעוד לא יצא לי לראות. לפני שנתיים עשיתי את זה עם ‘המשרד' האמריקאי. העונה הראשונה שלה קצרה מאוד, והושגה מבעוד מועד. המחשב עבד שעות נוספות על להריץ את כל הפרקים, כמעט ברצף.

הקטע עם ‘המשרד' הוא שלא מדובר בסדרה ש"יורדת" מהר. את העונה הראשונה ראיתי כדי להעביר את הזמן, והיא לא הפילה אותי מצחוק כמעט אף פעם. היא הייתה נחמדה, משעשעת לפרקים, ומאוד זורמת, אבל רק בפרקים הראשונים של העונה השניה נפל סוף סוף האסימון. ברגע שמתרגלים לדמויות ולקצב, זו הופכת להיות הסדרה הכי מצחיקה בעולם. בנוסף, היותה אחת הסדרות היותר אנושיות ונוגעות ורגישות שיש בטלוויזיה כיום מוסיפה לה לא מעט.

הפרק ששודר אתמול בארה"ב, שחתם את העונה הרביעית, היה נהדר. ספוילרים אחרי הביפ.

לפני שראיתי את הפרק, הייתי בטוח שבסופו יקרה אחד משני דברים: או שג'ים יציע לפאם להתחתן איתו (והיא תסכים, כמובן), או שהם יפרדו. הקשר הקסום של שתי הדמויות האלה עוקב אחרינו כל הסדרה, ובדרך כלל בסופי עונות היוצרים משחקים איתו קצת. אחרי הפרקים האחרונים, שעסקו לא מעט בהצעת הנישואין המתקרבת של ג'ים, ההרגשה היא שהשינוי הבא ביחסים האלה צריך להיות הכי גדול שאפשר. הכל או כלום. נישואים או כלום.

נו, מסתבר שטעיתי. ההצעה אכן התקרבה במהירות ככל שהפרק התקדם, וכבר באמצע הפרק ג'ים חשף למצלמה שבמהלך מסיבת הפרידה לטובי הוא הולך לעשות את זה, מה שלמעשה הדליק נורה אדומה והבהיר שכנראה משהו הולך להשתבש (אחרת ההצעה הייתה מפתיעה גם אותנו). השיבוש, כדרכה של המשרד, היה דווקא קומי: ג'ים תכנן את הרגע הרומנטי המושלם, ושניה לפני שהוא הציג לפאם את הטבעת אנדי "גנב לו את הרגע" והציע נישואין לאנג'לה. מסתבר שהוא הולך עם טבעת בארנק כבר שש שנים לכל מקרה שלא יבוא.

ג'ים כמובן וויתר על הרעיון. מה שגרם לפאם, שכבר ראתה את זה בא, לתיסכול רב. שלא, לא הוביל, כפי שצפיתי, לפרידה. אבל כן מעיב קצת על הקשר הזה, במיוחד עכשיו כשפאם בדרכה לניו-יורק. לא אתפלא אם נקודת הפתיחה של העונה הבאה תהיה כשפאם תחזור מהלימודים שלה עם חבר חדש כי ג'ים לא שאל בזמן. מה שיהיה בעיקר מעצבן, כי נו, ברור שהזוג הטלוויזיוני הזה הוא הכי מוצדק והכי צריך להיות ביחד מאז דילן וקלי. אבל נו, טוב, אם הם יתחתנו לא יהיה לקשר הזה לאן להתקדם, וגם זו בעיה לא קטנה.

אפשר לדבר עוד קצת על מייקל, שממשיך להיות הדמות הכי מעוררת אמפתיה בטלוויזיה. הוא מגלה שג'ן, האקסית שלו, בהריון ושהעיבור נעשה כשהם היו ביחד, אך לא ממנו. ג'ן, מסתבן, עברה הפריה מלאכותית כי היא פשוט "לא סמכה" על הגנים של מייקל בשביל הילד שלה. מייקל, שהחלום הגדול שלו הוא להקים משפחה, מקבל את זה בסופו של דבר, ומעדיף לחזור לקשר האומלל עם ג'ן כדי להיות "כמעט אבא", מאשר לצאת לדרך חדשה ואיטית עם המחליפה-של-טובי, שתוכל להוביל לשברון לב נוסף.

שאר העלילות של הפרק היו נהדרות גם כן. טובי עוזב, פיליס מארגנת מסיבה נהדרת, אנג'לה אומרת "כן" לאנדי רק כדי לגרום לדווייט לקנא (+מין במשרד), מייקל מתאהב כצפוי במחליפה של טובי (שדווקא נראית כמו בחורה טובה, ומעונינת במייקל בחזרה). הכל היה טוב, ומצחיק, ואנושי כרגיל. הקטע הכי טוב היה היחס לקווין, שהוצג למחליפה של טובי (איך קראו לה?) כבחור מפגר. זה הוביל להמון המון סצנות עם קווין, שזה כשלעצמו לא יכול להיות רע. אם היה רק עוד קצת מקריד בכלל הייתי מתמוגג, אבל גם הקצת שהיה היה מספיק.

ה"אה" היחיד שיש לי מסיום העונה הזאת שהוא לא היה משמעותי מספיק. העונה הקודמת, שהסתיימה בטון המינורי אך הכל כך משמעותי בו ג'ים נכנס למשרד ומזמין את פאם לצאת איתו, עשתה כל כך טוב ללב (כמו שסוף השניה, עם הווידוי הכושל של ג'ים לפאם, עשתה רע), ובאמת שציפיתי שהיוצרים יכוונו לרמה הזאת של סיום. במקום זה, ההתרחשויות נשארו פחות או יותר באותו מקום: פאם וג'ים מרוצים אך מגמגמים בדרך להצעה, מייקל עושה שטויות כי הוא איש טוב מדי (אם כי חסר טקסט ואחיזה במציאות), אנג'לה ודווייט ממשיכים את הקשר המוזר שלהם בדרכים-לא דרכים. השינוי הכי גדול שעבר על דמות מסויימת היה דווקא על ראיין, ואותו ראינו רק בתוך קטע יוטיוב של חמש שניות.

ועדיין, פרק נהדר, הכי טוב מאז חזרת הסדרה משביתת התסריטאים. עכשיו צריך לחכות רק כחמישה חודשים ארוכים עד העונה הבאה.

עוד בבלוג זה לחלשים