בשורה הראשונה בקדמת הבמה יושבים כבוד השופטים : 

רן דנקר,קרן פלס,. שירי מימון, נינט טייב, לוי איתי וזקן השופטים אסף אמדורסקי. לפני  שהמתמודדים מגיעים לבמה הם עוברים מאחורי הקלעים  "אודישן"  של צחוקים ודחקות עם זוג הליצנים  רותם סלע ואסי עזר.  יש מי שמגיע סולו ויש עם  חבורה המחבקת אותו מראש  או שהם יוצרים חומת ניחומים אם   הוא לא צלח. 

    מאחר  וכל עונה מתחלפת  בשופטיה, יש לנו אפשרות ליהנות ממסלול תצוגת מלבושן של השופטות. עכשיו  אפשר  בראש שקט לתהות איך ועל סמך  איזה מטען   מקצועי כל אחד מגיע לכאן להכריע את עתידו ומזלו של  המתמודד.  השופטים כולם זמרים מי פחות  ומי יותר פעיל במדיה  השירתית ויצטרך  לגייס את כל הידע והנסיון שלו כדי לשפוט בלי משוא פנים.. האם   אמרנו בלי משוא פנים ? כמובן  שישנם אלמנטים שמשפיעים הן על השופטים והן על  הקהל  שמרים   את מדד   ההצלחה בסרגל  שבצד המסך. מראה חיצוני, בטחון עצמי וקול חזק קורע אוזנים  ואם אפשרי  גם  סלסול  בנוסח תימני יעזור.

    ליקטינו   אסופה של    משפטים החוזרים  על עצמם  מפי כל השופטים :"ילד בן  17 ששר כמו  בן 100". "הגוון של הקול שלך מאוד מיוחד" "כדאי שתחכה עם הקול שלך כי כפי שזה נשמע נראה כאילו  משהו שם אצלך עדיין לא יציב " "תהיה  אמיץ "

 "משהו מאוד נקי," "יש לך משהו שופע כמו מעין שופע" "תני לגוף שלך להשתחרר"  "פול האוס" "חשתי שאתה אמן   בהתהוות ,בצוע ממש מקסים,האמנתי מהרגע הראשון שאתה שם את הלב שלך על השולחן"  "מהממת ממש מהממת" "יש לך  מרצדס בגרון". "איזה קול  בריא  יש לה אני חולה על זה". ויש פתאום הבלחה  של אחד מהשופטים שנזכר במה למד או שמע ואומר  משפט  חריג מבין כל   האוסף  הנ"ל :" בנמוכים היא לא היתה טובה,הסולם היה נמוך  בשבילה".

    ויש  את תופעת ההצבעה,  לא פעם אתה רואה  שכל אחד מגניב  לעבר חבריו  מבטים  כדי  להרגיש מה  השכן שלו חושב, ובתנועת  ראש הם  נדים ואולי גם מצקצקים בלשונם. ואיתי  בתנועות  של  "שופוני" מניף  את זרועותיו או  עולה  על השולחן  רק כדי  "לרמוז"  עד כמה הוא מרוצה מהזמר  המתחרה. וכשהוא נוכח  שהוא היחיד שלחץ על כחול  והשאר בהחלט  השתמשו באדום, הוא זורק לעבר  שירי "אני בהלם ממך איך לא העברת אותה". ובין לבין הוא זורק כלפי הקהל "תן בראש אחי,דוקטורים  יאללה תרימו את המסך"        ויש שמגיע מתמודד החורג מהנורמה של  שיר שכבר נלעס בפי אחרים, והכל  מקבל  וויברציות אחרות. כפיר זמר מחאה  מביא את שירו  מתוך חייו הוא "סרט פשע" . ובשלב השני הוא מפציץ  בשירו "אש" הנסוב על נער פיליפיני העומד לפני גרוש  מהארץ וזה הזמן להוזיל דמעה. ובעוד כפיר זועק "אני אמות בשביל שאתה תהיה כל מה ש..."

נינט הספינקס היפה  מזילה דמעה גם איתי משפשף את פניו "איזה חמוד הוא" ממש משפט מכונן. ורק דנקר שאינו מכביר מילים  חורג ממנהגו "רוצה להתנצל בפניך, טרקת אותי כפיר, אתה אמן ברמ"ח אבריך "  ואיתי מוסיף "חשוב שאדם כמוך יקבל את הבמה,זה היה מדהים אחי".

    וזקן השופטים מועיל בטובו בין חולצת ארמני ושפע השרשרות לצוארו להוסיף מחוכמתו "הפקה מעולה ,חשוב שמישהו

יפיק ויעבוד אתך על הטקסטים". סוף סוף    אמדורסקי  נעתר  להעבירו  וגם מסכים לקונפטי.

   ועכשיו זוכרים את "בלי משוא פנים?" מגיע אליאב  זוהר, מי זה" מאיפוא   זה צץ?, אליאב כמובן ששמו של אביו הולך לפניו, אביו?  מיקי זוהר זוכרים?  במבחן שלב  ב'  שיריו   "מיכל" ו"פתחי לי חלון"  הספיקו להרעיש את   הרשתות החברתיות

וכאילו התגלה בישראל קרוזו הגדול  או לוצ'אנו פבארוטי, וים של כחולים  מיד  מופיע וזוהר על שולחן השופטים כולל הכחול של אמדורסקי.

   וזה הזמן  להתגעגע לאביב  גפן המקצועי השופט בלי משוא פנים והעומד בלחץ חבריו לשולחן השיפוט, כי זו האמת  המנומקת שלו  ואין בילתה.