התוודעתי לכתיבתו של  קורמאק דרך ספרו "ארץ לא  לזקנים" . כבר מתחילת הקריאה אתה מבין שכאן יש לך סגנון כתיבה כאילו נכתב מראש כתסריט לסרט. (ואכן האחים כהן  ישתמשו בו   לעשית סרט ).

     הדמויות גבריות,נוקשות מסוג  "גבר גבר", המשפטים הבודדים שהם מחליפים  ביניהם  קצרים ועיתים אף בספרדית, בלי מרכאות,בלי לציין מי הדובר   ולמי הוא פונה, ובכל זאת העלילה קצבית. אתה  מרגיש שהגעת   לסרטי המערב הפרוע,בוקרים  במגפיים, פנצו זרוק על שכם וכובע רחב שוליים.  אלה   גברים קשי יום,בודדים, טיפוסי  שולי החיים,בין מריבות, קטטות וכמובן מחוברים לכלי הנשק שלהם.

   גיבור "כל הסוסים היפים" הוא ג'ון  גרידי קול, בן  16,מעיירה קטנה מדרום טקסס, העושה דרכו עם חברו לצפון מקסיקו.

 אין הוא משאיר מאחוריו משפחה : סבו נפטר, אביו חזר מהמלחמה  אחר ממה שהיה כשיצא אליה, אמו מפתחת קריירה של 

שחקנית, את החווה  שהשאירו בידו אינו מסוגל   לנהל, וכך  הם  יוצאים רכובים על סוסיהם  למצוא עבודה, תוך כדי מצטרף אליהם  נער מוזר , מבלי שהתבקש , ומביא עליהם   צרור צרות.

    מקסיקו ארץ קשה,מדברית, מזמנת על  דרכם  טיפוסים פורעי חוק, אנשי ממשל רקובים  שיורים  באנשים  מבלי שיקחו אחריות על מעשיהם. הנער שנדבק אליהם נורה מאחורי  השיחים, ואת סוסו לא ראו מעולם יותר. הם מגיעים לאחוזה  שם מקבלים  עבודה  בטיפול סוסים, וג'ון מצטיין באילוף סוסים. בתו של  בעל האחוזה אלחנדרה, היא  מושא לאהבתו של הנער ג'ון, המבטים שהם מחליפים  מעידים שיש קשר כלשהו ביניהם,  כל זה  הוא כנגד  רצונם של האב והסבתא.  שני   החברים   נתפסים בעילה כלשהי  ומושלכים לכלא הנורא שם כל   דאלים גבר. גו'ן  רוצח  אסיר  כשהנרצח פתח בקטטה.  השופט  אדם נאור,שומע   בקשר רב את  טענותיו של גו'ן   משחרר אותו ואף מזמינו לביתו כדי לשמוע בנחת את דבר  טיפולו של הנער בשני פצעי ירי  שפגעו בו.  "כשאני מסובב את הרגל  זה מאפשר לי לראות את מקום הכניסה של הכדורים. נגררתי בכאבי תופת, ניקיתי בחולצה רטובה את המקום ואז  ראיתי את  המקום  נקי וברור. העברתי מקל בין שתי מסגרות המתכת של  קת האקדח שלי, העברתי אותו מעל מדורה  ואחר שהיה מספיק חם הנחתי את  הקנה  על הסלעים  וכך כיוונתי אותו ישר לתוך החור, אותו התהליך עשיתי גם לפצע השני ".

   זה רק אחד מהתיאורים הבלתי יאומנו שאתה קורא ומפנים ומבין  שאולי הסופר התחייה בכל המצבים  בו הוא מביא לפנינו.

   פרט לתיאורי הטיפוסים שהם  נתקלים בהם אנחנו  עדים  לסוסים  שיש לג'ון קשר אליהם, הם   מכונים בשמות  חיבה ודאגה אין סופית, ואיך ג'ון משקיט במילים של חיבה את  הסוס  "גוחן כלפי הסוס נמוך נמוך לאורך צוארו  משמיע לו   משפטי זימה בלחש בעודו חולץ את מגפיו בבעיטה ומזנק על גבו. החיה עומדת ברגלים פשוקות מורכן כשהנשימה  נכנסת לתוכו ויוצאת ממנו באוושה".

   נער עם כל כך  חוכמת חיים שנפגש עם  רוע, חוסר צדק וגעגועים  למשהו  שאינו מבין למה. תיאורי הנוף המדבריים עם השקיעות והזריחות  משאירים את גיבורי הספר להימוג  , כשאתה מבין  שגם בספר הזה, אין סוף לסיפור, הם  נבלעים בחוסר

פתרון,  משאירים את הקורא לנפשו.