אשקלון מוכרת כעיר מתפתחת המכפילה את  מספר תושביה,מתהדרת במליוני עצי תמר,בכיכרות  ופיסול סביבתי. האם היא יכולה להיקרא עיר תיירותית ותרבותית?

    נראה כי סעיף זה אינו נמצא בראש מעייניה : קולנוע אחד, תערוכה אחת מוצגת  בבית העם  פעם בשנה  ובשבת הדלדות נעולות. מספר  בתי קפה ומסעדות   שחונות במרינה ובכמה אזורים, לא פועלות בשבת.

   אז נשאלת השאלה על מה נסמכת העיריה ? כן,  צמחיה משובבת עין, כיכרות מיופיפים מעין "בארות עתיקות"   שתולות  בפסי הירק נוגסים ומצמצמים את  הכבישים, בלילה העיר הופכת להיות "שאנז אליזה" על כל גזע עץ נורות חשמל המתחלפות בצבעיהם.

    עם סיום המנדט הבריטי ומלחמת השחרור שוחררה  אל מג'דל שתיקרא אשקלון. הבניה המוסלמית של  המבנים שנשארו לפליטה זורמים לכיוון המסגד הגדול  משנת  1300  עם מינרט מיוחד.  זהו  המסגד הראשון   שבנה הסולטן הממלוכי  בארץ.

בחצר המסגד   או החאן כפי  שקוראים לו פריטי שיש ועמודים  שנלקחו מתל אשקלון.  מסביב  גלריות שוממות  שרובן לא מופעלות. בחלל הקטן  של המסגד בו נערכות מדי פעם תערוכות הקירות עבשים, מעבר  לו  מה שנקרא מוזיאון  לתולדות העיר, מוסרטים  לעיתים רחוקות  סרטונים  לתייר שנקלע למקום.

   על גג החאן שרשרת כיפות קטנות  האופיניות לאמנות הבניה העותומאנית.  מחוצה  למבנה  כוכים   שאמורים להיות חנויות, שם כל  שוכר עשה דין לעצמו, פתח,שבר, סתם  ופגע בכך   באותנטיות של  המקום. היום, במקום שהיתה  בריכה אובלית

ברחבה הגדולה לפני החאן, הכל  מרוצף וכסאות נוסח ספסלים מציפים את  השטח.

      לא רחוק מכאן מתנשא מבנה רחב מימדים בעל  2 קומות "בית האמידים" או  "בית המושל" מתקופת המנדט. בחיצוניותו

הוא מגולח מכל  הסורגים שהיו, ועליו  "מתנוסס" דגל "סכנת הריסה" הרבה רעיונות עלו במשך השנים להפכו לבית אמנים, בינתיים הוא ממשיך  "לחיות" . הקו הישר   החוצה  את העיר הישנה  דרומה בואכה  לגבעת ציון, קסם מדי פעם  לראש עיר כזה או אחר, הקים ועדה התקבצו אדריכלים  שונים   הכינו תוכניות,  וסופם שתויקו   במגרה.

   הפגיעה הכואבת ביותר הינה מרכז אפרידר. שמה מורכב משתי מילים : אפריקה ועמידר. בקיץ של  1949 הגיעה  משלחת מטעם  קרן "דרום אפריקה למען קורבנות המלחמה". במקום  לתרום כספים הוחלט להשקיע  בהקמת עיר חדשה. האדריכלים  נורמן הנסון ורוי קנטרוביץ הכינו תוכנית אב שיצאה לפועל אחד לאחד : כל המבנה הציבוריים  כולל חנויות כמו:איטליז, מכלת מספרה   יהיו כולם  בעלי קומה אחת עם גגות רעפים אדומות . פרט לבית העם שהתנשא לגובה  2 קומות.  שורות עמודים    נתנו הצללה לכל   החנויות שהיו   מכונסים פנימה. היום  המקום משדר הזנחה נפתחו  חללים, נסגרו בתריסים  ובעיקר  אבני הכורכר   האמיתיות  נעלמו.

   הפגיעה הקשה ביותר  היתה,שריפה שפרצה  ולא ידוע   עד היום מה העלתה חקירה, הכחידה את  הפנינה הארכטקטונית 

בית קפה "מעדן" . היום במקום לשחזר  את מה שהיה ,ניתנה יד חופשית ובית קפה  שבלוני, סטנדרטי  מוקף בהרבה זכוכית וצבע שחור מונח לרגלי המגדל  בעל השעון  המאפיין  את אפרידר..

     ממול בתווך היתה בריכת מים גדולה שבקצה על  כן גבוה  עמוד  קורינתי. היום זה עוד  פס הפרדה בין  שני כבישים מנוקד

בשפע ספסלים . 

   קולנוע "רחל" ששימש  עבור תושבי העיר ה"סוכריה" שאחרי כוס קפה ב"מעדן", נהרס ובמקומו הוקם  בנין סתמי גבוה המכיל

חנויות רבות.  בקטע המרכזי הפונה לעבר השעון, בקצהו 2 מגדלים קטנים עם  גגונים אדומים  כאילו תשובה  לשעון ממול.

    הקולנוע נבנה  ב-1956  ע"י יעקב זלקין שקרא אותו על שם אמו רחל.  המבנה   יוצא  הדופן  תוכנן  ע"י בני הזוג  נדלר ממשרדם בתל אביב.  הוא היה פשוט חיצונית, אבל  פנימיותו  עם המנורות שירדו כלפי מטה, רוממה את רוח הקהל. והפנינה

יוצאת הדופן היתה  במבואה לפני  דלתות הכניסה לאולם, ציור קיר ענקי, יצירת אמנות  שציירו שולמית זונאבנד ובן זוגה

אוסוולדו  בררה  שהגיעו ממקסיקו. שם  היצירה "קיבוץ גלויות"  בו ניראים שדות חרושים  בזוית של תנופה,  בהם שותלים בני עדות שונות הרוקדים כשבפינת הקיר כיושבת על דלפק בית הקפה הקטן,  תמי הרץ, נערה  אפרידרית המחללת בחלילה. 

    שנים אחרי שהקולנוע נהרס וציור הקיר שיכול היה בקלות להיות מועבר למקום אחר, התברר כי  המבנה נתן השראה  למשרד אדריכלים שויצרי   בשם הרצוג  לתכנן  משהו דומה  בעיירה סמוכה לבאזל.

    צפונה משם, בשכונה הנקראת "ברנע" ישנו "הקזינו" שריד מחלום פרוע  של יהודי  נדיב בשם צבי סגל, שקנה אדמות עליהן  רצה להקים עיר סרטים בשם זה. "הקזינו "  בעל מגדל עגול וכן   חזיתו עגולה משמש כיום  מתנ"ס שכונתי.

     עבודות  הפסיפס שמפארות  חלקים שונים בעיר  היונקים   מרוח עבודותיה של אילנה שפיר, האמנית הראשונה  בסוגת הפסיפסים וכן עבודותיו של אלכסיי דאינזון , תורמים  להרגשה  שאשקלון  צועדת בכיוון הנכון..אלא שאל לנו לשכוח שהיו גם  ציורי קיר ותבליטים שהוזנחו ואף   נמחקו..לדוגמא: הקיר שהיה בכניסה למלון "דגון"  או ציור הקיר  הענק המתאר  דייגים

(נדמה לי כי היה של שלום סבא), שנמחק ביד גסה מקיר מועצת  הפועלים. עבודה מונמנטלית של אותו אמן  קיימת עדיין  בחצר הסרקופגים במרכז אפרידר. על אחד הקירות בתבליטי   לבנים אדומות  נראה שמשון מפיל את העמודים.

    תנופת הבניה ברח' יפה נוף, הנושקת לטיילת  הים, סוגרת כבסוד  על שני קברים רומיים ולא נודע כי באו  לקרבה. האחד המכונה "קבר הנימפות'  בו היו ציורי פרסקו זרועננו בשנות ה-70 ע"י אמן  איטלקי, עוד קבר משפחתי שנחשף ברח'

אלי כהן במגדל , הועתק והובא ליד קבר "הנימפות". מה קרה מאז  איתם, לעיריה הפתרונות.

    באופן זה  ראש העיר הנוכחי תומר גלאם, נושא על כתפיו  את  כל הטוב והרע שהשאירו לו  קודמיו. מעתה  טוב יעשה  

אם ישאיר  את  האובססיה לפרחים, עציצים, עצי דקל, פסי ירק ופסלים מבריקים, לחשוב  עם צוות מומחה לכל  המבנים שנפגעו

ולשחזרם עד כמה שאפשר.. כי  " ישן מפני חדש תוציאו " לא  יעבור כאן.