מס' צפיות - 430
דירוג ממוצע -
כשטילים מתפוצצים המוזות מוצאות מפלט ונחמה ביצירת אמנות
ביקור ב"יריד עוטף אמנות" המארח אמנים ויוצרים מהעוטף והצפון שפונו מבתיהם והגיעו לבנימינה למכור את מוצריהם
מאת: מובי דיק 20/11/23 (15:23)

 

  בסוף השבוע  הגיעו  9 יוצרות  לשהות יומיים במתחם של נועה עדות שתרמה את "הספירלה" לשמוש האורחות. בימים כתיקונם הוא משמש  לסדנאות ותערוכות מתחלפות.

 

   מייזם יוצא דופן שנרקם רק לפני שבועיים בין רות אלדד-זיידנר בעלת חנות העיצוב "גרין קווין" בבנימינה  שרתמה את שכנתה 

עדות  באותו מתחם להתחבר ולשמש  במשך  יומיים מקום  מקלט ליוצרים שיוכלו למכור מעבודתם  בלי לחץ של  אזעקות וטילים.

 

    בעוד  שעל השולחנות נפרסים  עבודות קרמיקה,תיקים, תכשיטים, הקהל  מסתופף  ובין לבין הם שומעים   מפי האמניות את סיפורי הזוועות מאותו יום ארור. וכשתמו ימי היריד יכולנו   להתרשם מהחיוכים הקטנים בזויות הפה   שלהן  כי אתה  מבין  שיום כזה  של רווחים הוא נצחון קטן במלחמתן  מול מציאות עגומה וכואבת. 

 

    כמה משפטים אפשר להניב מאימרה "בטח שכן". הגר מרון מיסוד המעלה     מנהלת עסק   והיא הכותבת,מעצבת ,מפיקה  מוצרי  ניר וטקסטיל כמו  פנקסים,קלפים,סינרים ותיקים כשהלוגו "בטח שכן" מתנוסס על כולם. הגר  היא "שדכנית" של מילים היוצרות משפטים  להשפיע, להגשים ולבטא את עצמנו .

 

    ענת ארנפלד מאשקלון      מציגה יצירות יוצאות דופן , בקבוקים,ספלים,קרשי חיתוך  עוברים מטארמופוזה והיום הם "לבושים" במעטה וינטאז' בצבעים  זוהרים,כפרחים ודמויות האופיניות לתקופה הרומנטית. כאשקלונית במקור היא ממשיכה לגור בעיר "המופצצות ביותר". תקופה זו   נתנה לה אפשרות לאוורר  את הכלים  שעד כה נשמרו מכל רע בממ"ד הפרטי שלה.

 

 

      שני לזרוביץ-דואדי מאשקלון  אם לתאומים והיום המשפחה הקטנה הזו מתגוררת במרכז הארץ אצל הסבתא והסבא. שני תכשיטאית בעלת  סטודיו בביתה. כאן ביריד אצבעותיה העדינות לא נחות לרגע. נשים ונערות נענות ברצון  לעזרתה ללפף את השרשרות  סביב צוארן. היא מתנדבת במייזמים שונים במיוחד לשדך בין מפונים לדירה חילופית במקום רגוע.

 

 

אלינה פסיקוב מכפר סאלד קיבוץ באצבע הגליל מציגה קדרות שימושית בסטודיו שלה  "ללה פוטרי" הממוקם  בקרית שמונה. אלינה  כחובשת היתה מגויסת  בצו 8 וטיפלה בפצועים  בירושלים. אחרי יום המכירות הראשון  כשההיצע נמכר ברובו ,נסעה  בלילה לסטודיו  בקרית שמונה והביאה משם  תגבורת של כלים.

 

   גילי קיסר קרמיקאות המגיעה מ"צבעון" קיבוץ וישוב קהילתי כרגע   היא  ושני ילדיה ה שוהים בפרדס חנה.   הילדים  לומדים במסגרות חינוכיות בחדרה כך  שהיא מתפנה למכור  את העבודות בראש שקט. בימים כתיקונם היא מתפרנסת מלימוד  חוגים שונים   בקיבוצה.    

 

    זהבה קוזניץ מקיבוץ זיקים  היא קרמיקאית העובדת בימי שלום בסטודיו שלה   בזיקים. היום חיים בעלה  יליד אופקים  ממשיך "להגן" עליה כמי שמורגל מאותו יום נורא. חיים היה עם   כיתת הכוננות  כך שהמחבלים לא נכנסו לקיבוץ  ערמות מהם הצטברו ליד הגדר. היום הם מתגוררים בראש העין  והיא מרגישה שעדיין   לא תמה המלאכה. זהבה מתנדבת בביה"ח השיקומי "עלה נגב" מיסודו של דורון אלמוג.

 

    רונה קפוסטיאנסקי מקיבוץ "רעים" היתה עד ה-7 באוקטובר עובדת שכירה בקיבוץ במפעל ישראביג המייצר שבלונות  לאריזות. באותו יום  היתה רונה עם בתה אמה בת ה-17 ובנה טום בן  ה-10 בממ"ד  כשהיא 30 שעות מחזיקה בכוח  על אנושי את   ידית  הדלת. אחרי 12 שעות התגנבה עם  ערב  לביתה  שלא נפגע ולקחה מזון עבור הנצורים. כמובן שחזרה  לאחוז  בידית ולהשלים את  שאר השעות. היום היא חזרה   לעצב  תכשיטים רובם על דיסקית מתכת  כשהיא מציירת עליהם   פרצופים שמחים  ילדותיים.  התליונים  האלה  התפזרו ע"י הקונים  כזרעים הנפוצים לכל  עבר.  פרט לתכשיטים  גינתו  של  הבן טום בן ה-10 שנעזבה עם   עקירתם  לקיבוץ חצרים,  קבלה את הטיפול הכי מסור ע"י חיילי צה"ל ששומרים על המקום והם שהשקו את העציצים  שהיום הם   פזורים  בבתים  שונים ובטח יקבלו את   השם :עציץ   מ"רעים"- אוד מוצל מאש. 

 

    בר ניר מנתיבות צעירה דקת גוו ומתולתלת פורשת את בגדיה האישיים הם מיועדים למכירה. אלא רק מי שמידותיה  34-38

תוכל להכנס  למכנסיה.  ואל לכם לטעות לפניכם  סרן במילואים שחזרה מחודש  מילואים  בצו  8. תפקידה  לסייר  בנקודות הכינוס  של צה"ל בצפון. היום היה יום הולדתה  ואני  מקווה כי הצליחה למכור את חולצת הדנטל הלבנה שלה.

 

   אפרת לובל מנתיב העשרה  צלמת יוצרת  ילידת העוטף. מנהלת  רשתות חברתיות עבור בעל  עסקים. היא היתה סגורה

בממ"ד עם  תינוק בן חצי  שנה והוריה במשך  30 שעות. יתכן כי באותן שעות נזכרה בכל אותן המשפחות שהגיעו אליה  לקיבוץ להצטלם בטבע "לתפוס את הרגע"  כך היא קראה  לזה. ואולי גם חשבה על אותן שורות ה"אני  מאמין" שלה : "אני  דור רביעי

לצלמים והראשונה שחשבה להפוך אותו לעיסוק המרכזי  בחיי. הוא לא תחביב,לא בריחה מהמציאות אלא המציאות עצמה. כשאני נכנסת למרחב,דבר ראשון אני  רואה בעיני רוח איך  הוא יצטלם" .   האם  אפרת בחלומות הכי הזויים שלה חשבה איך המציאות שהיתה  שם במשך  30 שעות   תוכל להצטלם ??

 

 

הכותבת היא מובי דיק הינו שם העט שבחרתי בו מזה שנים רבות. אני אמנית חברה באגודת המאיירים בישראל, וכמו כן עיתונאית הכותבת בעיקר בכל הנוגע לתרבות..מוזמנת לפסטיבלי מוסיקה קלאסית בארץ ובחו"ל

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה התקבלו 2 תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
1.
יריד בנימינהה עוטף אומנות
ירדנה 21.11.23 (07:44)
2.
בטח שכן
הגר מורן 21.11.23 (16:26)